תרומת היהדות לעולם - תשובה ליובל נח הררי


מאת הרב ד"ר משה רט



במאמרו "ומה אם ליהדות לא היתה השפעה גדולה על המין האנושי?" (הארץ, 20 ביולי 2016) טען פרופ' יובל נח הררי שהשפעתה של היהדות על ההיסטוריה העולמית ותרומתה לתרבות האנושית הייתה זניחה למדי. לדבריו, היהדות היתה לכל אורך ההיסטוריה דת של עם קטן שנטה להסתגר בתוך עצמו, והשפעתה לא חרגה כמעט מעבר לקהילות היהודיות עצמן. רעיונות יהודים רבים אמנם הופצו בעולם על ידי הנצרות והאיסלם, ולאלה אכן הייתה השפעה גדולה על התרבות וההיסטוריה, אבל הקרדיט על הפצת רעיונות אלה מגיע לנצרות ולאיסלם ולא ליהדות, שכן לדבריו השפעתה שווה לזו של אימו של ניוטון, שאמנם הולידה אותו אך בכך הסתיים תפקידה. נכון גם שיהודים רבים הגיעו להישגים מרשימים בתחומים כמו מדע, כלכלה וכדומה, אולם להישגים אלה אין קשר ליהדות עצמה, שכן אותם יהודים על פי רוב לא הגדירו את עצמם כמאמיניה. הררי מסיים את המאמר בקריאה ליהודים לאחוז במידת הצניעות, ולא לייחס לעצמם יותר חשיבות היסטורית מכפי שיש להם באמת.

על כך יש להשיב שאמנם מידת הצניעות היא מידה טובה, אבל האמת היא מידה טובה לא פחות, ואילו להררי יש כמה כשלים וליקויים רציניים במאמרו.


כך כתב ההיסטוריון האנגלי פול ג'ונסון [3], באפילוג לספרו היסטוריה של היהודים:

"[ליהודים] אנו חייבים את הרעיון של קדושת החיים... של המצפון האינדיבידואלי.... וכן של אחריות חברתית; של שלום כאידיאל מופשט ואהבה כיסוד הצדק, ומושגים רבים נוספים המהווים את הריהוט המוסרי הבסיסי של הנפש האנושית. ללא היהודים [העולם] עלול היה להיות מקום ריק בהרבה. מעל הכל, היהודים לימדו אותנו איך לעשות רציונליזיציה לבלתי-נודע... זהו כמעט מעבר ליכולתנו לדמיין מה היה מצבו של העולם אילו היהודים מעולם לא הופיעו".

תומס קהיל [4], בספרו מתת היהודים, כותב:

"היהודים התחילו את כל זה - וב"זה" כוונתי לכה רבים מהדברים החשובים לנו, לערכים היסודיים שגורמים לכולנו, יהודי וגוי, מאמין ואתאיסט, לתפקד. ללא היהודים, היינו רואים את העולם בעיניים שונות, שומעים באוזניים שונות, אפילו חשים בתחושות שונות. ולא רק עולם החושים שלנו, המסך דרכו אנו קולטים את העולם, היה שונה; היינו חושבים בתודעה שונה, מפרשים את כל חוויותינו בצורה שונה, מסיקים מסקנות שונות מהדברים שעוברים עלינו. והיינו קובעים מסלול שונה לחיינו.

היהודים נתנו לנו את החוץ ואת הפנים ואת תפיסת עולמנו ואת חיינו. אין אנו יכולים לקום בבוקר או לחצות את הכביש מבלי להיות יהודים. אנו חולמים חלומות יהודיים ומטפחים תקוות יהודיות. למעשה רוב המושגים החיוביים שלנו: חדש, הרפתקה, הפתעה, מיוחד, אישי, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק – הם מתת היהודים".

ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית, במכתב לואן דר קמפ, 1808:

"אני עומד על כך שהעברים תרמו לתִרבותו של האדם יותר מכל אומה אחרת. אילו הייתי אתאיסט והאמנתי בגורל עיוור נצחי, הייתי עדיין מאמין שהגורל הורה ליהודים להיות הכלי החיוני ביותר לתרבת את האומות... הם האומה המפוארת ביותר ששכנה אי פעם עלי אדמות. הרומאים והאימפריה שלהם היו רק בועה בהשוואה ליהודים. הם העניקו דת לשלושת-רבעי כדור הארץ והשפיעו על ענייני האנושות בשמחה גדולה יותר מכל אומה אחרת, עתיקה או מודרנית".

וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית, בספרו "האומה":

"חוקי משה, כמו גם חוקי רומא, תרמו הצעות ודחפים לאנשים ולמוסדות שהיו עתידים לכונן את העולם המודרני; ואילו רק היו לנו עיניים לראות... היינו מגלים בקלות כמה הרבה מלבד הדת אנו חייבים ליהודים".


נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מדבר על התרומה הייחודית של העם היהודי
לאנושות

ג'.מ רוברטס, בספרו "היסטוריה של העולם":

"אף עם אחר לא חולל השפעה היסטורית כה גדולה ממקורות ומשאבים כה קטנים בהשוואה".

ההיסטוריון והפילוסוף הצרפתי ארנסט רנן, בפתיחה לחיבורו "ההיסטוריה של עם ישראל":

"ישנן רק שלש היסטוריות בעלות ערך אמיתי: היסטוריה יוונית, ההיסטוריה של ישראל, וההיסטוריה הרומית, בהתלכדן יחד שלש היסטוריות אלו יוצרות מה שאפשר לכנות 'ההיסטוריה של הציוילזציה', שהיא פרי התרומות השונות של יוון, יהודה, ורומא".

כל אותם הוגים - שאינם יהודים - ראו אפוא את השפעתם של עם ישראל ושל היהדות על האנושות כעצומה ומכרעת.[5]

אולם לפי הררי, הקרדיט על הפצת התנ"ך בעולם שייך לנצרות (ולאיסלם) בלבד, ואילו תפקידה של היהדות מצטמצם לזה של "אמא של ניוטון" בלבד. לכן המהפכה האדירה הזאת לא נזקפת על שמה. 

טענה זו היא כמובן איוולת גמורה. ההפך הוא הנכון: אם כבר משווים לניוטון, הרי שהיהדות היא היוצרת המקורית של הרעיונות הגדולים, ואילו הנצרות והאיסלם אינן אלא המדפיסים, המשווקים והיחצנים של ניוטון! האם לדעת הררי הקרדיט על השפעת ספרו "קיצור תולדות האנושות" מגיע להוצאות שהדפיסו אותו, תרגמו אותו והפיצו אותו בעולם, בעוד לו עצמו שמור מקום הזהה לזה של "אמא של ניוטון"? הרי ברור שאלמלא אותן הוצאות, השפעתו של ספרו היתה זניחה ביותר. אולם ברור שהוא בעל הזכויות על ההשפעה שלו, מכיוון שהוא היוצר המקורי. באותו האופן, המהפכה שחולל התנ"ך ברחבי התודעה האנושית נזקפת ליוצרו, ליהדות, ולא לאלו ששיווקו והפיצו אותו. 

נכון שהנצרות לא רק שיווקה והפיצה את התנ"ך, אלא גם הוסיפה עליו את הברית החדשה והלבישה עליו פרשנויות משלה. אולם היא עצמה צמחה מתוך היהדות וינקה מרעיונותיה, ובלעדיהם לא הייתה מתחילה להתקיים. הנצרות אינה רק צאצא ביולוגי של היהדות, אלא צאצא רעיוני, שהגנטיקה התאולוגית-רוחנית-מוסרית שלו לקוחה ממנה, על אף המוטציות שעברה. הקרדיט על התנ"ך והשפעתו מגיע אפוא בראש ובראשונה ליהדות, שיצרה אותו; את הנצרות אפשר לשבח על יחצנות מוצלחת או לגנות על גנבה ספרותית, אבל אין בכך בכדי לשלול את זכויות היוצרים של היהדות על כל ההשפעה העצומה הזו - זכויות שהנצרות עצמה אינה מכחישה כלל. למעשה, ישו ופאולוס, מייסדי הנצרות, היו שניהם בעצמם יהודים!

