שו"ת: מקרא וארכיאולוגיה

אמנם אין תיעוד ישיר של יציאת מצרים מלבד בתנ"ך, אבל אין זה מפתיע כלל - המצרים לא נהגו לתעד את כשלונותיהם ומפלותיהם, אלא לטשטש ולהסתיר אותם. דוגמא לכך היא שלטון החיקסוס: במשך כמאתיים שנה שלטו במצרים מלכי החיקסוס, זרים שהשתלטו עליה בכוח הזרוע, אולם בכתובות מאותה תקופה הדבר לא מוזכר כלל, ורק מתוך מקורות מאוחרים יודעים על כך!
לעומת זאת, ההיסטוריון המצרי מנתון, שחי במאה השלישית לפני הספירה וכתביו מהווים מקור מרכזי להיסטוריה המצרית, מזכיר את יציאת מצרים. מעבר לזה, ישנן עדויות נסיבתיות רבות שתואמות את סיפורי התורה. קראי על כך בהרחבה כאן>>

השערת התעודות אינה אלא השערה שמנסה להסביר תופעות טקסטואליות שונות במקרא. היא לא הוכחה מעולם, וכיום היא שנויה במחלוקת בין החוקרים, שחלקם מציגים אלטרנטיבות המסבירות את אותן התופעות בדרכים שונות. כמו כן, ישנן בעיות וקושיות רבות כנגד השערת התעודות, ולעומת זאת ממצאים רבים המעידים על אחדותה של התורה. כך למשל, בדיקה באמצעות תוכנת מחשב שנועדה לזהות מאפיינים של מחברים שונים, לא מצאה בתורה סימנים לחלוקה לתעודות המקובלת במחקר. תופעות כמו כפילויות וסתירות בתורה, שעליהן הסתמכה השערת התעודות, התגלו כסגנון כתיבה רווח במזרח הקדום, שאינו מעיד על ריבוי מקורות. למעשה, אין עוד אף ספר מהעולם העתיק שנכתב בצורה של חיבור ועריכה של תעודות שונות, כך שהטענה שדווקא התורה היא כזו, נשמעת תמוהה. להעמקה נוספת בדברים עיין כאן>>

אין זה מפתיע כלל שקיים דמיון בין מערכות חוקים שונות בנות אותה תקופה. הרי חברות שונות צריכות להתמודד עם תופעות דומות ומציאות דומה, ורק סביר יהיה שיימצאו קווי דמיון ביניהם בנושאים מסוימים, אפילו אם אין קשר ביניהן.
אולם בחינה מדוקדקת תראה שישנם הבדלים מהותיים בין חוקי התורה לחוקי חמורבי, שמצביעים על השקפות שונות בעליל ושוללים אפשרות של העתקה פשוטה. עיין על כך כאן>>

מדובר בנושא רחב ומורכב. הבנה עמוקה ולא שטחית של התורה והתפיסה האמונית יכולה שמה הרבה מהשאלות האלה בפרופורציה - לא כל מה שנראה כנוגד את האמונה אכן נוגד אותה. כמו כן, רבות מטענות הביקורת הן השערות בלבד, ויש לקרוא אותן בעצמן באופן ביקורתי. לנקודות רבות יש התייחסות של רבנים או חוקרים מאמינים, ובנקודות אחרות אפשר לעיין ולמצוא תשובה כזאת. קרא על כך בהרחבה כאן>>

לא ברור מהו בדיוק ספר התורה שנמצא בימי יאשיהו, אבל מהסיפור עצמו ברור שהן התורה והן קיומו של ספר התורה היו ידועים עוד קודם. הרי יאשיהו החל את מאבקו בעבודה זרה ובעבודת הבמות עוד לפני מציאת הספר, וגם כאשר מספר חלקיה על מציאת הספר הוא אומר "ספר התורה מצאתי", בה"א הידיעה, כלומר שמדובר היה בספר ידוע. כמו כן, אילו לא הכירו קודם את התורה ורק עכשיו שמעו עליה, מה ההיגיון בטענה שה' כועס עליהם וגוזר עליהם חורבן על כך שלא קיימו אותה? ברור אפוא שלא מדובר על גילוי של משהו חדש לגמרי, אלא על ספר מוכר שאבד ונמצא שוב. קרא על כך בהרחבה כאן>>

מפרשים אחדים שהיו מודעים לעניין הזה הסבירו שאכן נוספו בתורה מספר פסוקים בודדים מאוחר יותר, על פי נביאים וברוח הקודש. אולם ברוב המקרים אין צורך בכך, ואפשר להסביר את אותם פסוקים גם בלי להניח שנכתבו מאוחר. קרא על כך בהרחבה כאן>>

