מאת צוות האתר
לימוד תורה נחשב לאחת המצוות החשובות והמרכזיות ביהדות. בכל בוקר נוהגים לומר את דברי המשנה בתחילת מסכת פאה (א, א), המונה את המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, וחותמת בקביעה "ותלמוד תורה כנגד כולם". חז"ל וגדולי ישראל לאורך הדורות הפליגו בתיאור מעלת לימוד התורה, החיוב לעסוק בתורה והשכר הצפוי ללומדיה. אבל מדוע באמת כל כך חשוב ללמוד תורה? מה יש לטקסטים העתיקים הללו, שרובם עוסקים בסוגיות רחוקות מעולמנו ובעיונים קשים להבנה, לתרום לנו כיום?
תשובות שונות ניתנו לשאלה זו, התואמות לרבדים שונים של ההבנה והמציאות, ונביא כאן כמה מהן.
ראשית, בפשטות, יש ללמוד תורה על מנת לדעת לקיים את המצוות וההלכות כראוי: "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" (עי' קידושין מ, ב). החשיבות של קיום המצוות מודגשת פעמים רבות בתורה, ומכיוון שההלכות הן מרובות ומורכבות, ונוגעות לכל תחומי החיים, יש צורך בלימוד רב על מנת לדעת איך לקיימן. אדם שלא ילמד תורה כראוי, לא רק שלא ידע כיצד להכריע במקרה שיתעוררו לו שאלות הלכתיות, אלא פעמים רבות לא יהיה אפילו מודע לכך שקיימת שאלה; הוא עלול לעבור עבירות רבות בלי לדעת כלל שמעשיו אינם כשורה, ולא יוכל לתרץ את עצמו בטענת שוגג, שכן אילו היה לומד תורה היה מודע לבעייתיות שבמעשיו.
על מנת לדעת איך לקיים את ההלכות כראוי, לא די בלימוד "ספרי קיצורים" המביאים רק את השורה האחרונה של ההלכה למעשה. חשוב אמנם ללמוד אותם, כדי לדעת מה לעשות ברוב המקרים הנפוצים, אבל אף ספר כזה לא יכול לכסות את כל השאלות ההלכתיות האפשריות. במוקדם או במאוחר, יתקל כל אחד בשאלה הלכתית שאינה זהה בדיוק לזו שמופיעה בספר. על מנת להשיב עליה, צריך לדעת את יסודות ההלכה, מהיכן היא נובעת ואיך התפתחה והתגלגלה עד לפסיקת ההלכה המאוחרת. רק באמצעות הבנה מעמיקה זו של ההלכה ניתן לדעת איך ליישם אותה במקרים חדשים, וכיצד להשוות בין מקרה למקרה ובין הלכה להלכה. לכן חשוב לא להסתפק בספרי הקיצורים, אלא ללמוד את הסוגיות ההלכתיות מהיסודות שבתורה שבכתב ובעל פה, דרך פירושי הראשונים והאחרונים, ועד לפסיקת ההלכה.
זה נשמע כמו משימה גדולה, אבל חשוב להבין שקיום המצוות הוא רצון ה' מאיתנו, והוא למעשה הייעוד העיקרי שלנו בעולם הזה. המצוות אינן סתם כמה מעשים שנספחים לחיים, אלא הן עיקר החיים, המטרה שלשמה ירדנו לעולם. מובן אם כן שעלינו להקדיש את הזמן והכוחות הדרושים על מנת ללמוד לקיימן כהלכתן, בדיוק כמו שאסטרונאוט היוצא לטיסה בחלל לומד קודם במשך שנים כיצד להפעיל את החללית וכל המכשור היקר והעדין שבתוכה, מתוך ידיעה שכל טעות קטנה שלו יכולה לגרום לנזק עצום ואף לסכן את חייו.
לפי ההסבר הקודם מובן מדוע עלינו ללמוד את חלקי התורה העוסקים בהלכות המעשיות בימינו, כמו שבת, כשרות, ברכות, טהרת המשפחה וכדומה. אולם ישנם חלקים רבים בתורה שאינם עוסקים בהלכות מעשיות עבורנו, או בהלכות בכלל; התנ"ך למשל מכיל בעיקר סיפורים ונבואות, ומסכתות שלמות בש"ס עוסקות בנושאים כמו קדשים וטהרות, שאינם מתקיימים היום כלל. כמו כן מכיל הש"ס אגדתות שונות, ודיונים ופלפולים סבוכים שאין להם השלכות הלכתיות. מדוע עלינו ללמוד גם אותם?
נקדים ונאמר, שאכן כבר קבעו חז"ל ש"אין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ" (עבודה זרה יט, א). התורה היא רחבה ומגוונת, עוסקת בנושאים ותחומים שונים: מקרא, משנה, גמרא, הלכה, אגדה, מחשבה וכן הלאה, וכל אדם יכול וצריך להתמקד בתחום שלבו חפץ בו ומוצא בו עניין. מי שאינו מוצא טעם בעיסוק בסוגיות שאינן נוגעות למעשה, יכול להקדיש את עיקר לימודו לתחומים מעשיים ואקטואליים יותר, או כאלה שהוא מרגיש שתורמים להתפתחותו הרוחנית.
