מאת הרבנית נוית צדיק

במאמר זה נדון במעמד האישה בנישואין, דרך התבוננות בשתי שאלות שקשורות לנושא זה: דרך הקידושין שנעשית בקניין, וההיתר של התורה לאיש לשאת יותר מאישה אחת.

המשנה במסכת קידושין פותחת בקניית אישה בשלוש דרכים. המסכת אף עוברת לעסוק בסוגי קנין אחרים, כגון עבדים וקרקעות. בעולם המודרני המערבי, בו התברכנו בערך השיוון, עשויים הלומדים לחוש מבוכה מול אמירתם של חז"ל שלכאורה האישה היא חפץ שנקנה. האמנם מדובר על שפחתו או חפצו של האיש, הנקנית בכסף? האין כאן השפלה לאישה?

ושאלה נפרדת אך קשורה אף היא למעמד האישה בנישואין, מדוע התורה מאפשרת ריבוי נשים? למה האיש יכול להתחתן עם כמה נשים, ואילו האישה יכולה להתחתן רק עם גבר אחד? לאן נעלם העולם האוטופי שבו האדם דבק באשתו והם נהיים לבשר אחד?

קנין אישה

מסכת קידושין פותחת בשלוש דרכים בהן האישה נקנית: בכסף, בשטר ובביאה. הכוונה היא שניתן לבצע קידושין בשלוש צורות שונות: בכסף - בכך שהאיש נותן כסף או משהו ששווה כסף לאישה[1] ואומר לה "הרי את מקודשת לי בכסף זה/בטבעת זו כדת משה וישראל"; בשטר - בכך שהאיש נותן שטר לאישה בו כתוב נוסח דומה או בביאה - בכך שהאיש בועל אישה לשם קידושין.  

לאחר תדהמה ראשונית בה חש הלומד שמדובר על מכירה וקנייה של נשים, הפרק הראשון במסכת עסוק בלהפריך את הטענה ולהוכיח שלא מדובר על קנין במלוא מובן המילה.[2] ישנן דוגמאות רבות להבדלים בין קנין רגיל לקידושי אישה. התורה לא חייבה שום עדים כדי שיהיה תוקף לקנין רגיל,[3] אך בניגוד לכך, הקידושין אינם חלים כלל ללא עדים.[4] "חליפין", החלפת חפץ בחפץ אחר, היא דרך קנין מקובלת בכל הקניינים - אך האישה אינה נקנית בחליפין. אבל אם אכן לא מדובר במכירה וקנין, למה נאמר "האישה נקנית"? למה בכלל לדבר בלשון קנייה כאשר מדובר על קידושין, שמהווים הסכם בין בני הזוג ושינוי המעמד האישי שלה?[5]

שני סוגי קנין

המילה קנין בהלכה משמשת בשני מובנים שונים שיש קשר ביניהם:

1. קנין בתור העברת בעלות.

2. קנין בתור התחייבות ממונית.

קנין של העברת בעלות הוא הקנין הידוע לנו, בו יש אדם שמוכר ואדם שקונה. אם קונים דבר שמצריך הוכחת בעלות, כגון שדה או בית, מוסיפים בדרך כלל לכסף חוזה בו כתוב ההסכם ביניהם. קנין כזה יכול להיעשות בצורות שונות: הרמת החפץ, החזקת החפץ במקרים מסוימים, החלפת חפצים (חליפין), הרמת חפץ של המקנה (קנין סודר) ועוד.