השערת איחורו של ספר דברים הועלתה על ידי חוקר בשם דה-וטה, שטען שהספר נכתב בתקופת יאשיהו כדי לקדם את המהפכה של ריכוז הפולחן בירושלים וביטול הבמות. לדבריו, רק בספר דברים מדובר על הגבלת הפולחן למקום אחד, ועל כך ביסס את השערתו. אבל ההשערה הזאת נדחית מכיוונים רבים. בספר דברים עצמו לא ברור שיש איסור להקריב במקומות שונים; למעשה, ההפך הוא הנכון - מופיעה שם המצווה לבנות מזבח ולהקריב בהר עיבל. המזבח שאכן נמצא בהר עיבל בידי הארכיאולוג אדם זרטל, ומתוארך לתקופת כניסת בני ישראל לארץ, מהווה ראיה חזקה לכך שמצווה זו היתה ידועה אז. ירושלים עצמה לא מוזכרת כלל בספר! כמו כן, הרבה מהמצוות והתיאורים המופיעים בספר דברים תואמים למציאות בה חיו בני ישראל במדבר, ערב הכניסה לארץ, ואינם תואמים כלל למציאות המאוחרת של ימי יאשיהו, כמו למשל הציווי להחרים את יושבי הארץ הכנענים - שבזמנו של יאשיהו כבר מזמן לא היו קיימים. כך שהשערת דה-וטה נשענת על כרעי תרנגולת ואין לה כל ביסוס של ממש. להרחבה על כך עיין כאן>>

הערכת גודל האוכלוסיה במצרים באותו זמן אינה מבוססת על עובדות אלא על השערות שונות וחישובים, כמו צפיפות האוכלוסיה המשוערת, שיעור הריבוי הטבעי, השוואה לאחוזי העבדים ברומא וכדומה. אולם התורה עצמה מספרת שבני ישראל התרבו באופן לא טבעי; מי שמעריך את גודל האוכלוסיה במצרים על סמך הנחה שהיה ריבוי טבעי בלבד, מניח את המבוקש נגד התורה. כמו כן, יש דעות לפיהן אחוז העבדים בממלכה הגיע לכדי 80% מכלל התושבים - תופעה שניתן לראות דומות לה גם בימינו, למשל בדובאי, שם מונים העובדים הזרים כ-71% מכלל האוכלוסיה. יציאה המונית כזו אכן היתה מזעזעת את המאזן הדמוגרפי של מצרים, אבל היא בהחלט אפשרית. להרחבה בנושא, עיין כאן>>

"כל חוקרי המקרא" לא מסכימים ביחד על דבר, אפילו לא על המתודות הבסיסיות או משמעות המושגים שעליהם דנים. הנה כמה ציטוטים משני כינוסים גדולים של חוקרי מקרא שנערכו בעשור האחרון:
"כל חוקר פועל על פי מערכת הנחות עבודה משלו, משתמש בשיטות עבודה אחרות, ומגיע לתוצאות משלו. בכל תחום אקדמי אחר, מצב כזה היה נחשב לבלתי-קביל".
"החוקרים נוטים לפעול מתוך הנחות יסוד כה שונות ולהשתמש בשיטות מחקר כה נבדלות, ומגיעים לתוצאות כה בלתי-עקיבות, שהתקדמות משמעותית נעשתה בלתי-אפשרית. המודלים ממשיכים להתרבות, אך דומה שהתקשורת רק פוחתת… חוקרים נוטים לדבר איש מעל ראשו של זולתו, לא לשמוע את מה שיש לזולת לומר, לא לקרוא איש את עבודתו של רעהו במידה מספקת".

כאשר זה המצב, וכאשר האקדמיה נשלטת על ידי אג'נדה מסוימת מאד ואינה נותנת לגיטימציה לדעות אחרות, אין שום קונצנזוס בין החוקרים ואין משמעות לטענות כאילו "חקר המקרא הוכיח כך וכך". 

קרא על כך בהרחבה במאמר זה של פרופ' יהושע ברמן: כאן>>. וכן במאמרו של פרופ' יואל אליצור, על מגמתיות דומה בתחום הארכאולוגיה: כאן>>

אכן יש מפרשים, ביניהם דתיים ומאמינים כמו ר' אברהם אבן עזרא ומשה צבי סגל, שסבורים לפי סגנונו הספרותי של ספר ישעיהו והתכנים שלו שחלקו השני נכתב על ידי אדם אחר בתקופה מאוחרת יותר. לעומת זאת, בין החוקרים יש שחולקים על דעה זו ומביאים ראיות חזקות דווקא לאחדותו של הספר ולכך שנכתב בידי אדם יחיד. ויש המציגים דעה משלבת, לפיה ישעיהו כתב את תחילת הספר ומסר נבואות מסוימות לעתיד, והללו נשמרו בחוג תלמידיו והועברו הלאה, עד שהועלו על הכתב ופורסמו מאוחר יותר, בסמוך לאירועים המתוארים בהן. להרחבה על כך, עיין כאן>>