הררי מציין שחברות מוסריות ורעיונות מוסריים התקיימו עוד לפני היהדות ובנפרד ממנה, ואפילו אצל בעלי חיים קיימת התנהגות מוסרית, ולכן הרעיון המוסרי-תיאולוגי של היהדות לא חידש דבר. בכך הוא ממחיש שוב את אי הבנתו לגבי מושג ההשפעה. אדם משפיע לעולם אינו יוצר רעיון יש מאין, והוא גם לא מפיץ אותו  לגמרי לבד. אף ממציא או משפיע באף תחום אינו פועל בחלל ריק. כל ההוגים, הפילוסופים, המדענים והאמנים הגדולים שהשפיעו על האנושות, ספגו השפעות ורעיונות ממקורות שקדמו להם, והשתמשו באנשים ומוסדות כדי להפיץ אותם בעולם. האם משום כך לאף אחד מהם אין השפעה? האם אריסטו, דקרט, ניוטון, קאנט, מרקס, פרויד, דרווין ואיינשטיין לא נחשבים למשפיעים על האנושות, משום שלגבי כל אחד מהם אפשר להראות שרעיונות דומים לשלו כבר התקיימו לפניו, ושבלי עזרת אחרים לא היה מסוגל להפיץ את רעיונותיו? הרי זה מרוקן מתוכן את כל מושג ההשפעה.

תארו לעצמכם שמדען כלשהו יגלה תרופה לסרטן. ודאי שתרומתו לעולם תיחשב לגדולה ורבת השפעה. אמנם חוקרים רבים ניסו לפניו למצוא תרופה לסרטן, והיו כאלה שהצליחו בכך באופן חלקי, ומן הסתם אותו מדען אפילו נעזר לא מעט במחקריהם. האם משום כך נגרעת תרומתו והשפעתו? עצם העובדה שהצליח למצוא נוסחה מדויקת ויעילה יותר מאחרים, היא ההופכת את השפעתו למשמעותית. ההוכחה להצלחתו תהיה כאשר המדענים שיבואו בעקבותיו יתבססו כולם על הנוסחה שלו וינסו לשפר אותה, ולא יחזרו לנוסחאות שהיו לפניו.

ובנמשל, היהדות הביאה לעולם את הנוסחה המנצחת של שילוב בין תיאולוגיה ומוסר. היא לא יצרה אותה יש מאין; רעיונות דומים הסתובבו בעולם גם לפניה, זעיר פה זעיר שם, אולם היא היחידה שגיבשה נוסחה משוכללת שבאמת חוללה מהפכה. הראיה להצלחתה היא ששתי הדתות הגדולות ביותר בעולם, הנצרות והאיסלם, מקבלות שתיהן את היהדות כדת אלוהית, ורק מנסות להציג "גרסה משופרת" על בסיסה. אי אפשר לומר דבר כזה על אף רעיון בבלי או מצרי, שלכל היותר השתמר על לוח חרס נידח או על פפירוס במוזיאון.

כך כתב הרב מיכאל אברהם בתגובה למאמרו של הררי [6]:

"המאמר הזה לוקה לכל אורכו בכשל רווח בחקר ההיסטוריה של הרעיונות. בעצם כולו אינו אלא כשל אחד מתמשך. קשה מאד להגדיר ולכן גם להצביע על קשר בין רעיונות ועל יחסי השפעה ביניהם. על כל מקרה של השפעה אני יכול להצביע כמו יחס בין אמא של ניוטון לבין המכניקה שלו, או בין היהדות לפיסיקה של איינשטיין. לשיטתו אין לשום דבר השפעה על כלום, כי מושג ההשפעה ריק מתוכן ולא מוגדר. הרי לשיטתו גם הנצרות והאסלם שהפיצו את התנ”ך לא השפיעו יותר מאשר מי שהדפיס וכרך אותו או המציא את הדפוס. הם רק הביאו את התנ”ך לכל מיני מקומות, אבל ההם החליטו לאמץ אותו. אז למה יש כאן השפעה? זה כמו אמא של ניוטון, לא? כך גם לגבי המדפיס או ממציא הדיו. אם אלו שכתבו והגו את התנ”ך (=כולם יהודים, למיטב ידיעתי) לא נחשבים כמשפיעים על מי שמיישמים אותו והתרבות שאימצה אותו כטקסט מכונן – אז איני יודע השפעה מהי.

תוכל לראות את צדו השני של הכשל הזה בדוגמה הבאה. אחרי שהוצאתי את ספרי הראשון, שתי עגלות, קיבלתי לא מעט תגובות בנוסח: טוב, הכל כבר נמצא אצל הרב קוק, ר’ צדוק, ר’ נחמן, מהר”ל, רמח”ל וכו’. כל טענה כזאת יש בה משהו, ובכל זאת מדובר בצדו השני של אותו כשל. יש השפעות שונות על דבריי כמובן (כמו על כל אחד), אבל רעיון שייך למי שהמשיג וניסח אותו. גם אם תמצא אותו אחר כך מובלע בספר או מאמר אחר, הולדת הרעיון בהיסטוריה של הרעיונות היא אצל הממשיג והמנסח ששם אותו בארגז הכלים הכלל אנושי. הכשל הזה הוא צדו השני של הכשל של הררי, שכן גם כאן יסוד הכשל הוא חוסר היכולת להצביע על יחסי השפעה בין רעיונות.

אם מרוקנים את מושגי ההשפעה מכל תוכן בטיעון פוסטמודרני נוסח זה של הררי (הליכה לקצה) לא נותרת לו משמעות בכלל. לשיטתו אי אפשר לדבר על השפעות בלי קשר דווקא ליהדות אלא בכלל. כשל זה אופייני מאד לריקות הפוסטמודרנית, והוא מבטא את חוסר המודעות האופייני של דובריו לכך שהם כורתים את הענף שעליו הם עצמם יושבים".

נראה אם כן שלא אהבה עצמית מסמאת את עיניהם של היהודים וגורמת להם לייחס לדתם השפעה יתרה על העולם (שהרי אין לחשוד בכך את כל אותם הוגים לא-יהודים דלעיל) - אלא דווקא יחסו השלילי של הררי ליהדות הוא הגורם לו לקלקל את השורה, ולעקור את עצם מושג ההשפעה מן העולם, ובלבד שיוכל להתכחש לייחודם של עמו ומורשתו.

כל זאת מבלי שהזכרנו את השפעתם העצומה של היהודים עצמם, ואת נוכחותם החורגת מכל פרופורציה בפרסי הנובל, בכלכלה העולמית, במהפכות, בתעשיית הסרטים ובכל מוקד מרכזי. נכון אמנם שרבים מאותם יהודים לא הגדירו את עצמם כדתיים, אולם אין ספק שלמורשת התרבותית שספגו בבתיהם הייתה השפעה משמעותית על עיצוב דמותם וחשיבתם. גם בתור הזהב בספרד, היתה ניכרת תרומתם של היהודים לפילוסופיה ולמדע, כמו רמב"ם, רלב"ג ואחרים. אמנם לאורך רוב שנות הגלות הגבילו את היהודים ולא איפשרו להם כמעט לפעול ולהשפיע, אבל נראה שבכל מקום בו ניתנה להם אפשרות כזו, הם התבלטו מיד כמובילים בכל התחומים.

נקודה נוספת שראוי לציין היא את הפער העצום בין מידת השפעתו של עם ישראל לבין גודלו ומצבו. עם ישראל היה מאז ומעולם עם קטן ששכן בפינה נידחת של העולם. בעוד מצרים, אשור, בבל, פרס, יוון, רומא ועמים אחרים הקימו ממלכות אדירות ואימפריות רחבות ידיים, עם ישראל נותר קומץ של רועי צאן בהרי יהודה, ובעקבות חורבן הבית אף גלה מארצו, ובמשך אלפי שנים היה מפוזר בכל רחבי העולם, נתון תדיר לרדיפות, גזירות, פוגרומים, מעשי טבח, גירוש, אפליה ושנאה. ניתן היה לצפות שאם יצליח לשרוד בכלל בלי להישמד פיזית או להיטמע, הרי שמעמדו יהיה דומה לזה של הצוענים - אף הם עם של נוודים בלי ארץ, הבזויים ונרדפים על ידי רבים. אולם למרות המצב הדומה, אנחנו מוצאים שהצוענים לא יצרו כמעט יצירות בעלות ערך כלל-אנושי, לא העמידו פילוסופים, מלומדים או מדענים מפורסמים, ולא השפיעו כמעט באופן ישיר או עקיף על התרבות העולמית. אין הכוונה בכך לבזות את הצוענים, אלא להמחיש כיצד ניתן היה לצפות שיראו גם היהודים במהלך שנות גלותם הארוכות. ובכל זאת, למרות התנאים הקשים הדומים, תרמו היהודים לכל תחומי התרבות בכל מקום שבו התאפשר להם, והשפעתם חרגה כאמור מעבר לכל פרופורציה סבירה. יש אמנם עמים עתיקים נוספים ששרדו, אך עם שהיה מפוזר בכל קצות תבל, נרדף בשנאה יוצאת דופן במשך אלפי שנים, ולמרות זאת לא רק ששמר על ייחודו אלא גם שגשג והשפיע על העולם - עם נוסף כזה לא היה ולא יהיה.