קנין של התחייבות ממונית, לעומת זאת, הוא קנין בו אדם אחד מתחייב במשהו לאדם אחר, ועושים מעשה קנין (קנין סודר) כדי לתת תוקף להתחייבות.[6] 

איש המקדש אישה מתחייב בשלושה דברים:[7] הוא מתחייב ב"שאֵר" (לכלכל אותה ממונית), "כסות" (מלבוש ודירה), ו"עונה" (יחסי אישות). שלוש הדרכים בהן נקנית האישה מקבילות להתחייבויות של האיש לאשתו: כסף הקידושין מקביל להתחייבותו הממונית במזונות אשתו; השטר הוא חוזה הנותן ביטחון וכיסוי לאדם בעת הצורך, ומקביל לחיובו של האיש בכסות אשתו ומגוריה; וקידושין על ידי ביאה מסמלים את חיובו של האיש בעונת אשתו.

נמצא אם כן, שהרעיון של "קנין" ביחס לקידושין הוא התחייבות האיש לאישה בשלושה דברים שהתורה מחייבת אותו ביחסיו עם אשתו. פעולת הקנין שעושה האיש מסמלת את התחייבותו לאשתו. ברור אם כן מדוע האיש אומר לאשה "הרי את מקודשת לי", ולא היא אומרת לו "הרי אני מקודשת לך".[8]   

ריבוי נשים

מה לגבי ריבוי נשים? מדוע הדבר הותר לגבר ואילו לאישה נאסר להינשא לכמה גברים? ברור הדבר שמבחינה הלכתית, אשת איש שיולדת מחוץ לנישואין מובילה לתוצאות חמורות יותר מאשר איש נשוי שלוקח אישה שנייה. אמנם בימינו כל קהילות ישראל קיבלו על עצמן שלא יישא אדם אישה שנייה בעודו נשוי לראשונה[9], אך אם האיש בכל זאת נואף עם אישה פנויה, ילדם אינו ממזר, מכיוון שלפי התורה מותר לאיש לקחת יותר מאישה אחת.[10] 

מדוע דווקא לאיש מותר לשאת יותר מאישה אחת, ולמה אם אשת איש יולדת מחוץ לנישואין הוולד ממזר? 

לפי דין תורה, האיש מחויב לפרנס את משפחתו, את אשתו ואת ילדיו. מובן הדבר שהאיש רוצה להיות בטוח שהילדים שהוא מפרנס הם אכן ילדיו. מבחינה ביולוגית, כאשר אישה יולדת ברור לכל שהעובר הוא שלה, מכיוון שהיא נושאת אותו ברחמה; אך אילו האישה היתה עם כמה גברים, לא ברור מי האבא של איזה ילד ואין ביטחון לאיש המפרנס שהוא אכן אב ילדיו. לפי זה מובן למה לא יתכן שאישה תינשא לכמה גברים.

לכאורה, בימינו, יש לכך פתרון שכן ניתן לעשות בדיקה גנטית לבדוק את האבהות. אלא שכלי זה לא לגמרי מקובל מבחינה הלכתית, שכן יש לו תמיד סטייה סטטיסטית מסוימת. אולם גם עם התקדמות המדע והטכנולוגיה, כאשר בדיקת האבהות היא כמעט וודאית, אין זה משנה דבר.[11] שכן, כפי שנראה, התורה מראה דרך סיפוריה את המורכבות והחסרונות שיש במשפחה עם ריבוי נשים ואיש אחד, ומראה כמה הדבר לא מומלץ. לכן כבר תקנו חכמים תקנות שאין לשאת יותר מאישה אחת, וברור שמציאות של אישה הנשואה לכמה גברים יכולה לעורר בעיות קשות ביחסים ביניהם. השאלה אם כן היא לא מדוע התורה לא נתנה זכות לנשים להינשא לכמה גברים, אלא מדוע התורה אפשרה לגברים לשאת כמה נשים?  

בסיפורי התנ"ך על משפחות שבהן הייתה יותר מאישה אחת, היחסים היו מורכבים מאד ואף לא מומלצים. התנ"ך מכנה נשים אלה "צרות[12]" כיוון שבהרבה מקרים שררה קינאה בין נשים אלו. התורה מביאה כאפשרות סבירה שכאשר לאדם יש שתי נשים האחת תהיה שנואה ואחת אהובה.[13] הדבר אף עלול להוביל לילדים מרדניים ומסוכנים לחברה[14]. עם זאת, האפשרות לקדש כמה נשים יכולה היתה לשמש ביטחון כלכלי לנשים בעת הצורך.

