פמיניזם ומעמד האשה ביהדות: מבט-על


בחרו סגנון מאמר:

מאת צוות האתר


אחת התמורות הגדולות שקרו במאתיים השנים האחרונות היא השינוי במעמד האישה. התמורה חלה בעיקר בעקבות המהפכה הפמיניסטית, ותוצאותיה מורגשות בכל תחום בחיינו.[1] במאמר זה נברר מהו פמיניזם, נתייחס לתוצאותיו ונציע גישת התבוננות יהודית לתופעה הזו.

מהו פמיניזם?

 מקובל להגדיר שפמיניזם הוא שם כולל לאידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותיאוריות אשר במרכזן המטרה להשיג ולמסד זכויות לנשים מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית, ולשפר את מצבן ומעמדן.[2] אשיתו של הפמיניזם בראשית המאה התשע עשרה, תקופה בה התהוו תנועות ואידיאולוגיות נוספות, כגון התפתחות התנועה הלאומית בקרב עמים שונים באירופה ועוד. לאורך דורות רבים, כמעט מאז בריאת העולם ועד תחילת הפעילות הפמיניסטית, התנהלה החברה האנושית באופן לא שוויוני, כאשר גברים היו האחראים לפרנסתן ורווחתן של הנשים, אך גם חירותן הייתה בידיהם. היו מקרים יוצאים מן הכלל, אך זו התפיסה שרווחה ברוב העולם. הסיבה העיקרית לאפשרות של הפמיניזם לפרוץ קשורה קשר ישיר להתפתחויות תעשייתיות וטכנולוגיות, ששחררו את הגברים ואת הנשים מעול העבודה הפיזית הקשה, וממילא אפשרו לנשים מחד גיסא להשתלב בשוק העבודה שהפכה להיות אפשרית עבורן, ומאידך גיסא, שחררה מרחבים של זמן פנוי לנשים, שעבודות הבית שלהן נעשו קלות יותר. כל ההתפתחויות הללו גרמו לנשים לשאוף לקחת חלק גדול יותר בעולם שמחוץ לביתן ובהנהגתו. ההרגל שנשים אינן נוטלות חלק בתחומים רבים גרם לכך שעד היום נשים נאבקות על הזכות להיות שוות בתפקידים שונים בחברה, אך היום אנו רואים כבר שילוב כמעט מלא של נשים בכל תחומי החיים.

להלן נתבונן ביחס בין היהדות לפמיניזם, מתוך בירור של היסודות הא-לוהיים שיש בתהליך עצמו של גאולת האישה והופעתה בעולם באופן שוויוני יותר. נראה אותו כתהליך א-לוהי מבורך, שיסודותיו בשורש בריאת העולם והוא חלק מתהליך גאולת העולם. מתוך ההתבוננות הזו נבין שרק בהיותו תהליכי ומתפתח בהתאם לרצף הידוע של מסורת ישראל לדורותיה, ומתוך מחויבות וחיבור למה שקדם לו, יוכל התהליך להמשיך להשתלם ולהביא ברכה גדולה גם לעובדי ה'.

בריאת עולם לא שיוויוני – לכתחילה?

כפי שהראנו במאמרים אחרים באתר,[3] סיפורי הבריאה לא באים לספר רק כיצד נברא העולם, אלא להסביר לנו, בדרך משל, את העומק של המציאות בה אנו חיים. כשאנו מתבוננים היטב בסיפור הבריאה המופיע בספר בראשית, המורכבות של בריאת האיש והאישה ותפקידיהם השווים והשונים בולטת לעין. ידוע ההבדל בין פרק א' בבראשית, בו מתוארת בריאת האדם כיצור אחד בעל שני צדדים – "זכר ונקבה בראם" ושם שניהם יחד נקרא "אדם", לבין פרק ב' בו מתוארת יצירה בשלבים, כאשר בתחילה נוצר אדם, וכיוון שהוא נוצר בלי בת זוג, עלה הצורך ליצור לו "עזר כנגדו". היצירה הזו נוצרה מגופו של האדם עצמו, וכאשר ראה אותה הוא קרא לה "אישה", "כי מאיש לוקחה זאת". כלומר, ההגדרות של שניהם, שלו כאיש ושלה כאישה, תלויות זו בזו ואינן עומדות בפני עצמן. אין איש בלא אישה ואין אישה בלא איש. במהלך שני הפרקים הללו האיש ואשתו מתוארים כדמות מאוחדת (פרק א'), או כדמות בעלת תפקידים שונים ומשלימים, שפועלת יחד (פרק ב'). בשני הפרקים הללו אנו למדים על ההכרח שיש בבריאת שני מינים, כאשר מין אחד אינו יכול להתקיים ללא המין השני, אך לא מפורטים ולא מובהרים בהם הבדלים מהותיים או תפקודיים שיש בין המינים. יחד עם זאת, כיון שכל בעלי החיים שמתוארים בבריאה נוצרו "זכר ונקבה", ומתוך התבוננות במבנים הביולוגיים הן של בעלי החיים השונים והן של האדם עצמו, ניתן להניח שהתפקידים של המינים השונים נובעים בין היתר מתוך השונות הביולוגית ביניהם.

