שימו לב זהו תקציר, לקריאת המאמר המלא לחצו כאן.
פמיניזם הוא מושג שנשמע רבות בזמננו, לחיוב ולשלילה. אבל מה זה בכלל פמיניזם, והאם הוא מסתדר עם היהדות?
הפמיניזם הוא שם כולל לאידיאולוגיות, תנועות פוליטיות וחברתיות, ותאוריות שמטרתן השגת זכויות לנשים ושיפור מעמדן. כמעט תמיד מאז בריאת העולם, התנהלה האנושות באופן לא שוויוני, כאשר הגברים היו האחראים לפרנסתן וביטחונן של הנשים אך גם היו הבעלים על חירותן. במאה ה-19, בעקבות מהפכות תעשייתיות וטכנולוגיות, השתנו סדרי החברה, עבודות הבית נעשו קלות יותר וגם לנשים התאפשר להשתלב בשוק העבודה. בעקבות זה ומעוד סיבות היסטוריות שונות, החלו נשים רבות לשאוף לקחת חלק גדול יותר בעולם שמחוץ לביתן, ולהשתוות בכך לגברים. ואכן, כתוצאה מהמאבק הפמיניסטי אנו חיים היום במציאות בה נחשב השוויון בין גברים לנשים לערך עליון, ונשים משתלבות בכל תחומי החיים, התעסוקה והניהול.
ומה אומרת היהדות על כל זה? האם מדובר בהתקדמות חיובית או בנסיגה שלילית?
כאשר אנו קוראים את סיפורי הבריאה בתורה, עלינו להבין שהם לא באים רק לספר לנו איך נברא העולם, אלא להסביר לנו את עומק המציאות בה אנו חיים. מנקודת מבט זו, בולטת המורכבות שבתיאור בריאת האיש והאישה. בפרק א' בבראשית מתוארת בריאת האדם כיצור אחד בעל שני צדדים – "זכר ונקבה בראם" ושם שניהם יחד נקרא "אדם". לעומת זאת בפרק ב' מתוארת יצירה בשלבים, כאשר בתחילה נוצר אדם, וכיוון שהוא נוצר בלי בת זוג, עלה הצורך ליצור לו "עזר כנגדו". היצירה הזו נוצרה מגופו של האדם עצמו, וכאשר ראה אותה הוא קרא לה "אישה", "כי מאיש לוקחה זאת". אין איש בלא אישה ואין אישה בלא איש. בשני הפרקים הללו אנו רואים שהאיש והאישה מוצגים כדמות מאוחדת, או כבעלי תפקידים שונים ומשלימים, מבלי לפרט הבדלים מהותיים בין המינים (אם כי סביר להניח שההבדלים הביולוגיים ביניהם מובילים באופן טבעי לחלוקת תפקידים שונה).
השינוי בתיאור הדמות המאוחדת של "אדם" שמורכב מאיש ואישה גם יחד, מופיע בפרק ג', בו לראשונה אנו רואים את האישה פועלת בנפרד מהאיש. בעקבות חטא האכילה מעץ הדעת, נענשו האיש והאישה ומערכת היחסים ביניהם השתנתה. כך אומר שם ה' בתגובה לחטא:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ.
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.
ארבע תוצאות לאישה בעקבות החטא: הריון קשה, לידה קשה, תשוקה לאיש שלה וממשלתו בה. התוצאות לאיש קשורות לקשר שלו אל האדמה, ממנה נוצר: עבודת האדמה תהיה קשה, ובסופו של דבר הוא ימות וישוב אליה. נראה מכך שכבר בבסיס הבריאה נועדה האישה להיות לאם, לזו שמביאה וממשיכה את החיים בעולם, בעוד האיש מופקד על העבודה והפרנסה. הקלקול שנוצר בעקבות החטא הוא שמכאן והלאה יהיו התפקידים הללו כרוכים בקושי וצער, ולא בתהליך קל וטבעי. החטא יצר ריחוק בין הנברא למקורו: האדם התרחק מהאדמה שממנה נברא, והאישה התרחקה מהאיש שמצלעו נבנתה.
מהכתובים עולה שההתנהלות הבלתי שוויונית בין האיש לאישה, והיחסים שהופכים להיות יחסי ממשלה שלו עליה, הם תוצאה של קלקול מסוים בעולם. כך כתב הרש"ר הירש בפירושו לפרק:
משנשתנה היחס בין אדם לאדמה, והאיש יאכל לחם רק בזיעת אפיו - כבר נעשתה האשה תלויה בבעלה, שהוא המפרנס העיקרי. כך נתערער השוויון המקורי - בין איש לבין אשה.
