שו"ת: תורה ומוסר

הרבה דברים. למשל, רק מי שברא את העולם, יודע מה התכלית שלו ורואה את התמונה הכוללת, יכול לומר בדיוק מה טוב ומה רע. אנשים יכולים להשתדל לעשות טוב, אבל הראיה שלהם מצומצמת ומוגבלת, והם מושפעים מגורמים חברתיים כאלה ואחרים. זה כולל גם את כל התחום של בין אדם למקום, שאינו מובן בשכל האנושי. כמו כן, האמונה מעניקה לאדם יותר מוטיבציה להתגבר על פיתויי היצר גם במקומות בהם אין חשש שיתפסו אותו. והיא גם מעניקה תחושה של משמעות לכל מעשה. ואכן, מבחינה סטטיסטית אנשים דתיים עושים הרבה יותר חסד, התנדבות וכדומה מאשר אלה שאינם דתיים.
להרחבה עיין כאן>>

למה כופים על תינוק להיוולד? למה כופים אותו להיות חלק ממשפחה מסוימת, מחברה מסוימת, מעם מסוים? מי אמר שזה מה שהוא היה רוצה? התשובה היא, שהמחשבה כאילו כל כפיה היא פסולה ושהבחירה החופשית של האדם צריכה להיות טוטאלית, היא רעיון שאין לו בסיס הגיוני. תינוקות וילדים קטנים אינם מסוגלים לבחור, ולכן ההורים שלהם מחליטים עבורם מה יאכלו, איפה יגדלו, איפה יתחנכו וכן הלאה. ההחלטה למול את התינוק לפי מצוות התורה היא זכותם וחובתם של ההורים, כמו כל החלטה אחרת שהם מקבלים לטובת הילד. אדרבה, מילה בגיל מאוחר יותר כרוכה בהרבה יותר כאב, בושה ואי נעימות מאשר זו שנעשית בגיל שמונה ימים. מי שאינו מל את בנו, כופה אותו להיות ערל, ולעבור לאחר מכן תהליך לא נעים אם ירצה לשנות זאת. האם הכפייה הזו יותר טובה?
להרחבה עיין כאן>>

גזענות פירושה יחס שלילי כלפי אנשים מסוימים אך ורק בשל מוצאם האתני, כאשר שום דבר שיעשו לא יוכל לשנות זאת. היהדות לעומת זאת אינה מתייחסת לאנשים על פי גזעם, אלא על פי מעשיהם; היחס לגויים לא נובע מהיותם נחותים בטבעם, אלא מהיותם שייכים לקבוצה לאומית שונה, ואוחזים בדת אחרת. כל גוי מסוגל להצטרף לעם ישראל באמצעות גיור, לקבל על עצמו את ההשתייכות הלאומית והדתית היהודית, וכך להפוך ליהודי לכל דבר ועניין. מלבד זאת, אפילו גוי שאינו מתגייר יכול להיחשב לחסיד אומות העולם, ולזכות לעולם הבא אם יקבל על עצמו שבע מצוות בני נח - דבר שלא קיים לא בנצרות ולא באסלאם.
גזענות נחשבת לדבר כה מגונה משום שהיא אינה מתייחסת לבחירותיו של האדם אלא דנה אותו לנחיתות ללא מוצא; היהדות לעומת זאת מתייחסת לאדם לפי בחירותיו ומעשיו, ונותנת לכל אחד אפשרות להגיע למדרגות הגבוהות ביותר.
מושג העם הנבחר אינו מבטא גזענות, אלא מדגיש בעיקר את היעוד המוטל על היהודים ואת החובות הנגזרות ממנו, כמו על יחידה מובחרת בצבא. בעוד יהודי נדרש לקיים תרי"ג מצוות, שחלקן אינן פשוטות כלל, גוי יכול לזכות לחיי העולם הבא בקלות על ידי שמירה על שבע מצוות בני נח, המבטאות את המוסר הטבעי. לכן ברור שהיהדות אינה גזענית.
להרחבה עיין כאן >>

