חוקרי המקרא לא מסכימים כולם על דבר, אפילו לא על המתודות הבסיסיות או משמעות המושגים שעליהם דנים. הנה כמה ציטוטים משני כינוסים גדולים של חוקרי מקרא שנערכו בעשור האחרון:
"כל חוקר פועל על פי מערכת הנחות עבודה משלו, משתמש בשיטות עבודה אחרות, ומגיע לתוצאות משלו. בכל תחום אקדמי אחר, מצב כזה היה נחשב לבלתי-קביל".
"החוקרים נוטים לפעול מתוך הנחות יסוד כה שונות ולהשתמש בשיטות מחקר כה נבדלות, ומגיעים לתוצאות כה בלתי-עקיבות, שהתקדמות משמעותית נעשתה בלתי-אפשרית. המודלים ממשיכים להתרבות, אך דומה שהתקשורת רק פוחתת… חוקרים נוטים לדבר איש מעל ראשו של זולתו, לא לשמוע את מה שיש לזולת לומר, לא לקרוא איש את עבודתו של רעהו במידה מספקת".
כאשר זה המצב, וכאשר האקדמיה נשלטת על ידי אג'נדה מסוימת מאד ואינה נותנת לגיטימציה לדעות אחרות, אין שום קונצנזוס בין החוקרים ואין משמעות לטענות כאילו "חקר המקרא הוכיח כך וכך".
קרא על כך בהרחבה במאמר זה של פרופ' יהושע ברמן: כאן>>. וכן במאמרו של פרופ' יואל אליצור, על מגמתיות דומה בתחום הארכאולוגיה: כאן>>