איפה היה אלוהים בשואה? השאלה המפורסמת והנוקבת הזו כלפי השגחת ה', במציאות בה הרוע מתגלה במלוא עוצמתו והרשעים מצליחים לרצוח ולשחוט צדיקים באופן שיטתי, הדהדה אצל רבים גם בעקבות הטבח הזוועתי בשמחת תורה. מדוע הקב"ה מאפשר לדברים קשים כל כך להתרחש בעולמו?
באופן לא צפוי, בניגוד לאנשים שאמונתם נפגעה בגלל השואה, היה נוצרי שהתגייר דווקא בעקבותיה, ושמו הרב ד"ר אברהם לבני. מה שהוביל אותו לכך היה מבט מקורי, שמציג את התמיהה על האירוע החריג בשואה באופן שונה. לבני שאל, היכן האדם היה בשואה? כיצד פסגת התרבות המערבית ששגשגה בגרמניה, בפילוסופיה, מדע, אמנות ועוד, הובילה בסופו של דבר לשפל מוסרי נורא כל כך: "השאלה המוסרית של השואה נוגעת לכלל האדם... אושוויץ היא התוצר המדהים, אם כי ההגיוני, של ציוויליזציה שלמה בת אלפיים שנה. כל מושגיה וכל תבניות החשיבה של תרבות זו הם העומדים לדין..." (לבני, שיבת ציון נס לעמים עמ' 34).
לאור דבריו הנוקבים של הרב ד"ר לבני, ננסה להתייחס לאחת הסוגיות האמוניות הקשות והרגישות ביותר: למה אלוהים מאפשר לרע להתקיים בעולם? הרי הוא טוב וכל יכול, מדוע אם כן הוא לא מונע מהרעים לפגוע בטובים? שאלה זו עמוקה ומורכבת, ואף משה רבנו לא קיבל עליה תשובה שלמה, אך ננסה להאיר בה זווית מסוימת הנוגעת אלינו: התשובה היסודית של היהדות היא שעיקר בריאת העולם מוכוונת לקיום אדם בעל אישיות עצמאית, שלו בחירה חופשית. עליו לבחור בטוב מתוך חופש פעולה, ולא מתוך כפייה אלוהית. לעומת מחשב או רובוט שלא ראויים להערכה על מעשיהם, מעשי האדם מקבלים ערך ומשמעות עליונים, אך ממילא טמון בכך הסיכון שנבחר ברע (הרמח"ל בדרך ה' א, ב). הבחירה החופשית כל כך חשובה בתפיסת היהדות, עד שהרמב"ם כותב שה' לא יעשה נס שיגרום לשינוי הבחירה האנושית – לא בגלל שזה קשה לו, חלילה, אלא משום שכל מגמת התורה תתבטל (מורה נבוכים ג, לב). כלומר, הקב"ה נותן לבני האדם אחריות וכוח בשותפות בניהול העולם, ובחירותיהם באמת משפיעות על המסלול שבו האנושות תלך וכמות הטוב או הסבל שיופיעו בעקבות כך.
תפיסת חירות האדם ביהדות עומדת בניגוד למקובל באסלאם, הגורס מתוך אמונתו בגדולת אללה, שלא ייתכן שיש לאדם בחירה חופשית, כי זה פוגע בשליטה האלוהית המוחלטת, אלא הכל 'מכּתוּבּ' ונגזר מלמעלה. באסלאם, האמונה באל מועכת ומרסקת את האדם, אך ביהדות האמונה מעצימה את האדם ונותנת לו מקום משפיע במציאות. מתוך השקפה זו הרמב"ם מפנה את תשומת ליבנו לכך, שברוב המקרים הרוע והסבל במציאות נגרמים מפגיעת בני האדם אלו באלו, ומפגיעת האדם בעצמו בהתנהלות רשלנית ושגויה (מורה נבוכים ג, יב). אנשים בוחרים ברוע ומבצעים זוועות בעולמנו, לא הקב"ה הכריח אותם לבצע זאת. "שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה" (אור החיים על בראשית לז, כא).