לפי התורה, הירושה אינה רק העברת רכושו של האב לצאצאיו, אלא נוגעת בהמשכיות המשפחה שלו והשושלת שלו. תפקידם של הבנים הוא להמשיך את משפחתו של האב, בעוד הבנות נישאות לאנשים אחרים ומקימות איתם משפחות חדשות. לכן מן הראוי שהבנים יירשו את האב, וישתמשו בנכסיו כדי להמשיך הלאה את קיום המשפחה, ואילו הבנות יקבלו באמצעות בעליהן את הירושה של משפחתן החדשה ויבנו אותה. אילו הייתה הבת יורשת במקום בו יש בנים, הנכסים שהייתה מקבלת היו יוצאים מחזקתה של המשפחה, והדבר היה עשוי לפגוע בהמשכיותה.
דברים אלה היו נכונים בחברה שהתקיימה בזמן התורה וחז"ל. אמנם בתקופות מאוחרות יותר חלו שינויים במבנה החברתי ובתפקידיהם של האיש והאשה, ולכן כיום מורים פוסקי ההלכה שבנות יירשו בשווה לבנים.

התורה לא מתירה לחיילים לאנוס נשים במלחמה, אלא להפך - מנסה למנוע תופעה זו. בעולם העתיק, נשים שנפלו בשבי נחשבו לשלל מלחמה ולרכושו של החייל שזכה בהן, שהיה רשאי לעשות בהן כרצונו, להשתמש בהן לצרכיו ולאחר מכן למכור אותן לשפחות לכל המרבה במחיר. מעשי אונס המוני היו נפוצים גם במלחמות בנות זמננו. בניגוד לכך, התורה קוראת לחייל הישראלי לרסן את יצריו, ומורה לו שאם הוא חושק בשבויה - אין הוא יכול לקחת אותה כשפחתו, לאנוס אותה כרצונו ולאחר מכן למכור אותה, אלא עליו למסד את הקשר איתה באמצעות נישואין, וזאת לאחר "תקופת צינון" של חודש ימים. אם לאחר אותו זמן אינו רוצה בה עוד, עליו לשחרר אותה לחופשי. קשה להעלות על הדעת יחס חיובי כל כך לשבויות מלחמה אצל עם אחר בעולם העתיק.
להרחבה עיין כאן >>

התורה קובעת עונשים, חלקם אף עונשי מוות, אשר מתוכם נוכל ללמוד את חומרתן של אותן עבירות. בדבר זה התורה באה ללמד אותנו כי מחד, חיי האדם אינם הערך היחיד, אלא גם מימושן הרוחני. מי שמשתמש בחיים שנתן לו ה' על מנת לחטוא במזיד ותוך התעלמות מההתראה שמתרים בו - פוגם בחיים שניתנו לו. אולי איננו מבינים מה נורא כל כך בחילול שבת, בניאוף או בעבודה זרה, אך לשם כך נתן לנו ה' את התורה, ואילו היינו מבינים את השפעתן של עבירות אלה היה ברור לנו התורה כה החמירה איתן.
מאידך, למרות כי ברמה העקרונית קבעה התורה עונש מוות, במציאות המצב מורכב יותר. בפועל, התורה השבעל פה מציגה את המורכבות שבמציאות, ולכן צממצמה את תחולתם של עונשים אלה למינימום, על פי עקרונות התורה עצמה.
כמו עם הרבה רעיונות גדולים, חשוב להכיר מצד אחד את האידיאל אותו מייצגת התורה, ומצד שני לדעת איך לממש אותו במציאות המסובכת והמשתנה. לכן התורה מייצגת את החומרה העקרונית של העבירה, והתורה שבעל פה את היישום המעשי שלה במציאות. מבט דואלי זה מקהה את השאלה כולה. עונשי המוות בתורה מציגים את החומרה התיאורתית של העבירות, והמיתון שלהם בדברי חכמים מציג את ההתיחסות בפועל.