השינוי בתיאור הדמות המאוחדת של "אדם" שמורכב מאיש ואישה גם יחד, מופיע בפרק ג' בו לראשונה אנו רואים את האישה פועלת בנפרד מהאיש. מעשה האכילה מעץ הדעת בפרק ג' מוגדר כחטא. תוצאות החטא נוגעות לכל השותפים לו: לנחש, לאיש ולאישה. בתוצאות של החטא לנחש לא נעסוק כאן. נתמקד באיש ובאישה, ודווקא תוצאותיו של החטא יוכלו אולי לחזק את השערתנו לגבי התפקידים המקוריים שעמדו בבסיס הבריאה של המינים השונים:

תוצאות חטא האכילה מעץ הדעת - בראשית פרק ג

 אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ.

 וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

 וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.

 בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

ארבע תוצאות לאישה בעקבות החטא: הריון קשה, לידה קשה, תשוקה לאיש שלה וממשלתו בה. התוצאות לאיש קשורות לקשר שלו אל האדמה, ממנה נוצר: עבודת האדמה תהיה קשה, ובסופו של דבר הוא ימות וישוב אליה. מכאן משתמע שאולי כבר בבסיס הבריאה נועדה האישה להיות לאם, לזו שמביאה וממשיכה את החיים בעולם, בעוד האיש מופקד על העבודה והפרנסה. הקלקול שנוצר בעקבות החטא הוא בכך שיישום התפקיד כרוך בתהליך קשה ומצער, ולא בתהליך טבעי וקל.[4] עוד ניתן ללמוד מתוצאות החטא שהוא גרם לריחוק בין המקור למה שנוצר ממנו: מרחק בין האדם לאדמה, ממנה נברא, ומרחק בין האישה לאיש, ממנו היא נוצרה. את המרחק הזה אנו רואים מתממש מיד, כבר בפסוק יז, כאשר לאחר שנאמר לה שאישהּ ימשול בה, מיד האיש מכונה 'אדם', ובכך הכינוי שהיה אמור לאחד את שניהם יחד - ניתן רק לאחד מהם.

מהכתובים עולה שההתנהלות הבלתי שוויונית בין האיש לאישה, והיחסים שהופכים להיות יחסי ממשלה, הם תוצאה של קלקול מסוים בעולם. מי שהקדים לבטא את הדברים הוא הרש"ר הירש בפירושו לבראשית ג, טז:

משנשתנה היחס בין אדם לאדמה, והאיש יאכל לחם רק בזיעת אפיו - כבר נעשתה האשה תלויה בבעלה, שהוא המפרנס העיקרי. כך נתערער השוויון המקורי - בין איש לבין אשה.

 כפי שראינו, התוצאה הישירה של חטא האכילה מעץ הדעת היא העובדה שהעולם שלפני המהפכה הפמיניסטית התנהל באופן פטריארכלי[5] (שלטון האב), שבו הגבר עמד בראש המשפחה, וגם היה בעל הזכויות הפוליטיות והשלטונית כלפי החברה הסובבת.

ראינו שהמצב הפטריארכלי הוא תוצאה של חטא וקלקול.[6] מצב זה אינו אידאלי אלא מצב של קללה שאינו רצוי, אך לא קל לתקן את הקלקול. בפירושו של הרש"ר הירש שהזכרנו לעיל הוא ממשיך ומתאר את הדרך לאותו תיקון:

רק התורה תביא גאולה ותפרוס סוכת שלום. איש ואשה ישובו לכהונתם ויעבדו את ה' כשווים; והאשה תשוב להיות "עטרת (- כתר ל)בעלה".