אך האחריות מוטלת גם על בחירותיהם של האנשים הטובים – האם נלחמתם ברשע העולמי במלוא העוצמה? האם הבנתם שאנשי הרוע מתנהלים אחרת מכם, או שהעדפתם להתעלם מכל הסימנים שהעידו על כך? על עוצמת הקונספציה שהובילה למלחמה בה אנו מצויים כעת, נכתב רבות. אני רוצה לפתוח כאן חלון למאורע פחות מוכר, המעיד על עומק הקונספציה שהייתה בעם היהודי ערב השואה האיומה. בשנת 1933, תשעה חודשים לאחר עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון, רבני גרמניה שלחו לו מכתב ובו הדברים המדהימים הבאים: "היהדות האורתודוקסית רוצה להאמין שאין זו מטרת הממשלה הלאומית להשמיד את יהדות גרמניה. אף כי יתכן שיש כוונה כזו אצל יחידים, אין אנו מאמינים שהפיהרר וממשלת גרמניה שותפים לה. אולם אם אנו טועים, אם, אדוני הרייכסקאנצלר, השמדת יהדות גרמניה מקרב העם הגרמני היא המטרה הסופית שלך ושל ממשלתך... או אז האינטרס שלך ושל העם הגרמני הוא שדבר זה יאמר לנו ביושר כדי שנוכל להיערך" (סיידלר, ״קיצה של יהדות גרמניה בפתח״). הדברים מצמררים ומעלים חיוך מריר בו זמנית. מנהיגי יהדות גרמניה באמת ביקשו מהיטלר ימ"ש שאם הוא אכן מתכוון להשמיד אותם, שיעדכן אותם בהקדם על מנת שיוכלו להיערך. מיותר לציין שמכתב זה לא קיבל מענה. ככל הנראה הנאצים סברו שפחות כדאי לעדכן מראש את העם המיועד להשמדה סופית... גם כאן מסתמן ששורש הבעיה נובע מכך ש"היהדות רוצה להאמין" – במקום להקשיב בפשטות לאויביה, היא משליכה עליהם את אמונותיה שלה על הטוב והמוסרי. כמו אז, כך גם היום.
אין ספק שבעולמנו ישנן טרגדיות שקשה להבינן - מחלות קשות שפוקדות צדיקים וכדו'. ברור שבשואה ובשמחת תורה היה גם רובד רוחני שהוביל למאורעות הקשים ולהסתר הפנים האלוהי. אך כשנתבונן נראה שבכל זאת האחריות האנושית חופפת על רוב המצוקות והצרות של המין האנושי, וממילא יש לנו אפשרות למנוע אותן. הן בשואה והן במלחמתנו הנוכחית, הדברים לא נחתו כגזירה פתאומית משמים. היה בהם גם שילוב של בחירת הרשעים ברע, ובחירת היהודים להתעלם מהמצב למרות הסימנים הרבים. לכך מצטרפת בחירת העולם לגַבּוֹת את העוול –בשיתוף פעולה ישיר, או בהחלטה להעלים עין ולא להפציץ את המסילות לאושוויץ, ובימינו, לומר שקריאה להשמדת העם היהודי אינה פסולה באופן מוחלט, אלא תלויה בקונטקסט הכללי... (אמירת ראשי האוניברסיטאות בארה"ב לאחרונה).
השואה לא היתה חייבת להתרחש, כשם שבפורים הניסיון להשמיד את היהודים ביום אחד, לא הצליח לצאת אל הפועל בעקבות התעוררותו של עם ישראל. לפי היהדות, האדם באמת משפיע על נתיבי ההיסטוריה בבחירותיו השונות. אמנם, הקב"ה נותן מרחב של קיום לאדם ולא מתערב בבחירה האנושית, אך הוא משגיח על כל המתרחש בעולמו ומגלגל גם את השגיאות האנושיות לטובה. האדם יכול לשבש את הדרך לגאולה ולהעצים את הייסורים והקשיים, אך אין באפשרותו למנוע לחלוטין את הסוף הטוב של ההיסטוריה. מהשואה צמחה במהירות גדולה יותר הקמת מדינת ישראל, מתוך התפקחות והבנה אצל רבים שהגלות סיימה את תפקידה. כך אנו מקווים שמתוך המאורעות הקשים שעם ישראל עובר כיום, הדברים יובילו להתעוררות מהקונספציה שהעדיפה לא להאמין לאויבינו והתרחקה מזהותנו. אך חשוב לשים לב שזה לא בהכרח קורה לבד – המאורעות גורמים לטלטלה, אך עדיין יהודים רבים היגרו לארה"ב בעקבות השואה. כך גם כיום, לצערנו רבות מהקונספציות ממשיכות לפעול במלוא המרץ. מוטלת עלינו החובה לקחת אחריות על עתידנו, ולהפוך את המשבר למנוע צמיחה לקומה הבאה. נמעט בשאלה היכן היה אלוהים. נתמקד בשאלה – היכן היינו אנחנו, וכיצד כעת נפעל שלא ישוחזרו השגיאות בקריאת המציאות, ונוכל לדאוג לכך ש"לעולם לא עוד". זו אחריותנו, וזו השאלה שאלוהים מפנה אלינו.
כאן נגענו בזווית אחת בלבד בנוגע לסוגיית הרע בעולם מבחינה אמונית. לזוויות נוספות ראו במאמרים הבאים באתרנו: