משפחה 2019: תהליכי גסיסה או לידה חדשה?


מאת הרב אליסף ליבי

אין זה סוד שמוסד המשפחה, שהיה יציב עד לדורנו, נסדק ומתפרק בקצב מהיר. כיום  מתרבים הזוגות המתגרשים[1], ומתמעטים הבוחרים מלכתחילה להינשא[2]. בעוד גיל הנישואין עולה[3], הגיל בו מתחילים לקיים יחסי אישות יורד. שיעור הנולדים מחוץ לחיק המשפחה גדל[4], ואילו שיעור הילודה בתוך המשפחה מתמעט בעולם כולו[5]. בזמן שנוצרות לכאורה "משפחות חדשות"[6], היסודות המרכיבים את המשפחה המסורתית מתפוררים.

מציאות זאת מציפה את השאלה, לקראת מה אנחנו צועדים? האם המשפחה בתהליכי גסיסה, או שמא מתוך המחשכים יבקע עליה אור חדש?

מכיוון שאנו מאמינים שבדורנו האנושות מתקדמת בצעדי ענק ליעדה, ברור לנו שהמשבר הוא חלק מתהליך מורכב של צמיחה. כידוע, ביהדות "משבר" הוא גם המקום בו נוצרת לידה חדשה. אנו מניחים שהבירור של מוסד המשפחה הוא בבחינת צירי לידה קשים, שעשויים לפתוח את ערכי המשפחה למרחבים נפלאים.

אף שמוטל עלינו להילחם בכוחות הפועלים לקעקע את התא המשפחתי, ברור לנו שהם לא פועלים מתוך כוונה להרע, אלא מתוך אידאולוגיות שמנותבות למקומות הלא נכונים. מתוך ההקשבה לנקודת האמת שבאידאולוגיות אלו, נגלה שהביקורת יכולה להיות בונה, והמשפחה עשויה להתפתח דווקא מתוכה. מצד שני, נגלה במפתיע כי רק הרעיונות היהודים על המשפחה עשויים לתת מקום לערכי הביקורת, ודווקא הם עשויים להסיט את התהליכים שאנו עוברים למקום הראוי[7].

הקשבה לרעיון שמניע את הכוחות הפועלים כנגד מוסד המשפחה אינה אמורה לבטל כהוא זה את הצורך לצאת כנגד הפגיעה האנושה בערכי המשפחה. להפך, היא אמורה לתת כלים טובים יותר להתריע בנחישות ובעוצמה, מתוך יישוב הדעת[8].

הצורך של האדם במשפחה הוא יסודי כל כך, שברור לנו שהמשפחה הגרעינית לא תתפרק לגמרי. אנו מאמינים שהביקורת עליה תוציא מערכי המשפחה, בסופו של ניתוח כואב, את המקומות שבמהלך השנים התנוונו בהם. בחלל שייווצר לאחר הסרת הסיגים יקבלו התפיסות של היהדות מקום, ובכך יובילו את המשפחה למקום אליו היא צריכה להגיע. כשישקע אבק המערכה נגלה ששני הצדדים הניצים, היהדות המסורתית והביקורת כלפיה, צריכים זה את זה. דווקא מתוך המאבק יתגלו ניצנים של תקופה חדשה[9]

נבהיר את התהליך שעוברת המשפחה בדורנו ונסביר את הקביעות שהעלינו. נתחיל בהצגת התהליך שעובר מוסד הנישואין, ואח"כ נציג תהליך מקביל שמתרחש ביחס להבאת ילדים לעולם וגידולם.

מהכרח לרצון

בעולם שקדם לעידן המודרני, מוסד הנישואין נתן מענה לצורכי הישרדות בסיסיים. לפני המהפכה התעשייתית הייתה הפרנסה תלויה בעבודה הדורשת מאמץ פיזי רב. במרחב זה, לעולם הגברי היה יתרון עצום על פני העולם הנשי, וכתוצאה מכך האישה היתה תלויה במידה רבה בגבר שיכלכל אותה.

מאידך גיסא, הגברים גם הם היו תלויים בנשותיהם שיתחזקו את הבית, יבשלו ויכבסו. מלאכות אלה דרשו זמן רב, ולא היתה אפשרות לשלב אותן יחד עם העבודה לפרנסה. תנאי החיים יצרו תלות קיומית-הישרדותית שעיגנה את הקשר שבין הגברים לנשים. הזוגיות בתקופה זו הייתה כל כך הכרחית, שדווקא בגלל ההכרחיות שלה נעדר ממנה מרכיב הבחירה והחופש. 