לדבריו, לאחר נפילת העולם, דווקא בתורה אנו עשויים למצוא את גאולת העולם; את תיקון החטא וחזרה למצב בו אין שליטה של האדם באשתו.[7] קיום התורה מאפשר להוציא את העולם מדרגה אחר מדרגה מחטא אדם הראשון.[8] התורה לא מתכחשת למצב הלא שוויוני שנגרם בעקבות החטא, אלא מנתבת ומשפיעה על התפתחותו כך שלאט לאט יתוקן הקלקול ונחזור למצב הבראשיתי[9].

חשוב לציין שלאורך כל שנות ההיסטוריה, מעמדן של הנשים היהודיות תמיד היה טוב בהרבה ממעמדן בשאר תרבויות העולם,[10] והדבר היה בזכות מצוות התורה וההתפתחות הגדולה שלהן לאורך ההיסטוריה.[11] דוגמה אחת טובה לכך היא הכתובה, מסמך שבא להגן על זכויותיה של האישה, בעולם שבו היא הייתה תלויה תלות כלכלית מוחלטת בגבר שיפרנס אותה. ובכך היוותה התורה תמיד קריאת כיוון ודגם בעולם שהיה שקוע עמוק בנפילה שאחרי החטא, ואף אפשרה בסופו של דבר את צמיחתם של רעיונות שמקדמים את מקומה של האישה בעולם, גם אם הם לא צמחו ישירות מתוכה.

נשים בתהליך גאולת העולם

שתי גאולות גדולות לעולם: גאולת עם ישראל ממצרים, והפיכתו בכך לעם של עבדי ה', וגאולת ישראל מהגלות הארוכה, עם שיבתו לארצו לאחר כאלפיים שנה, כשהמטרה הסופית היא בניין בית המקדש והיותו אור לגויים. לעיל ראינו שהעולם התקלקל ממצבו השוויוני ההתחלתי, ותיקונו יכול לבוא, כדברי הרש"ר הירש שלעיל, רק דרך התורה, וזהו חלק מתהליך של גאולה. בכמה וכמה נקודות משמעותיות בתהליך גאולת ישראל ממצרים, עוד לפני קבלת התורה, מלמדת אותנו התורה ובעקבותיה גם חז"ל, ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים". דווקא הנשים הן המאמינות הגדולות הדוחפות לגאולה, החל מהמיילדות העבריות שאינן מוכנות לקבל את גזרתו של פרעה, דרך מרים ויוכבד (שעל פי חז"ל הן הן המיילדות) שמצילות את משה רבינו ובעצם שותפות בגידולו של המושיע של ישראל. אף בדברי חז"ל ישנם תיאורים של גבורתן ואמונתן של הנשים שהיו יוצאות אל האנשים לשדה כדי להצליח ללדת ולהמשיך את עם ישראל גם תוך כדי השעבוד, שירת מרים על הים שמלווה בתופים שהביאו איתן הנשים לרגע הזה, וגם במדבר, כאשר פעם אחר פעם מודגש שהנשים אינן שותפות לחטאים הגדולים של ישראל, ובכללו רתיעתן מחטא העגל. כך בגאולה הראשונה.

מהלכים בגאולה האחרונה, אותם אנו זוכים בסייעתא דשמיא גדולה לראות עין בעין, נחזו בדברי הנביאים, בהם אנו מוצאים את השוויון חוזר. נקודת שינוי והשתוות כזו בדברי הנביאים ניתן למצוא בנבואת הושע (ב, יח):

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.

נבואת הושע אלגורית, ומתייחסת לקשר בין ישראל לקדוש ברוך הוא, אך היא תובן רק בעולם שבו גבר אינו ה"בעל" של אשתו, אלא האיש שלה. נראה שאין מציאות דומה יותר לנבואת הושע מזו של הדורות האחרונים, בהם כולם מושפעים מהשיטות הפמיניסטיות, וממילא בכל בית נוכל לראות חלוקת תפקידים שונה מזו שהייתה לאורך כל הדורות. אישה אינה נחשבת תחת חסות הגבר שלה, אלא שותפה מלאה איתו ברכוש ובתפקוד בבית.