[15] כמו כן, נשים לא מעטות היו עקרות. החיוב של איש בפרייה ורבייה לא אפשר נישואין שבהכרח לא יובילו להולדת ילדים. לכן, במקום לגרש אישה עקרה אומללה, התורה אפשרה לשאת אישה נוספת שאיתה ניתן לקיים מצוות פרייה ורבייה ולהביא ילדים לעולם. 

סיכום 

לשון קניין בהלכה משמשת בצורה דו משמעית. הקניית חפץ, והתחייבות ממונית. דרך השוואה בסוגי קניינים שונים, חז"ל מדגישים שהקניין ביחס לקידושין הוא ביטוי להתחייבות האיש לאשתו. הכסף שהאיש נותן לאשה בעת הקידושין, הוא התחייבותו של האיש לכלכל את אשתו. כיוון שההתחייבויות של האיש כלפי אשתו באות כדבר אחד, הרי בעת הקידושין באחת מהדרכים השונות, האיש מתחייב בכל ההתחייבויות שלו כלפי אשתו.

התורה מציגה תמונה נפלאה בה איש ואשה שנישאים יחדיו, בונים יחידה משותפת. הם נפרדים כל אחד מביתו בעבר ובונים את ביתם החדש, כאמור בבראשית (ב,כד): "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". אף חז"ל הדגישו את הקדושה שיש בין איש לאשה: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן.[16] מתוך סיפורי התנ"ך ודברי חז"ל ניתן לראות שריבוי נשים לא היה רצוי ואף גרם להרבה מאד סיבוכים משפחתיים. עם זאת, האפשרות שהתורה נתנה לאיש לקחת יותר מאישה אחת, כנראה נבעה מרצון לעזור לכלכל נשים בעת הצורך ולהביא צאצאים לעולם בלי לגרש את אשתו הראשונה, שלעתים לא רחוקות הייתה עקרה. עם התקדמות הרפואה ופתרונות רבים לזוג להורות, ועם צאתן של נשים רבות לשוק העבודה, התבטל הצורך לאפשר פוליגמיה וממילא ההלכה היום אוסרת זאת. במובן הזה חזרנו למטרה המקורית של נישואין בזוג שנעשים לבשר אחד.


נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "פמיניזם ומעמד האשה ביהדות: מבט-על" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).


[1] נהוג היום לקדש בטבעת. ויש לזה סימבוליות מסוימת. הרמ"א, שו"ע אבן העזר, הלכות קידושין סכ"ז סק"א

[2]דוגמאות לכך שבמסכת קידושין מוכיחים שלא מדובר על מכר וקנין: דף ט ע"א חז"ל מסבירים שבמכר כותב המוכר בשטר "שדה שלי מכורה לך" ואילו לגבי אישה כותבים בשטר "את מקודשת לי" ולא "אני מקודשת לך". הגמרא דנה בהבדלים בין מכירה לבין קידושין על ידי שטר. הגמרא בדף י ע"ב דנה האם אישה מאורסת לכהן יכולה לאכל בתרומה. יהודה בן בתירא מנסה ללמוד בקל וחומר משפחה כנענית שנקנית בכסף, שאישה לאחר הקידושין בכסף תאכל בתרומה. יוחנן בן בג בג וחכמים אינם מקבלים את הקל וחומר. ההסבר לכך הוא ששפחה כנענית נקנית בכסף והיא קנין כספו, ואילו לגבי אישה מדובר בקנין אחר לגמרי שלא קשור למכירה. כיוון שמודר על שני קניינים שונים, לא ניתן ללמוד מאחד על השני ואין כאן קל ואין כאן חמור.