ב.

שנית, אחרי שראינו את מידת השפעתה של היהדות, מן הראוי להעיר שעצם השאלה שמציב המאמר - "מה תרמה היהדות לעולם?" - מניחה מראש סוג מסוים של תרומה דווקא, כזו שמתבטאת בתחומים כמו מדע, פילוסופיה, כלכלה, אמנות וכדומה. במילים אחרות, תחומים שניתן להגדירם כהומניסטים, כלומר נוגעים לרווחתם ולאושרם של בני האדם בעולם. אין לזלזל כמובן בחשיבותם של תחומים אלה, אבל האם זוהי אכן מטרתה של דת? הרי עניינה של דת, מעצם הגדרתה, חורג מגבולותיהן של האנושות ושל המציאות הארצית, ומכוון ליעדים אחרים לגמרי - כאלה הנוגעים לתחומים כמו קדושה, רוחניות, קידוש השם, השראת שכינה, קרבת אלוהים, חיי העולם הבא וכדומה. למדוד את השפעתה והישגיה במדדים של תועלת ארצית, הרי זה כמו לשאול על מידת התרומה הכלכלית של אנשי הפקולטות למדעי הרוח (עליהם נמנה גם נח הררי עצמו). עצם השאלה הזו מחמיצה את מהותם של מדעי הרוח: הם לא באו לעולם כדי לתרום לכלכלה, אלא כדי להעשיר את הרוח (מה שמוביל לאבסורד לא קטן כאשר אותם אנשים מכחישים את קיומה של הרוח עצמה). בדומה לכך, הדת לא נועדה  לתרום לרווחתה של החברה האנושית, גם אם בהחלט עשויה להיות לה השפעה בתחום זה, אלא כדי לחבר בין האדם לאלוהים. את מידת הצלחתה בתחום זה לא ניתן כמובן למדוד בכלים היסטוריים מהסוג שהררי משתמש בהם.

ניתן להביא דוגמא נוספת הממחישה את האבסורד שבהצגת השאלה הזו מתוך השוואה לתחום המוסר. תארו לכם איש עסקים קשוח העומד בראש חברה משגשגת, שכאשר מותחים ביקורת על המוסריות המפוקפקת של התנהלותו העסקית, הוא משיב בתגובה: "מה יש למוסר לתרום לחברה שלי?". מבחינתו, הכול נמדד על פי שאלה אחת: האם הוא תורם לעסקים או לא. אם הוא מסוגל לעשות רווחים באמצעים לא מוסריים, מבלי לעבור על החוק באופן שיצריך אותו לתת על כך את הדין, אז המוסר לא תורם לו כלום והוא לא רואה בו כל צורך. כמובן שאותו אדם אינו מבין כלל את מהותו של המוסר, שמטרתו אינה לתרום לרווחים הכלכליים של החברה שלנו אלא להפוך אותו לאדם טוב יותר, המתנהג בצורה טובה וישרה יותר, אפילו אם תהיה לכך השפעה שלילית על עסקיו.

במילים אחרות, למדוד את השפעתה ותרומתה של היהדות במושגים ארציים, הרי זה כמו למדוד משקל באמצעות סרט מידה: טעות קטגורית בהבנת הנידון ובחירה שגויה של כלים.

ג.

אבל השגיאה כאן בסיסית אף יותר. תארו לעצמכם את השאלה הבאה: מה תרמה האנושות לעולם? הרי לכאורה האנושות גורמת רק נזק: מזהמת את הסביבה, מכחידה מינים של בעלי חיים, משעבדת מינים אחרים וכן הלאה. לפי טיעון מפורסם, אילו היו הדבורים נעלמות מן העולם הייתה האקולוגיה כולה קורסת, ואילו אם ייעלמו בני האדם מן העולם, כדור הארץ  ינשום לרווחה. האם זה אומר שתרומתה של האנושות לעולם לא קיימת, או אף שלילית?