בדורות האחרונים השתנו ללא הכר תנאי החיים. המהפכה התעשייתית והטכנולוגית העבירה את מירב הכוח הפיזי שהייצור נזקק לו אל המכונות. כאשר המאמץ הפיזי הנדרש לייצור קטן, יכולה הייתה האישה לקחת חלק גדול יותר בתעשייה, מה ששחרר אותה מתלותה בבעלה. מאידך גיסא, התיעוש חדר לבתים והקטין את המאמץ הנדרש לתחזוקתם, במצב החדש יכלו גם הגברים למלא בעצמם את התפקידים הנשיים המסורתיים. כתוצאה משינויים אלו איבד מוסד המשפחה את  האינטרס ה”טכני” של ההישרדות[10].

השמטת התכנים ההכרחיים שביססו את מוסד הנישואין יצרה שברים במבנה הבית העתיק, אבל השבירה מאפשרת לבנות את הבית המתחדש על אדני הרצון, האהבה והחירות. בימינו מתחילה להתפתח זוגיות שלא נובעת מתוך כפיה אלא מתוך בחירה חופשית [11].

הבנת השינוי שעבר מוסד הנישואין מתבררת מתוך התבוננות ביחס ל"פוליגמיה". בימינו נישואין של גבר עם מספר נשים מעוררים זעזוע, אך בעבר מודל זה היה מקובל. שינוי ביחס למודל זוגיות זה קשור למטרות שלשמן התחתנו אז והיום. כאשר הנישואין באו לתת מענה לצרכי הישרדות, הרי שהמודל הפוליגמי יכול היה להיות מוצלח. רק במצב המתחדש, בו הנישואין באים לשרת צרכים נפשיים הקשורים לנאמנות, שותפות, אהבה ורצון, המודל הנזכר מפסיק להיות אטרקטיבי.

סקרנו תהליך שעבר על מוסד הנישואין, כעת נסקור תהליך מקביל הקשור ליחסים שבין הורים לילדים. עד לפני זמן קצר לא היו בפני בני זוג כמעט כלים "לתכנן את המשפחה".[12] במצב זה לא שאלו את ההורים האם הם רוצים ילדים וכמה, הילדים נולדו כמעט בלי קשר לרצונם של ההורים. לעומת זאת, בדורנו אמצעי המניעה התפשטו ומנגד התרבו הכלים שמאפשרים גם לזוגות מאותגרי פוריות להביא ילדים לעולם. במצב שנוצר, "תכנון המשפחה" קשור במידה רבה לרצון ולבחירה של בני הזוג. (עם זאת, יש לזכור שעדיין מפתחות הלידה נמצאים בידי שמים, ועם כל הרצון הטוב, מחד גיסא אין אמצעי מניעה מושלם, ומאידך גיסא, לא כולם זוכים לפרי בטן למרות ניסיונות אינסופיים להרות).

כאשר ההחלטה על גידול המשפחה עברה לידינו, ירד ברוב מדינות העולם שיעור הריבוי הטבעי לשלילי, דבר שמסכן את ההתפתחות הכלכלית והחברתית של אזורים אלו[13]. ואולם למרות הסכנה, יש גם תרומה גדולה במצב החדש אליו נקלעה המשפחה. היכולת לתכנן את המשפחה גרמה לכך שילדים יוולדו בעיקר למשפחות המעוניינות בהם ובכך חיזקה את הקשר שבין הורים לילדים. במצב שנוצר הקשרים הפכו להיות יותר בחיריים ופחות כפייתיים.

כפי שראינו, במצב המתחדש הכפייה שאפיינה את המשפחה נעלמה. כשההכרח בוטל התחילו רבים לראות את הנישואין בפרט, והמשפחה בכלל, כמחסום המונע מהם למלא את צרכיהם, חלומותיהם וייעודם – כל שכן את תאוותיהם ודמיונותיהם. בקשת החירות שהתפשטה בעקבות המודרנה גרמה לתנועות גדולות להילחם כנגד המוסד המשפחתי במתכונתו הישנה.

