שו"ת: יסודות האמונה


אחת ההוכחות לקיום האל משווה את העולם לשעון, וטוענת שכמו שברור ששעון לא נוצר מעצמו, כך ברור שלעולם יש מתכנן. אבל אנחנו יודעים שלחפצים מלאכותיים יש מתכנן, כי ראינו איך יוצרים אותם, ולעומת זאת לא ראינו אף פעם איך נוצר עולם. אז איך אפשר להשוות בין השניים?

אם ניצמד רק למה שראינו במו עינינו, נגיע למסקנות אבסורדיות. נניח שהיינו מכירים רק שעוני קיר, ויום אחד היינו מוצאים שעון יד. האם היה עלינו לומר, "טוב, שעוני קיר אמנם מיוצרים על ידי שען, אבל אנחנו לא יודעים איך נוצר שעון יד, ולכן יש להניח שהוא נוצר במקרה"? ברור שלא. גם אם היינו מוצאים חפץ שונה בעליל מאלה המוכרים לנו, כמו טכנולוגיה חייזרית (או טכנולוגיה מודרנית בעיני אנשים מהעבר), הרי שבמידה והיה החפץ מראה רמת גבוהה של מורכבות ותכנון, היה עלינו להסיק שמישהו תבוני יצר אותו. היצירה עצמה מעידה על יוצרה, גם מבלי שנצטרך לראות ישירות את תהליך הייצור.
בנוסף לכך, הניסיון שלנו מראה שאנו מכירים הרבה יצירות מורכבות שתוכננו במכוון, אבל לא אף יצירה מורכבת שידוע בבירור שהיא נוצרה במקרה. לכן מתבקש להניח שיצירות מורכבות כמו בני אדם, יצורים חיים או היקום כולו, נוצרו באופן מתוכנן ולא באקראי.

אנחנו מאמינים ביהדות מפני שחונכו עליה, ואילו היינו גדלים על הנצרות - היינו משוכנעים שהיא האמת. איזה ערך יש באמונה כזאת?

את אותה שאלה אפשר להפנות גם למי שגדל בבית חילוני, או שנחשף לתרבות חילונית. הרי גם הוא, אילו היה גדל בסביבה אחרת, היה מן הסתם אוחז בדעות שונות. כך שהשאלה הזו איננה רק על דתיים, אלא על כל אדם שיש לו דעות והשקפת עולם. והתשובה היא, שאכן אנשים מושפעים מהתרבות והחינוך שבהם גדלו, אבל אין זה אומר כמובן שדעותיהם בהכרח אינן נכונות. כל עוד הם מסוגלים להביא נימוקים הגיוניים לטובת עמדתם, הרי שאמונתם היא רציונלית לגמרי - ובהחלט אפשר להביא נימוקים וראיות לטובת היהדות. הטענה "הם חושבים כך רק כי גדלו כך" היא ניסיון להתחמק מדיון רציונלי, שבוחן טיעונים לגופם בצורה עניינית בלי קשר לשאלה מי טוען אותם ולמה.  
להרחבה עיינו כאן>>

אולי היקום שלנו הוא פשוט אחד מתוך אינסוף יקומים, שבמקרה בו הופיעו חיים? למה להעדיף את קיומו של האל על פני ההסבר של הרב-יקום?

קיומם של אינסוף יקומים הוא בגדר השערה בלבד. אמנם היא יכולה להסביר כל מיני דברים, אבל כך גם קיום האל. מדוע אם כן להכניס לתמונת העולם שלנו אינסוף יקומים שאיש לא ראה, במקום להכניס בורא אחד? הרי מלבד הראיה מהתכנון, יש שורה ארוכה של טיעונים פילוסופיים בעד קיומו של האל. למשל, גם אם נניח שיש רב-יקום, עדיין תישאר השאלה איך הוא נוצר, שמובילה לטיעון הקוסמולוגי, וכן הלאה. לכן זאת השערה הגיונית יותר. כמו כן, אם יש אינסוף יקומים, סביר להניח שבחלקם קיימים יצורים חיים שונים לחלוטין מאלה שמוכרים לו, כמו למשל פיות, חדי-קרן, שדים ורוחות, ואולי אפילו ישויות רוחניות בעלות אינטליגנציה עליונה וכוחות עילאיים שמסוגלות לברוא עולמות, או במילים אחרות - אלוהים... אז אם גם התזה של אינסוף יקומים לא "מצילה אותנו" מאלוהים, למה לא פשוט לקבל אותו מלכתחילה?

התגשמות הנבואות שבתורה לא מוכיחה כלום. זה שיש איזושהי נבואה מעורפלת שאומרת שעם ישראל יפחד בבוקר ובלילה בגלל האויבים שיבואו, או שיהיו מפוזרים בגלות, או שיחזרו לארץ (מה שלא מתאים לשיבת ציון של ימינו), זה דבר שכל אחד בעולם העתיק היה יכול "להמר" עליו. כל כהן איים על העם שלו שיבואו עליהם אסונות דומים. צריך נבואה קונקרטית שלא צפוי שהיא תתממש כדי להוכיח שזו נבואת אמת.