התשובה היא כמובן שהשאלה הזו שגויה מיסודה. היעוד המרכזי של האנושות אינו לתרום לעולם: המטרה אינה לתרום לאוכלוסיות החרקים והציפורים, או לשגשוגם של יערות הגשם; מטרתה של האנושות קשורה לאנושות עצמה. היעד אליה האנושות שואפת היא הישרדותו והתקדמותו של המין האנושי, כשהיא משתמשת לשם כך במשאבי הטבע לפי צרכיה, גם אם כמובן רצוי מאד לעשות זאת באופן שלא ישחית את הסביבה ולא יגרום סבל מיותר למינים האחרים. 

כך הם הדברים גם ביחס לעם ישראל. ישנן אמנם דעות שונות ביהדות, אבל לפחות לפי חלק מרכזי מהדעות [7], רק דרך עם ישראל מתממשת המטרה למענה ברא אלוהים את העולם. עם ישראל נועד להגשים מטרה מיוחדת ושאר העולם נברא כדי לסייע לעם ישראל להגשים את מטרתו. זו אינה גישה מתנשאת או מזלזלת, אלא גישה המטילה על עם ישראל אחריות מיוחדת, תפקיד חיוני בהגשמת מטרת הבריאה שאין לאף נברא אחר.

אפשר להמשיל זאת לטייס קרבי; מאות חיילים, פועלים וטכנאים עמלים כדי לדאוג לכל צרכיו של אותו טייס, לתחזק את המטוס ואת מסלולי ההמראה, להכין לו ארוחות מזינות, לספק לו את הציוד הנדרש וכן הלאה - כל זאת על מנת שיוכל הטייס לבצע בצורה הטובה ביותר את תפקידו, להטיס את המטוס ולהפציץ מטרות של האויב. תארו לכם שיקום מישהו וישאל, מהי תרומתו של אותו טייס לבסיס - הרי הטכנאים, הטבחים, פועלי התחזוקה וכל השאר תורמים לכאורה הרבה יותר ממנו... שאלה זו מבטאת כמובן אי הבנה בסיסית. תפקידו של הטייס אינו לתרום לתחזוקת הבסיס, אלא תפקידו של הבסיס הוא לתרום לתחזוקת הטייס. לא משום שהטייס גאוותן או מתנשא, אלא משום שיש לו תפקיד חשוב שרק הוא יכול לבצע, ולכן כולם נדרשים לסייע לו, ולא להפך.

לענייננו, היהדות רואה את עם ישראל כטייס הקרבי, או לפי הגדרתו של רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי [8] - כלב שבאיברים. התפקיד שלו הוא להעניק חיים לכל הגוף, וכל מערכות הגוף מסייעות ללב למלא את תפקידו. אולם אין לשאול מהי תרומתו של הלב לאצבעות או למעיים. שאלה כזו הופכת את סדרם הנכון של הדברים. העולם מתקיים בזכותו של עם ישראל, שעל ידו מתקיימת תכלית הבריאה, ועמים אחרים נמדדים בשאלה אם מסייעים לעם ישראל למלא את יעדו או שהם מפריעים לו בכך. 

גישה זו לא תמצא חן כמובן בעיניהם של הררי ודומיו, הדוגלים בהשקפה אתאיסטית-מטריאליסטית לפיה אין שום תכלית לבריאה וגם לא לאנושות, אין הבדל מהותי בין עם ישראל לשאר העמים או בין האנושות לשאר המינים, והמדד היחיד לפיו ניתן למדוד משהו הוא חישובי תועלת והנאה. אבל אין אנו כפופים להשקפות אלה, ואיננו צריכים להצדיק את עצמנו לשיטתן. כשם שהאנושות אינה צריכה להוכיח שהיא תורמת לבעלי החיים או לצמחים, והטייס הקרבי אינו צריך להוכיח שהוא תורם למטבח או למכבסה, כך עם ישראל אינו צריך להציג קבלות על תרומות להיסטוריה האנושית כדי להראות את חשיבותו. 

ד.