במקרים רבים, מה שנתפס כאפליה לרעה של הגויים למעשה אינו אלא יחס משופר כלפי היהודים. טבעי ואפילו חשוב שהאדם יעניק יחס מוסרי מועדף לקרובי משפחתו ולמעגלים הקרובים אליו, יותר מאשר לאנשים רחוקים ממנו; האדם הממוצע יהיה מוכן להוציא את כל כספו כדי להציל את חיי בנו או אחיו, אבל יסתפק לכל היותר בתרומה כלשהי כאשר מדובר בהצלת חיי אחרים. הוא גם יהיה מוכן להשקיע הרבה יותר זמן, מאמצים ומשאבים בסיוע לקרובים אליו, יתמוך בהם ללא בקשת תמורה וכיוצא בזה, מה שלא יהיה מוכן לעשות עבור זרים. זוהי אמנם אפליה, אבל אפליה מוצדקת שהאינטואיציות המוסריות תומכות בה; אנחנו נזדעזע מאדם שבמצב של סכנה יציל את חייו של ילד אקראי במקום את חיי בנו, בטענה ש"כל הילדים שווים". אנו מצפים מאנשים המשתייכים למעגל קרוב שיתייחסו אחד לשני טוב יותר מהמקובל ביחס למעגלים רחוקים יותר. בדומה לכך, מדינה מעניקה יחס מועדף לאזרחיה, ונותנת להם זכויות והטבות שונות, שמי שאינו אזרח המדינה אינו זכאי להן. האם זוהי אפליה או גזענות כלפי אלה שאינם אזרחים? מובן שלא. המדינה אינה פוגעת בהם, אלא רק שוללת מהם הטבות מסוימות השמורות לחבריה בלבד. כך אפוא מדריכה התורה את עם ישראל, להעניק הטבות מיוחדות ל"חברי המועדון", יותר מלמי שאינו חבר בו. וכאמור לעיל, מי שרוצה להצטרף למועדון היהודי ולזכות בהטבות, מוזמן לעשות זאת - כמובן באמצעות קבלה של החובות הכרוכות בזה.
להרחבה עיין כאן >>

לפני הכל - אסור באופן מוחלט לגבר לבגוד באישתו. זהו חטא מוסרי ראשון במעלה. השאלה היא רק מדוע העונש על גבר פחות יותר.
אולם, גם אמירה זו איננה ברורה - כאשר מדובר בניאוף עם אשת איש, הן האישה והן הגבר הנואפים חייבים מיתה - "מות יומת הנואף והנואפת".
ההבדל בין איש לאשה הוא רק בכך, שגבר נשוי ששכב עם פנויה אינו חייב מיתה, ואילו אישה נשואה ששכבה עם גבר שאינו בעלה חייבת מיתה (וכך גם הגבר שנאף איתה, כאמור).
נדמה שההסבר להבדל הזה הוא, שלגבר מותר לפי התורה לקחת כמה נשים. אמנם אסור לבוא על פנויה, אבל מכיוון שתאורטית יכול היה לקדש אותה לאשתו, אין זו נחשבת עבירה שעונשה מוות.
לעומת זאת, לאישה אסור לקחת כמה בעלים, ולכן כל חיבור בינה לבין גבר שאינו בעלה נחשב ניאוף.
ואם תשאל, ולמה באמת מותר לגבר לקחת כמה נשים ולא להפך?
על כך נשיב, שיתכן שזה נובע מכך שגבר מסוגל לעבר בו זמנית מספר נשים, ואילו אישה יכולה להתעבר רק מגבר אחד בכל פעם; או שזה קשור למבנה הנפשי השונה של גברים ונשים; או מסיבות אחרות שאיננו יודעים.
על כל פנים, ההבדלים בין גברים לנשים הם עובדה, והתורה מתייחסת אליהם בהלכות שהיא קובעת.
בהמשך הדורות קבעו חכמים איסור גם על גבר לשאת יותר מאישה אחת.

קשה בימינו לדמיין כיצד תיראה בעתיד מדינה יהודית עם רוב שומר מצוות. ברור שזה לא יהיה זה שחזור מדויק של תקופת בית ראשון או בית שני, אלא מציאות חדשה. החכמים והפוסקים שבאותו הזמן יצטרכו לתת את הדעת על שאלות אלה ולהכריע בהן, אולם כפי שראינו כבר חז"ל צמצמו מאד את קיום עונש המוות, וגם הפוסקים בדורות האחרונים הורו על יחס רך ומקרב יותר כלפי חילונים וכופרים. לכן אין מה לחשוש כעת מהוצאות להורג המוניות וכדומה, אלא להאמין שכאשר יתקדמו הדברים בכיוון זה, ה'  יאיר את עינינו ונדע לנהוג נכון.