כל מה שאתה כותב זו חכמה לאחר מעשה. "ברור שיפחדו, ברור שיתפזרו, ברור שישנאו אותם, ברור שיחזרו לארצם"... למה זה כל כך ברור וקל לחיזוי? האם לא יכולים לקרות עוד המון תרחישים אחרים? לא יכול להיות למשל שיכבשו אותם בארצם בלי שיגלו ממנה, או שיגלו ויתיישבו בארץ אחרת, או שייטמעו בין הגויים, או שעם אחר יתפוס להם את הארץ ולא יוכלו לחזור? ואם זה היה כל כך צפוי, למה זה לא קרה לאף עם אחר? למה אין עוד אף עם מהעולם העתיק שיצא לגלות, התפזר בכל קצות העולם, לא נטמע ולא הושמד, היה שנוא ורדוף בצורה יוצאת דופן, ולבסוף חזר לארצו? יש הרבה עמים שהכוהנים שלהם קיללו אותם בכל מיני צורות, אבל תרחיש כזה של גלות, פיזור, שימור, רדיפות, חזרה לארץ - לא התגשם מעולם. הוא יחידאי בהיסטוריה האנושית. כך שלהתכחש לפלא שבזה (ועוד לטעון שזה לא מתאים לשיבת ציון של ימינו) זו פשוט עצימת עיניים.
להרחבה עיינו כאן>>

אם מאמינים בכל אירוע על-טבעי שנראה על ידי המונים, אז צריך להאמין גם בהתגלות החייזרים בקרב בלוס אנג'לס ב-1942, או בניסים המוניים והתגלויות המוניות שקיימות בסרטונים של מטיפים נוצרים. מה מיוחד במתן תורה?

יש לבחון כל אירוע לגופו, ואם יש אירועים שאכן נצפו על ידי המונים, הגיוני להאמין בהם. אין סיבה לשלול שום דבר מראש, ומי ששולל סיפורים כאלה מראש רק כי הם נשמעים לו מוזרים, הוא לא רציונלי.
אלא שבנוסף לעצם האירוע, יש לבחון את התוכן שלו. אין מה להשוות בין "התגלות" של כמה אורות בשמיים או דמות מעורפלת על ראש כנסיה, לאירועים שנמשכו שנים רבות ושינו את המציאות וההיסטוריה, כמו עשרת מכות מצרים, קריעת ים סוף, עמוד האש והענן שהלך לפני מחנה ישראל, המן שירד כל יום וכן הלאה. אנחנו לא מדברים רק על האירוע הבודד של מעמד הר סיני, אלא על ההקשר שלו במסגרת התגלות ממושכת ומשנת מציאות שהשפיעה על כל האזור. התגלות כזו לא קיימת אצל אף עם אחר, ולכן גם אם נאמין שהיו אנשים שראו חייזרים או תופעות מוזרות אחרות, אין זה פוגע באמונה ביהדות.

במעמד הר סיני נאמרו רק עשרת הדיברות. איפה נתחייבנו בשאר התורה?

עם ישראל התחייב לכל דברי ה'. הוא קיבל על עצמו את ההתחייבות הזאת במילים "כל אשר דיבר ה' נעשה", וזה כולל גם את מה שהם שמעו ישירות, וגם את מה שה' מסר להם על ידי משה. הרי העם עצמו ביקש שמשה יתווך להם את דבר ה', וכאשר טענו קורח ועדתו שמשה בודה דברים מלבו, הבהיר להם ה' את טעותם. מעמד הר סיני לא נועד לומר שכל התורה היא המעמד הזה בלבד, אלא ליצור התגלות ומפגש עם הקב"ה. אמנם במפגש הזה ניתנו עקרונות כלליים, אבל הם פורטו והורחבו לאורך שנות המדבר. המחוייבות של עם ישראל היא לתורה, לכל מה ש"דיבר ה'", וזה כולל את מה שנאמר במפורש וגם את מה שנמסר והורחב בנבואה למשה לאחר מכן.  

אילו הייתי רואה נס בעצמי היה לי קל יותר להאמין. מדוע ה' לא עושה ניסים?

ליחסים בין ה' לעולמו יש היסטוריה ודינמיקה. לאחר "מכת המחץ" של ניסי מצרים ודור המדבר שהוכיחו בעליל שיש שליט לטבע, ההתנהלות במצב הרגיל היא של העלם וניסים נסתרים.
אבל האמת היא שניסים אינם בסיס טוב לאמונה, ואינם מובילים בקלות לשינוי תפיסה אצל אנשים. אפילו בני ישראל עשו את העגל ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני, וגם האש שהוריד אליהו מהשמים בהר הכרמל לא הובילה לחזרה בתשובה המונית ועזיבת עבודת הבעל. כדי לשנות אמונה מושרשת נדרשת עבודה חינוכית רבה וארוכה, לא ניסים חד פעמיים, מרשימים ככל שיהיו.
ניסים גורמים להתפעלות מידית וראשונית, אבל אינם חודרים לעומק הנפש, ולכן השפעתם פגה מהר. ולהפך, דווקא כשאין ניסים גלויים יש מקום לחתירה הפנימית אחר האמונה ולבחירה המודעת. בחירה זאת כוללת גם את המודעות לראות בדברים הרגילים והשגרתיים כביכול את יד ה' ואת הפלא.