ראינו שהיהדות כבר תרמה הרבה לעולם, ואולם התמונה לא תהיה שלמה אם לא נבדוק מה עוד יש לנו לתת. על נושא זה אפשר לקרוא כאן.

סיכום

מאמרו של הררי לוקה בכשלים לכל אורכו. ראשית, הוא מניח שאת תרומתה של דת כמו היהדות יש למדוד במישור הארצי, במקום במישור הרוחני שאליו היא שייכת. שנית, הוא מניח שחשיבותו של עם ישראל אמורה להימדד בתרומתו לשאר העולם, בעוד שלפי היהדות חשיבותו מתבטאת דווקא בכך שתפקידו שונה משל שאר הנבראים. ושלישית, גם במישור הארצי, השפעתו של עם ישראל על התרבות האנושית היא עצומה ויסודית מעבר לכל פרופורציה, כפי שציינו היסטוריונים והוגים רבים. רק פרשנותו חסרת ההיגיון של הררי למושג ההשפעה, כאילו השפעה אמיתית היא רק זו שפועלת בחלל ריק, הובילה אותו למסקנה כל כך מנותקת מהמציאות בדבר מידת השפעתה של היהדות. 

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "תרומת היהדות לעולם - תשובה ליובל נח הררי" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).


[1] ספר התנ"ך הינו הספר הראשון בעולם שתורגם לשפה זרה, והספר שתורגם עד עתה למספר הלשונות הרב ביותר (יש מונים עד כדי אלף לשונות). לתרגומי התנ"ך ללשונות זרות היתה השפעה עצומה לא רק על דתות העמים הזרים אלא גם על תרבותם, התנ"ך בהתפשטותו בעולם נעשה גם קנינה הלאומי של כל ספרות וספרות, שהרי המקרא נערץ על עמי העולם לא רק בשל רמתו המוסרית והדתית, אלא משמש גם כדוגמא ליצירה ספרותית מעולה וכמופת לאמנות הסיפור והשירה. ישנם עמים שתרגום המקרא היה הספר הראשון שנכתב בשפתם, וכך נעשה התנ"ך גם לקובע ולמכריע של הסגנון הספרותי שלהם. אצל מספר עמים שימש תרגום התנ"ך המניע ליצירת הא"ב שלהם, לעמים אלה נתן התנ"ך לא רק דת ומוסר אלא גם כתב ולשון ספרותית בכלל. בימינו התנ"ך הוא הספר הנפוץ ביותר, תפוצתו מגעת לכמה עשרות מיליוני עותקים בכל שנה, הוא גם הספר הנלמד והנקרא ביותר בעולם. לא יפלא אפוא אם השפעתו כה רבה על רוח האדם על הדת והתרבות האנושית בכללה (ש' ברקלי, מבוא כללי לתנ"ך, עמ' 117; מ"צ סגל, מבוא המקרא, עמ' 924).  

[2] כדוגמה להשפעת התנ"ך על המדע נביא את טענתו של הסוציולוג הנודע מקס וובר, שאמר שפרקי בריאת העולם בספר בראשית, שבהם העולם נברא באופן מסודר וניתן לידיעה בשונה מהמיתוס הקדום, הם שאפשרו את ההתייחסות הרציונלית ליקום ובבוא העת את המדע המודרני.

[3]  עיתונאי, היסטוריון, כותב נאומים וסופר אנגלי (נולד ב-1928).  סופר פורה, שכתב למעלה מ-40 ספרים ומאמרים וכתבות רבות בכתבי עת ובעיתונים.

[4] סופר ומלומד אמריקאי, נולד ב-1940. 

[5] עוד על כך אפשר לקרוא בספרו של קן ספירו, עולם מושלם - השפעת היהדות על התרבות העולמית, המוקדש לנושא זה.

[6] למאמר המלא: לחץ כאן. 

[7] ישעיהו מג, כא: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ"; "'בראשית ברא' (בראשית א, א) -  בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו' (ירמיהו ב, ג)" (רש"י לבראשית א, א, ע"פ מדרש בראשית רבה א, ד); "ישראל באומות כלב באיברים" (ספר הכוזרי ב, לו); "כי העולם ומלואו, הכול לא נברא אלא בשביל ישראל, כידוע" (ליקוטי מוהר"ן נב), ועוד. 

[8] מאמר שני, לו. 

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.