התנועות החילוניות הנלחמות בערכי המשפחה קוראות לחירות, אבל למעשה הן לא מסוגלות להעניק את החירות אליה הן חותרות. תנועות שרואות את העולם כנעדר מימד רוחני שמעבר לחוקי הטבע הדטרמיניסטיים (נעדרי הבחירה), לא יכולות ליצור תפיסת עולם שיש בה מקום לבחירה ולחירות. על מנת שתתאפשר בחירה אמיתית, צריך האדם להיות מודע למימדים רוחניים הנמצאים מעבר לחוקי הטבע, ולשם כך עליו להיות מודע למימד נשמתי רוחני ששוכן בקרבו. רק כשהאדם יכיר במימדים אלו הוא יוכל להיות חופשי[14]. (כמובן, החירות שאנו מדברים עליה כאן אינה שחרור של האדם  לכל קפריזה שעולה בו, אלא יכולת של האדם לבטא את כל הרבדים הקיימים בו).

כשם שתנועות אלו לא מסוגלות להעמיד ליחיד תפיסת עולם של חירות, כך בדיוק אין הן מסוגלות ליצור משפחה חירותית, בה האיש והאישה זוכים לבטא את עצמם בשלמות. רק החיבור של האיש והאישה למהותם הפנימית מאפשר להם להתקשר מצדם זה לזו. משפחה שבנויה נכון, בה כל אחד מוצא את מקומו, מאפשרת לשני בני הזוג לחשוף את הכוחות הפנימיים הטמונים בהם, ורק כך היא זוכה להיות משפחה של חירות, עונג ואושר. כשהאיש יכיר את מהותו הפנימית, הוא ידע לבטא אותה בזוגיות. גם אישה שתהיה מודעת לפנימיות הנשית שלה תבטא אותה בקשר, ורק בכך יתאפשר לבני הזוג להיות בני חורין באמת. רק המודעות הפנימית הזו מאפשרת לזוג לחיות בחיבור עוצמתי של השלמה והפריה הדדית.

קבענו שהפתח לשינוי המצב בו נמצאת המשפחה הוא מודעות לעולם הפנימי. ואולם מה היא אותה מודעות פנימית? וכיצד אפשר להגיע עליה? זהו נושא שדורש הרחבה במאמר נפרד. כאן נכתוב את הדברים על קצה המזלג.

תודעת החיים הנדרשת היא מודעות לנשמה ולרוח הקיימת בנו. המרחב שאנו חיים בתוכו מדגיש את העולם החומרי והחיצוני ומדחיק את הרוחני. התכחשות למימדים העמוקים שקיימים במציאות ובתוכנו מייצרת חווית חיים בה רק הנראה לעיניים חשוב, ומכיוון שכלפי  חוץ כל אחד הוא לעצמו, עמדה זו מחוללת גישה "פירודית"  לפיה "אני ואפסי עוד". זוגיות בעמדה נרקיסיסטית זו היא כמעט בלתי אפשרית. לעומת גישה זו, התורה מדגישה את הרוח המשותפת, ומעלה רעיון לפיו לאיש, לאישה ולילדים צלם א-לוהים. על ידי הקידושין הצלם של האיש ושל האישה מתאחדים, והם זוכים לפרי בטן שא-להים שותף לבריאתו. ההבנה שיש צלם משותף בין בני הזוג ובינם לבין הצאצאים יוצרת אחדות רוחנית המאפשרת לזוגיות לצלוח אתגרים רבים בחיים.

בדרכים רבות חושפת היהדות בפני כל יהודי עולם רוח פנימי זה. כל מצווה וכל לימוד תורה חושפים בפני האדם מימדים שנמצאים מעבר למציאות החומרית הרגילה. לימוד התורה וקיום המצוות מייצר תפיסת עולם לפיה באדם יש משהו מעבר, תודעה שמאפשרת לנו להיות בני חורין ולהשתחרר מההכרחיות של חוקי הטבע.

באופן ממוקד יותר, התעמקות בתכני הזוגיות שבסיפור בראשית מפתחת את המודעות לאחדות המיסטית שהזכרנו[15]. כידוע, פרק א' מתאר אחדות מלאה בין האיש לאישה, "זכר ונקבה ברא אותם" (פסוק כו). "האדם", לפי פרשה זו, עשוי מזכר ונקבה שאין ביניהם הפרדה. רק בהמשך מתוארים הקשרים שביניהם כנפרדים. הפרק הראשון מדגיש את המישור הפנימי הנשמתי המקשר ביניהם, והפרקים הבאים מבטאים מרחביים חיצוניים יותר (להרחבה בנושא לחצו>>).