אולם למרות זאת, חשוב שכל יהודי ישתדל לרכוש לו בקיאות, גם אם באופן כללי, בכל חלקי התורה. זאת משום שכל חלקי התורה קשורים אחד לשני, וכולם יחד מהווים את תשתית ה"דנ"א הרוחני" שממנו גדלה והתפתחה היהדות. עם ישראל לא נולד אתמול; אנחנו צאצאים של דורות רבים של יהודים, שלאורך אלפי שנים הקדישו את חייהם לעיסוק בתורה ובהוספת נדבכים של יצירה עליה. המטען הרוחני הזה הוא חלק מהזהות שלנו, ממי שאנחנו. אדם שאינו מכיר את הוריו והורי-הוריו ואת ייחוסו המשפחתי הוא אדם שחסר לו מרכיב משמעותי בזהותו, הוא תלוש וחסר שורשים - וכך הם הדברים גם כשמדובר בעם שלם. כל עם מחנך את בניו להכיר את תולדותיהם, את אבותיהם ואת גדולי האומה, על מנת שהללו יהיו מחוברים אליהם וימשיכו את דרכם. אבותינו וגדולי האומה שלנו הם חכמי התורה שבכל הדורות, ובאמצעות לימוד החיבורים התורניים שלהם אנו מתחברים למחשבותיהם, להשקפתם, לתפיסת עולמם ולמידותיהם. גם אם דברים רבים השתנו מאז, וגם אם לא כל מה שכתבו בעבר נוגע לנו כיום, הרי שעצם ההכרות עם הדברים חשובה, הן כדי להציג בפנינו את התמונה הרחבה ולהכיר את תולדות היצירה התורנית, והן כדי לחזק את הקשר בין שרשרת הדורות של עם ישראל. יהודי שעוסק בתורה, הריהו כיושב באותה שעה בבית המדרש לצד רבי עקיבא, רבן גמליאל, אביי ורבא, רש"י ורבנו תם, הרמב"ם ורבי יוסף קארו, ודן יחד איתם בסוגיות שהעסיקו אותם. אפילו בלי להתייחס לצד המצווה והקדושה שבלימוד תורה, אפשר להבין את חשיבותו לבניית הזהות היהודית של עם ישראל והחיבור לחוכמתם ומחשבותיהם של הגדולים בדורות עברו.
אבל לימוד התורה הוא יותר מזה. הוא מחבר אותנו לא רק לגדולי ישראל, אלא לה' עצמו! כפי שהסביר האדמו"ר הזקן של חב"ד בספר התניא, התורה כולה היא ביטוי לרצון ה'. כאשר דנה הגמרא למשל בסוגיה מסוימת, היא עוסקת למעשה בשאלה מהו רצון ה' באותם מצבים. אפילו אם אותם מצבים הם תאורטיים בלבד, לא היו ולא עתידים להיות, עדיין יש משמעות לבירור מה היה ה' רוצה אילו מצב כזה היה מתממש. כל לימוד כזה מקרב אותנו יותר לה' ולהבנת רצונו. אפשר להשוות זאת לאדם הרוצה להכיר לעומק אדם אחר (אביו, אשתו, חברו הטוב וכדומה), ולכן מברר מה דעתו גם בנושאים תאורטיים, מה היה עושה במצבים שונים, גם אם אינם מעשיים. כך למשל, עיסוק בדיני קורבנות מלמד אותנו כיצד ה' רוצה שתתנהל עבודת המקדש, ועיסוק בדיני טומאה, גיטין או מיתות בית דין מלמד אותנו איך ה' רוצה שנתנהג במצבים מסוימים. גם אם בפועל לא ניקלע לעולם למצבים כאלה, הרי שעל כל פנים למדנו מכך על ה' ועל מחשבתו ורצונו, ולמעשה בשעת הלימוד מתאחדת מחשבתנו עם מחשבתו של הבורא עצמו - וכי יש דבר גדול מזה?
מן הראוי לציין גם שלימוד תורה בעיון מחדד את השכל, מקנה לאדם כלי חשיבה וניתוח, ומאמן אותו להבחין ולדייק בין סברות שונות, להקשות ולתרץ וכדומה. אמנם זו אינה מטרתו העיקרית של לימוד התורה, שכן לשם כך אפשר גם ללמוד פילוסופיה וכדומה, אבל זה בהחלט אחד מיתרונותיו, בבחינת אכילת פירותיה בעולם הזה. בנוסף לכך, לימוד התורה (כאשר הוא נעשה כראוי) מועיל לפיתוח המוסריות שבאדם, הרגישות לכבודם וממונם של אחרים, המידות הטובות שבנפש ועוד.
לימוד תורה נחוץ בראש ובראשונה כדי שנדע איך לקיים את המצוות כהלכתן, בכל מצב שאליו ניקלע, ולא ניכשל בעבירות. כמו כן, הוא מחבר אותנו למורשת של אבותינו הגדולים, לעולמם הרוחני והמחשבתי, ומחזק את זהותנו היהודית ואת החיבור שלנו לעם ישראל לדורותיו. מעבר לכל זה, לימוד תורה הוא חיבור לרצונו של ה', שבאמצעותו מתחברת מחשבתנו לזו של בורא העולם.