גם בדברי הנביא ירמיה (לא, כא) אנו מוצאים נבואה שמשתלבת עם שינוי מעמד האישה:

עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. 

ומסביר על כך רש"י שם:

תתחמקין - תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך. הנה חדשה נבראת בארץ, שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה, לשון ואסובבה בעיר אבקשה וגו'. 

הרעיון שהנקבה מחזרת אחר הגבר הוא לכאורה היפוך היוצרות שהיו הרגל בעולם מרגע החטא ועד עת הגאולה, ולפיכך הוא מתואר בפסוק כבריאה חדשה, כמעט כמו בריאת העולם. הפסוק ממחיש עד כמה עמוק חדרה השפעת החטא וחוסר השוויון שבעקבותיו, שלמרות שהאדם נברא מלכתחילה כיצור שווה משני צדדיו, הזכרי והנקבי - אחרי כל כך הרבה דורות של חוסר שוויון, נחשב השינוי במציאות לבריאה חדשה. ואולי יש לפרש, כפי שנהוג לפרש במקורות החסידות בעקבות הקבלה,[12] שהשינוי המהותי, בבחינת בריאה חדשה שיתרחש בגאולה העתידה, יהיה בהיפוך חוסר השיוויון לצד השני, כאשר הנקבה תעלה במעלה על הזכר.[13]

התגשמות הנבואות בימינו 

לאור כל מה שראינו עד כה, ודאי לנו שהתנועה הפמיניסטית, שקידמה את מעמדה של האישה בעולם, הינה חלק מגאולת העולם הכללית ותיקון החטא הקדמון. אך עם כל הברכה שאנו רואים במציאות, שאפשרה לעולם ליהנות מכוחן ותרומתן של הנשים גם מחוץ למרחבי הבית, אין להתכחש גם למחירים שהחברה משלמת כתוצאה מהשפעת הפמיניזם. בתוך התנועות השונות של הפמיניזם, ובהיותו מהפכה שדרכה מלחמה, אנו רואים גם השפעות הרסניות של חלק מהתנועות הללו על החברה, כקריאה לפירוק מוסד המשפחה,[14] הפקרות מינית,[15] ערעור הזהות המגדרית הבסיסית שאדם נולד איתה[16] וכיוצא בזה. לכן, כאשר אנו מברכים על תופעה זו, אנו צריכים גם להיות זהירים באימוץ השפה ותפיסות העולם שהיא מביאה עמה,[17] לברור מוץ מתבן ולאמץ לחיקנו רק את אותם החלקים שמתאימים גם לרוח היהדות כפי שהתעצבה במהלך הדורות, ולהמשכיות המסורת ההלכתית והאמונית של עם ישראל.

חטא האדם הראשון עובר תהליך של תיקון במהלך ההיסטוריה, ואנו רואים זאת דרך תיקון תוצאותיו. לדוגמה: במקום "בזעת אפך תאכל לחם" רוב האנשים היום עובדים במשרדים ממוזגים, ותחת "בעצב תלדי בנים" התפתחות הרפואה גרמה לתהליך הרבה פחות כואב (כגון השימוש באפידורל). כך גם בנוגע לאמירה "והוא ימשול בך" שאף היא נגזרת מן החטא אנו רואים שינוי גדול. אם כן, כאשר אנו רואים בימינו עד כמה מעמד האישה משתנה ומתקרב להשתוות אל מעמדו של האיש, איננו צריכים להיבהל מכך, גם אם השינוי הגדול הזה התחיל מתנועות נוכריות שמטרותיהן היו שונות וזרות ליהדות. גם תנועת הלאומיות, שהתחילה כתנועה בגויים, הייתה הכר להתפתחות התעוררות ישראל לשוב לארצו.[18] אמנם, כל התנועות הנוכריות הללו הביאו עמן גם תופעות לוואי שליליות, כגון ערעור על יסודות הדת והאמונה וכיוצ"ב. אולם האתגר הגדול שלנו הוא לדעת ש"חכמה בגויים תאמין" ולהכיר בטובה הגדולה שצמחה מהן, וכמובן להודות על הזכות לראות בעינינו את התגשמות רבים מדברי הנביאים שניבאו על שיבת ישראל לארצו. בין נבואות אלה, גם קולן של הנשים הנשמע יותר ויותר, הנקבה המסובבת גבר והשפעתן של הנשים על העולם באופן כללי, הרי הן תופעות מבורכות שמכוונות אותנו לאמונה בגאולת העולם כולו. כמובן, משימת הדורות שלנו היא להתאים את השינויים הרבים והגדולים הללו גם לעבודת ה'  כפי שהתפתחה לאורך כל שנות הגלות; אך ביסוד הדברים עלינו להודות ולזכור שאנו זוכים לחיות תוך כדי תיקון החטא הראשוני וגאולת העולם ממנו, ולפעול כדי להוסיף טובה בעולם בעבודת ה' של כולנו, גברים ונשים כאחד.