[3] רמב"ם הלכות מכירה פ"ה ה"ט

[4] רמב"ם הלכות אישות פ"א ה"א

[5] ישנו הסבר מקובל שאומר ששינוי במעמד אישי נעשה על ידי קנין. אלא שמצאנו הרבה מקרים ששינוי מעמד אישי מתבצע ללא קנין כלל, כגון גיור; שחרור עבדים; גירושין (ראו רמב"ם הלכות מכירה, פ"ה ה"יא). לכן עדיין נשארת השאלה מדוע דווקא הקידושין מתבצעים בדרך של קנין? 

[6] במסכת ב"ב דף ג ע"א הגמרא אומרת שלא ניתן להתחייב על ידי מעשה קנין כאשר מדובר בהתחייבות דברים ללא זיקה ממונית כלשהו. להלכה, קנין דברים ללא זיקה ממונית אינו תופס מלבד המקרה שבו מתחייב אדם לתת ממון לחברו (רמב"ם הלכות מכירה פ"ה ה"יד ורמב"ם שם פ"יא ה"טו) 

[7] כפי שמפורש בתורה שמות כ"א פסוק י: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע".

[8] רמב"ם הלכות אישות פ"ג הלכה א-ב. אישה שאומרת לאיש "הרי אני מקודשת לך" מקודשת מספק. אולי הספק הוא האם רואים את זה כהסכמת האיש (בדומה לאדם שעונה אמן לשבועה שמשביעים אותו, שדי בכך שיאמר אמן ואין צורך שיאמר את השבועה עצמה) ואז הקידושין תופסים, או כמחויבות של האישה ואין לקידושין אלה תוקף. 

[9] במסכת יבמות סה ע"א מובאת מחלוקת אמוראים האם האיש רשאי לשאת אישה שניה ללא הסכמתה של אשתו. הראשונים הכריעו שמותר כל עוד אינו פוגע בחובות שחייב לאשתו. לפי כל הדעות, אין מצב שבו האישה יכולה להיות נשואה לשני גברים ולגבי האיש יש מצבים שבהם האיש יכול להיות נשוי לכמה נשים.

[10] ואף במצב שבו האיש אינו יכול לגרש את אשתו מסיבות שונות ניתן להתיר לו לשאת אישה שנייה ב'היתר מאה רבנים'. היתר שמשתמע מהנוסח של חרם דרבנו גרשם כפי שהוא מצוטט אצל הראשונים (למשל אצל המהר"ם מרוטנברג, (דפוס פראג) חלק ד סימן אלף כב.

[11] חשוב להבהיר שגם אילו בדיקת האהבות היו וודאיות, הן לא היו גורמות לנו לשנות את דין התורה. לעתים יש סיבות רבות לדין שלא כולן מובנות לנו. המאמר מציע הסבר סביר לדין תורה, וייתכנו הסברים נוספים. כמו כן, אין לנו אינטרס בימינו לחפש היתרים לפוליגמיה שהוא דבר שמפרק משפחות וגם לא האידיאל בתורה ולכן אין שום סיבה שנחפש היתר לנשים להינשא ליותר מגבר אחד. כל מטרתנו היא להסביר למה לפי דין תורה היה מותר (אף אם לא רצוי) לאיש להתחתן עם יותר מאישה אחת.

[12] שמואל א, פ"א פ"ו, מצודת ציון שם מסביר: "שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות והוא מלשון צר ואויב כי על פי רוב שונאות זו לזו". 

[13] דברים פרק כ"א פסוק כ"ו.

[14] מדרש תנחומא פרשת כי תצא פרשה א. 

[15]  כך למשל רבי טרפון, שהיה כהן, קידש 300 נשים ביום אחד בשנת בצורת כדי לאפשר להן לאכול בתרומה (שהיא אוכל זול יותר וניתן רק לכהנים). ראו תוספתא כתובות פרק ה הלכה א.

[16] סוטה יז ע"א

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.