בנוסף להתעמקות בתכני הזוגיות הנזכרים, קיום מצוות עונה כהלכתה מחזק מאד גם הוא  את המודעות לאחדות הנזכרת. בבסיס הלכות אישות עומדת הדרישה משני הצדדים לשמח את השני. הדגשה זו גואלת את המיניות מפורקן האגואיסטי בלבד ומאפשרת לבני הזוג לדבוק זה בזה ולגלות שבעצם הם "בשר אחד"[16] (יחסים אלו מחוללים גם חווית אחדות משפחתית, משום שבילד מתגלה בעוצמה הגדולה ביותר האחדות שבין האיש לאישה).

הזכרנו שהביקורת של התנועות הפועלות כנגד המשפחה המסורתית יוצאות בעיקר כנגד הכפייה שבמוסד הנישואין. המודעות לרוח שהזכרנו מהווה מענה לביקורת. ההפנמה שיש בנו עולם רוחני עשיר מוציאה אותנו ממסגרת החיים החיצונית בה חוקי ההכרח שולטים ומאפשרת לנו לקנות זהויות הקושרות אותנו לעולם רוחני חופשי ומשוחרר. הבנה זו תוביל את המשפחה לדרגה חדשה.



[1] שיעור המתגרשים ל-1,000 נשואים בשנת 2016 היה 9.1 באוכלוסייה היהודית בישראל, לעומת שיעור של 7.9 מתגרשים בשנת 1996. יש לציין שבאוכלוסייה היהודית בישראל יש יציבות מסוימת בשיעור המתגרשים החל משנת 2000. ע"פ דו"ח "המשפחות בישראל 2017" של הלמ"ס.

[2] עקב העלייה בגיל הנישואין, משנות ה-60-70 ניכרת עלייה באחוזי הרווקים והרווקות: בגילאי 25-29, אחוז הגברים היהודיים הרווקים כמעט הכפיל את עצמו - מ-33% ב-1980 ל- 62% ב-2016. אחוז הנשים הרווקות עלה באותה התקופה פי 2.4 - מ- 19% ל-46% בהתאמה. גם בקרב המבוגרים קיימת עלייה חדה בכמות הרווקים. אחוז הגברים היהודיים הרווקים בגיל 45-49 עלה מ-3% ב- 1980 ל-12% ב-2016, ואחוז היהודיות הרווקות עלה מ-2% ל-10% בהתאמה. ע"פ דו"ח "המשפחות בישראל 2017" של הלמ"ס.

[3] גיל הנישואין בקרב הנישאים לראשונה בשנת 2016 היה 27.5 לחתנים ו-25.1 לכלות. ב-45 השנים האחרונות גיל הנישואין הממוצע עלה בכ-2-3 שנים לחתנים, ובכ-3.5 שנים לכלות. יש לציין שגיל הנישואין בישראל נמוך בהרבה מהממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על 32.3 לחתנים ו-30 לכלות. ע"פ דו"ח "המשפחות בישראל 2017" של הלמ"ס.

[4] בשנת 2017, 9.6% מכלל הילודים היהודיים נולדו לנשים לא נשואות (כ-9.3 אלף), לעומת 1.9% בשנת 1986. יש לציין שאחוז זה קטן בהשוואה לרוב המדינות החברות ב-OECD,  לדוגמא: צ'ילה (71%), אסטוניה ( 58.4%) וצרפת (59.7%). ע"פ דו"ח "המשפחות בישראל 2017" של הלמ"ס.

[5] על פי נתוני האו"ם שעור הפריון (TFR) העולמי הממוצע נע סביב 2.4 ב-2018, כאשר לשם השוואה, בשנת 1950 היה שיעור הפריון כ-4.96. שיעור הפריון הכולל במדינות ה-OECD בשנת 2017 עומד רק על 1.68. יש לציין שמדינת ישראל היא המדינה עם שיעור הפריון הגבוה ביותר בכל מדינות ה-OECD, בה שיעור הפריון באוכלוסייה היהודית והערבית עומד על 3.16.