כאמור, המשימה הזו היא חלק מההבנה שהקב"ה, שהבטיח לנו "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", אכן פותח לנו בדורות האחרונים את האולם. עם ישראל שב לארצו, ובמקביל האדמה והאדם, איש ואישה, משתחררים מהקללה הקדמונית. הגאולה אינה עתידה, אלא תהליך שמתרחש לנגד עינינו ממש. וכשהאולם פתוח, עלינו להעז ולהיכנס אליו. באיזו דלת ניכנס? המציאות הדתית המתהווה מול עינינו מראה שיש לאולם דלתות רבות, שמאפשרות לעובדי ה' לעובדו בדרכים שונות, וכך כל איש ואישה יוכלו להיכנס בדלת המתאימה להם, כל עוד הדלת נפתחת מתוך רצף התפתחות ההלכה לדורותיה. וברגע שניכנס לאולם, מרחבי עבודת ה' נוספים ייפתחו בפנינו.[19] ובבית א-להינו נהלך ברגש.

 

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "פמיניזם ומעמד האשה ביהדות: מבט-על" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).


 [1] בספרן "המניפסט: נשים צעירות, פמיניזם והעתיד" (Manifesta: Young Women, Feminism and the Future)  ג'ניפר באומגרדנר ואמי ריצ'רדס (Jennifer Baumgardner and Amy Richards) כותבות: "הנוכחות של פמיניזם בחיינו נלקחת כמובן מאליו. לדור שלנו, פמיניזם הוא כמו פלואוריד. אנחנו בקושי שמים לב שיש לנו את זה - זה פשוט במים."

[2] ראו ויקפדיה: ערך פמיניזם

[3] ראו כאן וכאן ובעיקר בגישה האחרונה.

[4] מצד שני, דווקא מכך שהתורה מגלה לנו את המידע בדבר התפקידים השונים רק בתוצאות החטא, ייתכן שיש רמז לכך שאין התפקידים האלה מוכרחים בכל מקרה. ועובדה שבדורנו, כשאנו רואים שתוצאות החטא לאט לאט באות על תיקונן, גם התפקידים המסורתיים הולכים ומתערבבים, כאשר האישה שותפה יותר בפרנסה והאיש שותף בגידול הילדים, ויש בכך גם רווחים, כאשר האב ששותף יותר בגידול הילדים קרוב אליהם יותר ויש לילדים יותר השפעה של דמות האיש, ואילו האישה אינה תלויה כלכלית רק באיש ויכולה להתמודד עם קשיי החיים גם בזמנים בהם הוא נעדר או חלילה איננו. ועדיין הביולוגיה הבסיסית מכריחה את האישה ללדת, וזהו ודאי תפקיד חשוב שכל מי שהמשכיות הדורות באופן הטבעי ביותר חשובה לו, צריך לפעול לכך שלא ישתנה, גם אם טכנולוגיות כאלו ואחרות שאינן טבעיות יאפשרו דרכים אחרות.

[5] פטריארכיה"- "שלטון האב" - היא שיטת ארגון חברתי שבה הסמכויות מרוכזות בידיו של הגבר, והשליטה במוסדות החברתיים נמצאת, ברובה או כולה, בידיהם של גברים, המעבירים את השלטון ביניהם. הסוציולוגית סילביה וולבי הגדירה את הפטריארכיה כ"מערכת של מבנים ומנהגים חברתיים שבהם גברים שולטים, מדכאים ומנצלים נשים" (Giddens, Anthony; Griffiths, Simon (2006). Sociology (5th ed.). Polity. pp. 473–4. ISBN 978-0-7456-3379-4.) 

