מודל הזוגיות בסיפור בראשית (תוספת למאמר - משפחה 2019)

מודל השוויון המקראי: מפירוד לאחדות.

כפי שהראנו במאמרים אחרים באתר (ראה כאן וכאן [ובעיקר בגישה האחרונה]) סיפורי הבריאה לא באים לספר רק כיצד נברא העולם, אלא להסביר לנו, בשפה משלית, את העומק של המציאות בה אנו חיים. לפיכך סיפורי הבריאה יהיו הכלי דרכו נבחן את מודל היחסים המגדריים שמציעה התורה. 

כשמתבוננים בסיפור בריאת האישה והאיש בשלושת הפרקים הראשונים של חומש בראשית, נחשפים בפנינו שלושה רבדים ליחסים שבין המינים. כאן נעסוק רק בשני הפרקים הראשונים, אלו שמתארים את העולם שלפני החטא, כדי לשרטט מתוכם מהו המודל האידיאלי שברא הקב"ה בעולמנו.

פרק א- אחדות גמורה 

בפרק א מתואר בפנינו את המישור הרוחני העמוק ביותר. פרק זה עוסק בצלם אלוהים שבאדם, שהוא הנשמה. במישור זה בריאת האיש והאישה מתוארים כיצור אחד, דו פרצופי– "זכר ונקבה ברא אותם". "האדם" לפי פרשה זו עשוי מזכר ונקבה שאין הפרדה ביניהם, וכל הברכות, הציוויים וההגדרות חלים רק על השלם הזה,. תיאור זה מצביע על אחדות מלאה פנימית ושלמה שקיימת ברובד העמוק ביותר של המציאות. 

התיאור של הפרק הראשון מתאר את המישור הפנימי בו האיש והאישה מהווים ישות אחת, תיאור זה מחולל מודל שוויוני ביותר בין המינים. מודל זה מתאים לרבדים הכי עמוקים של המציאות ואולם במישורים נמוכים ריכוז הכוחות שמציע המודל לא מאפשר לכוחות השונים להתפתח באופן המלא. אפשר להמשיל את הבעיה שבמודל, לאדם שיש בתוכו כישרונות מנוגדים, הוא נמשך גם לשירה ופיוט וגם ללוגיקה קרה, פעמים רבות המתח שבין הכישרונות יפגע בדרך בה הם יצאו לפועל, אם אדם זה יפתח את הצד הלִירִי הוא עשוי לפספס את הצד הרֵאָלִי ואם הוא יתמקד ברֵאָלִי הוא עשוי לפספס את הלִירִי. לפיכך על אף נקודת החשיבות שבאחדות, במישורים הנמוכים חשוב ליצור פיצול שיאפשר לכל כוח וכישרון לקבל את המקום הראוי לו.  

יתירה מזו, הקב"ה ברא את העולם דווקא בשביל שהאחדות תתגלה מתוך הניגודיות. למעשה דווקא מתוך השוני מתגלים רבדים עמוקים שלא יכולים להיחשף במישור  המופשט והרוחני.

בבחירתו של האלוהים לברוא עולם מפורד הוא בחר שהאחדות הפנימית תופיע מתוך הופעות שונות המשלימות זו את זו. מתוך המתח שבין צדדים תתגלה השלמות העליונה. לאור זאת במישורים נמוכים יותר ברא אלוהים את האיש והאישה באופן נפרד זה מזה.

פרק ב "עזר כנגדו"- הפכים משלימים

בפרק ב, התורה מתארת את יצירת האיש והאישה באופן שונה ממה שכבר תואר. בהמשך הסיפור נכתב (בראשית פרק ב פסוקים ז-כג):

"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים;...וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ... וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָר מִבְּשָרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת." 

חז"ל מסבירים שהפער בדרכי התיאור נובע מכך שבפרק זה עוסקים במישור  נמוך בהרבה. סיפור זה לא עוסק במישור הנשמתי אלא ביצירה הממשית של האדם. 

במישור זה הקשר שבין האיש והאישה לא נובע מזה שהם דומים אלא מזה שהם משלימים.  ברובד הנפשי האדם זקוק להשלמה והפרייה הדדית, לפיכך כאשר נברא האדם הוא נשאר גלמוד ובודד. כאשר פנה אלוהים לפתור את בדידותו הוא פיצל את גופו לשני גופים הופכיים ומנוגדים. לאחר ההפרדה ("נסירה") נמצאים איש ואישה כשתי ישויות מפוצלות העומדים זה מול זה בשורה אחת ומהווים שותפים אחד של השני, התורה מנסחת שותפות פנימית זאת בתיאור "עזר כנגדו".

המונחים "עזר" ו"כנגדו" מצביעים על שותפים שעומדים בדיוק באותו המישור, זה כנגד זה, ופועלים יחדיו  למימוש מטרה משותפת. נתעכב מעט על הסבר שני המונחים. כאשר אדם עוזר לחברו הוא לוקח חלק מהמשימה ובזה הוא מוריד מהחבר עומס, דבר שמאפשר לחבר להתרכז בתחום אחד. כך האישה "לוקחת" צדדים אנושיים מהאדם ומפתחת אותם באופן אישי וייחודי לה. המונח "כנגדו" מצביע על כך שהאישה והאיש עומדים זה מול זו, הם שני שותפים העומדים בשורה אחת בלי שאחד מהם שולט או מושל בחברו.

ראינו שבתיאור האחרון האישה והאיש עומדים כשתי ישויות נפרדות,  ואולם על אף הפער שקיים במישור זה נשמתם נשארת מאוחדת, לפיכך במצב זה מסוגלים האיש והאישה להגיע לאינטימיות עמוקה ובכך לחשוף את נשמתם המאוחדת. כאשר "יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" אז "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד).

פרק א ופרק ב של המקרא מציירים בפנינו את המצב הראוי שהיה לפני החטא. במצב האידאלי האיש והאישה צריכים לחיות כל הזמן בשני המישורים שתיארנו, אחדות פנימית צריכה להתגלות מתוך השלמה הדדית. על פי המודל, ההשלמה שבין האישה לאיש, חושפת את הצלם האלוהי שבאדם שהוא הצד העליון ביותר שבאישיותם.

במודל זה האיש והאישה שותפים אך אינם זהים, המודל שמציגה התורה אינו מדבר על אחדות פשטנית המוחקת את הייחודיות של האיש והאישה. סיפור הבריאה מלמד אותנו שעל אף האחדות העמוקה, במובן הנפשי התודעתי והגופני לאיש ולאישה אופי וסגנון ייחודי. זווית המבט בה רואה הגבר את העולם היא חד צדדית, ומאידך ההסתכלות הנשית גם היא חד צדדית, רק חיבור שתי זויות המבט מאפשר לראות את מימד העומק שקיים. גם האיש וגם האישה אינם שלמים כשלעצמם, כל אחד מהם מבטא הופעה שונה של היישות העמוקה שמתגלה מעבר לשניהם. רק מתוך איחוד שני ההפכים יכולים ההורים להיגאל מבדידותם, להיות שותפים עם אלוהים, ולהביא לעולם נצר והמשך. (הזוהר משתמש במבנה שהצגנו כמודל הרצוי]