התוצאה הישירה של חטא האכילה מעץ הדעת היא העובדה שהעולם שלפני המהפכה הפמיניסטית התנהל באופן פטריארכלי (שלטון האב), שבו הגבר עמד בראש המשפחה והחברה. זהו אם כן לא מצב אידיאלי אלא תוצאה של חטא וקלקול, שלא קל לתקן אותו. הרש"ר הירש קבע שרק התורה תביא גאולה לעולם ותחזיר את האיש והאישה למצבם השוויוני, לא מתוך התכחשות למצב שנוצר בעקבות החטא או ניסיון לבטל אותו בכוח, אלא בתהליך הדרגתי של תיקון. ואכן, לאורך כל שנות ההיסטוריה, מעמדן של הנשים היהודיות תמיד היה טוב בהרבה ממעמדן בשאר תרבויות העולם, בזכות מצוות התורה ותקנות חכמים לשמירה על כבודן וזכויותיהן של הנשים. דוגמה בולטת לכך היא הכתובה, מסמך שבא להגן על זכויותיה של האישה בעולם שבו היא הייתה תלויה תלות כלכלית מוחלטת בגבר שיפרנס אותה. בכך היוותה התורה תמיד קריאת כיוון ודגם בעולם שהיה שקוע עמוק בנפילה שאחרי החטא, ואף אפשרה בסופו של דבר את צמיחתם של רעיונות שמקדמים את מקומה של האישה בעולם, גם אם הם לא צמחו ישירות מתוכה.
שתי גאולות גדולות היו בעולם: גאולת עם ישראל ממצרים, והגאולה מהגלות הארוכה, עם שובנו לארצנו לאחר כאלפיים שנות גלות. חז"ל לימדו אותנו שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, וגם התנועה הפועלת להשבת השוויון בין גברים לנשים בימינו היא חלק מהגאולה האחרונה. בדברי הנביאים ניתן למצוא רמזים לשוויון שיתקיים בעתיד. כך אומר הושע (ב, יח): "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי", וכן אומר ירמיהו (לא, כא): "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר". אמנם הם מדברים על היחסים בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, אך לדימויים אלה יש משמעות בעולם שבו הגבר אינו "הבעל" של אשתו אלא האיש שלה, והנקבה גם היא יכולה לחזר אחרי הגבר. רעיון זה נראה כמו היפוך יוצרות עבור האנשים ברוב הדורות, ולכן הוא מתואר כבריאה חדשה ממש.
לאור כל מה שראינו עד כה, ודאי לנו שהתנועה הפמיניסטית, שקידמה את מעמדה של האישה בעולם, הינה חלק מגאולת העולם הכללית ותיקון החטא הקדמון. כשם שהתבטלה קללת האדם, "בזיעת אפך תאכל לחם", והעבודה היום דורשת הרבה פחות מאמץ פיזי, כך גם הולכת ומתבטלת קללת האישה שהפכה אותה לתלויה בבעלה. גם קללת "בעצב תלדי בנים" נחלשה עם המצאת האפידורל וכדומה. אך למרות הברכה שהביא הפמיניזם, אין להתכחש לכך שיש בו גם צדדים שליליים הגובים מחירים מהחברה. חלק מאותן תנועות מתנהלות באופן של מהפכה לוחמת, ומשמיעות קריאות לפירוק מוסד המשפחה, הפקרות מינית, ערעור הזהות המגדרית איתה נולד האדם, וכיוצא בזה. לכן, למרות יחסנו החיובי לשאיפות הפמיניסטיות, עלינו להיות זהירים באימוץ השפה ותפיסות העולם שמגיעות עמה, לברור את המוץ מהתבן ולאמץ רק את אותם חלקים שמתאימים לרוח היהדות, ההלכה, האמונה והמסורת.
איננו צריכים להיבהל מכך ששינויים אלה התחילו מתנועות נוכריות שמטרותיהן זרה ליהדות; גם תנועת הלאומיות, שהחלה בקרב עמים שונים, היא זו שהצמיחה את התעוררות עם ישראל לחזור לארצו. על כך נאמר "חוכמה בגויים תאמין", ואפשר להכיר בטובה שהללו מביאים לעולם. משימתנו היא להתאים את השינויים האלה לעבודת ה' וליהדות כפי שהתפתחה במשך אלפי שנים, לאזן בין המערכות השונות ולהתקדם בזהירות ומתוך שיקול דעת. אך ביסוד הדברים עלינו להודות ולזכור שאנו זוכים לחיות תוך כדי תיקון החטא הראשוני וגאולת העולם ממנו, ולפעול כדי להוסיף טובה בעולם בעבודת ה' של כולנו, גברים ונשים כאחד.