מה ההוכחה שסיפורי התנ"ך אינם מיתוס שנוצר כדי לשמור על אחדות העם - כמו מיתוסים כה רבים בתרבות האנושית?

התשובה פשוטה. הסיפור של עם ישראל שונה וחריג מכל מיתוס אחר שאנו מכירים, הן בצורתו והן בתוכנו. לא ידוע לנו על אף עם אחר שיש לו סיפור המתאר התגלות המונית ממושכת על פני עשרות שנים, מלווה בניסים ובהשגחה יומיומיים, ששינתה את פני ההיסטוריה האזורית, וכולם מתוארים לפרטיהם עם תאריכים, מיקומים, שמות וכו'. גם לא ידוע על אף עם אחר מאותה תקופה עם מיתוס דומה לתורה, שדיבר על אל אחד, שאין לו בנות זוג, צאצאים או שותפים, שאסור לעשות לו פסל ותמונה, ושאוסר על פולחן של כל אל אחר.
במילים אחרות, אם הסיפור של עם ישראל היה מיתוס שהתפתח באופן טבעי, היינו מצפים שיהיה דומה למיתוסים של עמים אחרים - או שנמצא הרבה מיתוסים אחרים שדומים לו. הייחודיות המובהקת שלו בתחומים כה רבים, מעידה על כך שלא מדובר ב"עוד סיפור" אלא בתיעוד אמין של אירועים שאכן התרחשו.
אם נפקפק באירועים היסטוריים רק בגלל תאוריות על מיתוסים ו"צרכים לאומיים", סביר להניח שבעתיד ייחשבו גם מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים למיתוסים...

הרגש המוסרי האישי שלי הוא אלוהי, בדיוק כמו התורה. למה להקשיב לתורה כשהיא סותרת אותו?

בדרך כלל אין סתירה בין השניים. להפך: התורה מצווה על עשיית "הישר והטוב", ומתוארת במילים "וכל נתיבותיה שלום". אבל במקרה של סתירה, יש לבחור בתורה.
הסיבה היא שהמוסר אמנם נטבע בנו בידי ה', אבל הוא רגש כללי שנתון להטיות שונות, חברתיות ופסיכולוגיות. הוא מכוון אותנו לכיוון הנכון ברוב המקרים, אבל לא בהכרח בכולם, שהרי אין לנו את כל הנתונים כדי להכריע בכל סיטואציה. לעומת זאת התורה אינה דחף כללי, אלא ציווי אלוהי מפורש, שנובע מהחכמה האלוהית הנצחית והמקיפה. לכן ביכולתו לומר שבמקרים מסוימים יש לחרוג מהדחף הטבעי של המוסר, בשל סיבות שנובעות מהמבט הגבוה שלה.
עם זאת, החכמים משתדלים בדרך כלל לפרש את התורה על פי העיקרון "ועשית הישר והטוב", כך שמשמעותה תהיה תואמת לחוש המוסרי הפשוט.

איך אפשר לדעת שאלוהים שהתגלה לבני ישראל ונתן את התורה הוא באמת אלוהים, ולא שד או חייזר שעבד עליהם?

יש סיבות רבות להאמין שיש בורא לעולם, ולעומת זאת אין סיבה להניח שקיימים שדים או חייזרים שיש להם יכולת ורצון לעשות דברים כאלה. תאורטית, זה יתכן, אבל אין סיבה לחשוב כך או להעדיף את האפשרות הזו.
ה' הראה שהוא מסוגל לנצח את הממלכות החזקות של אותה התקופה, מצרים ועמי כנען, לשלוט בכל היבטי המציאות, לקרוע ים, להאכיל עם שלם במדבר ארבעים שנה ועוד. הוא גם ניבא בתורה את עתידו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, את הגלות ושיבת ציון, והגשים את הדברים הללו במדויק לאורך אלפי שנים ולנגד עינינו ממש. פעולות כאלה מראות על שליטה ללא עוררין במציאות, ומי שמתבקש לייחס לו שליטה כזו הוא בורא העולם. חוץ מזה, למה ששדים יתנו לנו מצוות כמו ואהבת לרעך כמוך, ושחייזרים יאסרו עלינו ללבוש צמר ופשתים?
מכיוון שכך, האמונה הבסיסית היא שה' שהוציא את ישראל ממצרים ונתן את התורה, הוא אכן בורא העולם השולט בו, ומי שרוצה לטעון אחרת, חובת ההוכחה מוטלת עליו.