בחברה זו הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים נותני הטון, כולל השתלטות על הנשים ועל כל הקשור בנושאים רבים. משפחה פטריארכית, כנגזר מכך, היא משפחה שבה משטר האב מהווה מרות שחלה על נשים, ילדים ורכוש, ובמובן הרחב זהו מוסד של שליטה ופריבילגיה גברית - שתלויה, בין השאר, בנחיתותן היחסית של נשים. ראו עוד כאן.

[6] וראו על ההשלכות של מצב עניינים זה על נושא הזוגיות והמשפחה במאמר באתר 'משפחה 2019: תהליכי גסיסה או לידה חדשה?' מאת הרב אליסף ליבי.

[7] כיצד הדברים עשויים להסתדר? והלא בתורה עצמה אנו מוצאים פעמים רבות חוסר שוויון ומעמד שונה לאישה? על כך ניתן לראות במאמרים אחרים באתר.

[8] ע"פ שפת אמת לפרשת בהר עמוד תרנ"ג. וע"ע בשו"ת רב פעלים חלק א סימן יז. וע"ע בדברי המהר"ל מפרג  נצח ישראל פרק טז שהסביר שתיקון זה עושה עם ישראל במציאות ההיסטורית.

[9] נדמה, שבגאולה התורה תשמש כתזכורת לעבר ותתגלה באופן אחר ועמוק יותר שיתאים לאותה התקופה. מכיוון שהתורה אינסופית, יתכן שגם אז יהיה מקום לגאולות נוספות ובכך היא תוכל להמשיך תמיד להוות מקור השראה (עיינו עוד בערפלי טוהר עמוד כב ועיינו גם באיגרות הראי"ה ח"ב איגרת רל"ב).

[10] ראו למשל בספריו של החוקר אברהם גרוסמן, שמרבה להשוות בין מעמדן של הנשים היהודיות למעמדן של חברותיהן הגויות בתרבויות הסובבות אותן.

[11] דוגמאות להתפתחות ההלכתית ששיפרה את מעמד האישה לאורך ההיסטוריה ניתן להביא בהלכה שקובעת שאין האישה מתגרשת אלא לרצונה, ובתקנת רבינו גרשם מאור הגולה שהתקבלה כיום בכל תפוצות ישראל שאסור לישא יותר מאישה אחת ועוד. וראו על כך עוד במאמר באתר 'מעמד האישה בגירושין' מאת הרבנית נוית צדיק.

[12] ראו למשל: השתפכות הנפש, אות יא':

...כי מה שעכשו דרכו של איש לחזר אחר אשה זהו מחמת קטנותה במעלה, כי עכשו התפלה בקטנות ורב התפלות הם צרכי הגוף ואז אין להתפלה פתחון פה לרדף אחר התורה ולתבע אותה, כי התפלה שהוא לצרכי הגוף אין לה שלמות כי אם על ידי התורה וכו' כנ"ל... אבל התפלה שעושין מתורות שהוא לקים את התורה, אז התפלה נבנית בשלמות גדול ואז בודאי אינה מתבישת התפלה בחינת אשה לרדף אחר בעלה, שהוא התורה בבחינת: "נקבה תסובב גבר" בחינת: "החזיקו שבע נשים באיש אחד" וכו' [...] אבל העקר הגמר יהיה בימי משיח שאז יתחדש הדרך הזה לגמרי ועל ידי הדרך זה לא נבוש ולא נכלם לעולם, כי איך שהוא נשוב להשם יתברך כנ"ל.   

[13] הרחבה של הרעיון הזה ניתן למצוא גם בהקשר של הפסוק בישעיה (ל, כו) המנבא שלעתיד לבוא יהיה שינוי באור המאיר את העולם:

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: 

וכך מסביר את הדברים הרב יגאל אריאל בספרו 'המבשר':