[6] ע"פ נתונים סטטיסטיים העולים ממחקר של עו"ד אירית רוזנבלום ונורית פלג, עולה שמתוך 1,669,000 תאים משפחתיים בישראל, 7% הן משפחות חד הוריות (כ-116,830 תאים), 1% הן משפחות חד מיניות (כ- 16,690), 10% הם נישואי תערובת (כ-16,6900), 5% ידועים בציבור (כ-83,450) ו-3% נישאו בנישואין אזרחיים (כ-50,070).

[7] במאמר "מלחמות האמונת והדעות" לימד אותנו הרב קוק שהדרך העמוקה ביותר להתגונן כנגד הביקורת היא למצוא את הנקודה שהביקורת מבקשת, ולהראות לה שדווקא בתוך המסורת היא תמצא את מבוקשה.

[8] הרב יהושע שפירא עמד על רעיון זה במאמרו "בדרך לאהבה שאינה תלויה בדבר", בתוך: חיים ברנסון (עורך), "משפחה - מפעל חיים", ישראל 2019, עמ' 29-23.

[9] רעיון דומה כתב הרב קוק במאמרו "ייסורים ממרקים" על התפתחות האמונה מתוך החילון. מוטי קרפל יישם רעיון זה על התהליכים שעוברת המשפחה במאמרו "משבר המשפחה ופשרו" פורסם בערוץ 7

[10] תהליך מקביל לתהליך שעבר מוסד הנישואין עבר על גם על היכולת "לתכנן את המשפחה". בעבר זוג נשוי כמעט ולא יכלו לתכנן את המשפחה, אולם בימינו הטכנולוגיה שמה בידינו אמצעים שונים המאפשרים לזוג להחליט כיצד תראה משפחתם.

[11] מומלץ לעיין במאמר המצויין של הרבנית נעמי שפירא: "לבחור מחדש".

[12] יש לציין שבעולם העתיק היו מספר אמצעים למניעת הריון, אבל אלו לא התאימו לכלל הנשים ולא היו נגישים לרוב  המעמדות.

[13] מחקר שפורסם במגזין "לאנסט", ועקב אחרי מגמות ילודה בכל המדינות בעולם בשנים 1950-2017, הראה כי הילודה בעולם קורסת: בכמעט חצי מהמדינות לא נולדים מספיק תינוקות כדי לתמוך בגידול אוכלוסייה.  המשמעות הכלכלית של התופעה אדירה – פחות עובדים שמשלמים מסים, ויותר אנשים מעל גיל העבודה שנזקקים לתקציבים ממשלתיים לרווחתם. בשנת 1950 היו 4.7 לידות חי בממוצע לאשה בעולם – נתון המוגדר כשיעור הפריון. תוך 67 שנים צנח המספר ל-2.4 ילדים לאשה, נכון לשנת 2017.

העולם מונה כיום כ7.4 מליארד ע"פ הצפי הדמוגרפי של האו"ם, עד שנת 2050 עשוי העולם לעלות רק ל9.2 מיליארד וזהו. משם ואילך שיעור הריבוי הטבעי יעמוד על 0 והאוכלוסיה האנושית בעולם תלך ותצטמק. יש לציין שישראל היא המדינה המפותחת היחידה שבה הילודה לא סובלת מנסיגה זה שנים. עיין עוד כאן וכאן.

[14] על נושא החופש בדורנו הרחבתי במאמר "עבד ההוא לבדו חופשי?" שמופיע באתר שלנו, לדעת להאמין.

[15] דקדוק בסיפורי בראשית מצביע על מודל הזוגיות שאנו מתארים כאן. פרק א' מתאר אחדות מלאה בין האיש לאישה, "זכר ונקבה ברא אותם". "האדם" לפי פרשה זו עשוי מזכר ונקבה שאין הפרדה כלל ביניהם. רק בהמשך מתוארים הקשרים שביניהם כנפרדים. נדמה שהפרק הראשון מדגיש את המישור הפנימי הנשמתי המקשר ביניהם, והפרקים הבאים מבטאים מימדים חיצוניים ונפרדים.  להרחבה בנושא לחצו>>

[16] הרב אליעזר מלמד הרחיב מאוד בנושא זה בספרו שמחת הבית וברכתו. ראו למשל כאן.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.