"שני המאורות, החמה והלבנה, הם כעין זכר ונקבה. ללבנה אין אור עצמי משלה, היא מקבלת את אורה מן השמש, תולדת חטא המאורות הרמוז בשעת הבריאה. לעתיד לבוא יתוקן החטא, הלבנה תתעלה, ותהיה למקור אור כחמה. הלבנה היא משל לכנסת ישראל, שהיא כלתו של הקדוש ברוך הוא. במושגי תורת הסוד היא בחינת המלכות התחתונה, שאין לה משלה כלום והיא מקבלת מן החתן, הקדוש ברוך הוא. בעת הגאולה תשתווה מידת המלכות בקומתה למדרגת החתן. חזון זה רמוז בנבואת ירמיהו: עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר. כנסת ישראל היא הבת השובבה, היא התחמקה וברחה מה' אל עבודת האלילים. אך כאשר תתבגר, היא תחזור אליו ותרדוף אחריו. אז היא: תסובב גבר, 'תסובב' גם במשמעות של סיבה ומסובב, כלומר היא לא תהיה רק קישוט לבעלה, אלא גם תשפיע עליו ותהיה עטרתו, "אשת חיל עטרת בעלה". 

נמצא אם כן, על פי דיוקם של חז"ל בפסוקי בריאת המאורות בבראשית, שעוד לפני בריאת האדם היו שינויים נוספים מהעולם האידילי שנברא למה שנוצר בפועל. אחד השינויים הללו הוא מיעוט הלבנה והקטנתה. חלק מתהליך גאולת העולם, כמו השוואת האישה לאיש בעבודת ה' שלה, הוא גם השוואת אור הלבנה לאור החמה. הנקבה נמשלת ללבנה והזכר לחמה, המשפיע את אורו וממשלתו עליה. אולם לעתיד לבוא מובטחת לנו השפעה הדדית, ושני מלכים שאינם מתחרים זה בזו ישפיעו מכוחם ואורם על העולם.

גם את ברכות הנישואין בשבע הברכות, מפרש האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה, שיר השירים, מח ב), על פי הפסוקים בירמיה (לג, י-יא), כחלק מתהליך חזרת הקול של האישה להישמע בעולם: 

כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' כִּי אָשִׁיב אֶת  שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'.

וכך מסביר האדמו"ר הזקן:  

"...וזהו שבשני ברכות אחרונות דנשואין אומר תחלה משמח חתן וכלה. ובאחרונה אומר משמח חתן עם הכלה, כי לעת עתה הכלה מקבלת מהחתן, וזהו משמח חתן וכלה. אבל לעתיד יהיו שוין בקומתן ... זהו משמח חתן עם הכלה אומר גם כן ישמע קול חתן וקול כלה כי לעתיד יהיה לכלה קול... אבל לעתיד לבא... אז יהיה להכלה קול גדול. "  

[14] ג'ודית באטלר, קוויר באופן ביקורתי, תרגום: דפנה רז. רסלינג, 2004.

[15] ג'ודית באטלר, טענת אנטיגונה, תרגום: דפנה רז. רסלינג, 2001.

[16] אדריאן ריץ', הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי, תרגום: דלית באום, בתוך: בתוך: ללמוד פמיניזם: מקראה, מגדרים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 186-167.

גו'דית באטלר,  גופים נחשבים (1993), תרגום: דפנה הירש, בתוך הנ"ל, עמ' 476-445.

[17] התפיסה של אודרי לורד, המופיעה במאמרה: "כלי האדון לעולם לא יפרקו את בית האדון" (1979, תרגום: דפנה רוזנבלוט בתוך המקראה הנ"ל, עמ' 194-192), גורסת שאסטרטגיית הפעולה של נשים פמיניסטיות צריכה להיעשות בכלים שונים משל הפטריארכיה. לתפיסתה, "משחק" על פי הכללים הקיימים לעולם לא יוביל לשינוי מהותי. זו אינה תפיסתה של היהדות, שכל צמיחתה והשתכללותה היא מתוך ועל בסיס המסורת הקיימת. לכן כאשר נבחן מה מתוך התפיסה הפמיניסטית אנו מאמצים אלינו, בחינה זו חייבת להיות בכלי האדון, כלומר, בכלים המסורתיים שהתהוו לנו מתורה שבכתב, דרך התורה שבעל פה על כל הסתעפויותיה.

[18] גם לתופעות אלו יש רמזים בדברי הנביאים, אך אין כאן המקום להאריך בכך.

[19] ליקוטי מוהר"ן תורה רמ"ה:

"דע שיש חדרי תורה, ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחי' לחדרים אחרים, וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטייל בכולם, ומלקט משם אוצרות וסגולות יקרות וחמודות מאד אשרי חלקו."


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.