הדת לא תיעלם


מאת פיטר האריסון

תורגם על ידי דפנה לוי ופורסם באלכסון

בשנת 1966, לפני 51 שנה בסך הכול, האנתרופולוג הנודע אנתוני ואלאס (Wallace), יליד קנדה, חזה בביטחון את הסתלקותה של הדת מן העולם, הודות להתקדמות במדע: "אמונה בכוחות על-טבעיים סופה להתפוגג, בכל רחבי תבל, כתוצאה מהשתכללות הידע המדעי ותפוצתו הנרחבת". החזון של ואלאס לא היה יוצא דופן. להפך, מדעי החברה המודרניים, שהלכו והתגבשו באירופה המערבית של המאה ה-19, ראו בתהליך החילון ההיסטורי שהתרחש סביבם דגם לתהליך כלל עולמי. בבסיס מדעי החברה עמדה ההנחה שהולידה את ההשערה או התחזית שלפיה כל התרבויות יקבלו בסופו של דבר תצורה המזכירה את הדמוקרטיה החילונית, המערבית הליברלית. ואז קרה משהו שדומה יותר להפך הגמור.

החילון, כפי שנחזה על ידי מדעי החברה, נכשל.

לא רק שתהליך החילון לא נמשך בקצב הקבוע הכלל העולמי שלו, אלא שמדינות שונות זו מזו כמו אירן, הודו, ישראל, אלג'יריה ותורכיה החליפו את הממשלות החילוניות שלהן במשטר דתי או חוו עלייה של תנועות לאומניות דתיות רבות השפעה. החילון, כפי שנחזה על ידי מדעי החברה, נכשל.

נכון, הכישלון הזה אינו מוחלט. רבות ממדינות המערב ממשיכות לחזות ירידה באמונה הדתית ובאימוץ אורח החיים הדתי. סקר אוכלוסין שנערך לאחרונה באוסטרליה, למשל, מצביע על כך ש-30 אחוז מהאוכלוסייה מזדהה כ"לא דתיים" ושיעורם של אלה באוכלוסייה הולך וגדל. סקרים בינלאומיים מאשרים כי במערב אירופה ובאוסטרלאסיה רמת האדיקות הדתית נמוכה יחסית.  אפילו בארצות הברית, המהווה מזה שנים מקור למבוכה לאוחזים בתיאוריית החילון, נרשמה עלייה באי-אמונה. אחוז האתאיסטים בארה"ב הוא כיום הגבוה מאי פעם (ולא ברור אם התואר 'גבוה' מתאים פה) ועומד על שלושה אחוזים. ועם זאת, המספר הכולל של אני אדם הרואים בעצמם דתיים נותר גבוה, ומגמות דמוגרפיות מצביעות על דפוסים המובילים לגידול בשיעור הדתיים בעתיד הקרוב. אבל זה אינו הפגם היחיד בתיאוריית החילון.

מדענים, אינטלקטואלים ומדעני החברה ציפו כי התפשטות המדע המודרני יניע תהליכי חילון – שהמדע יהיה כוח מחלֵן. אבל זה לא מה שקרה. אם נתבונן בחברות שבהן הדת נותרה משמעותית, נגלה כי תווי הדמיון ביניהן קשורים פחות למדע ויותר לביטחון קיומי והתגוננות מפני מספר אי ודאויות בסיסיות של החיים באמצעות רווחה ציבורית. לרשת ביטחון חברתית יש קשר למדע, אך זהו קשר רופף בלבד, ובמקרה של ארה"ב זהו קשר מאלף במיוחד. ארה"ב היא כנראה החברה המתקדמת ביותר בעולם מבחינה מדעית וטכנולוגית, ולמרות זאת, בה בעת היא גם הדתית מכל חברות המערב. כפי שהסיק הסוציולוג הבריטי דייוויד מרטין (Martin) בחיבורו The Future of Christianity מ-2011: "אין קשר קבוע בין רמת ההתקדמות המדעית והירידה בהשפעת הדת, האמונה ואורח החיים הדתי".

הקישור בין המדע לבין רעיונות החילון הביא לתוצאה הפוכה: המדע נפל חלל בקרב נגד החילון

סיפורם של המדע והחילון הופך מסקרן עוד יותר אם בוחנים את החברות שחוו התקוממויות משמעותיות נגד האג'נדה החילונית. ראש הממשלה הראשון של הודו, ג'וורהלל נהרו, הוביל את האידיאלים החילוניים והמדעיים וכלל את הוראת המדעים בפרויקט המודרניזציה של ארצו. נהרו היה משוכנע שהחזון ההינדואיסטי והעבר שמתארות הוודות, והחלומות המוסלמיים של תיאוקרטיה אסלמית, יפנו את מקומם למהלך ההיסטורי הבלתי נמנע של החילון. "הזמן מתקדם בכיוון אחד בלבד", הוא הכריז. אבל כפי שניתן לראות מן ההתחזקות של הפונדמנטליזם ההינדי והאסלמי, נהרו טעה. יתרה מזאת, הקישור בין המדע לבין רעיונות החילון הביא לתוצאה הפוכה: המדע נפל חלל בקרב נגד החילון.

ניתן ללמוד על כך עוד יותר אם נביט במה שקרה בתורכיה. כמו מרבית הלאומנים החלוצים, מוסטפה כמאל אטאטורק, מייסד הרפובליקה התורכית, היה חילוני מושבע. אטאטורק האמין כי המדע נועד לתפוס את מקום הדת. כדי להבטיח שתורכיה תתפוס את מקומה הנכון בהיסטוריה, הוא העניק למדע, ובעיקר לביולוגיה אבולוציונית, מקום מרכזי במערכת החינוך הלאומית של הרפובליקה התורכית הצעירה. כתוצאה מכך, האבולוציה זוהתה עם התכנית המדינית הכוללת של אטאטורק, ובכללה החילון. אנשי דת מוסלמים בתורכיה, שחיפשו דרך לסתור את רעיונות החילון של אבות האומה, התקיפו גם את הוראת האבולוציה. עבורם, האבולוציה קשורה למטריאליזם החילוני. התחושה הזו הגיעה לשיאה בהחלטה שהתקבלה בחודש יוני האחרון, לסלק את לימודי האבולוציה מבתי הספר התיכוניים. שוב, המדע נפל קורבן בגלל הקישור שלו לחילוניות.

כשנעשה ניסיון להשתמש במדע כדי לקדם חילוניות, התוצאות עלולות להזיק למדע

בארה"ב ההקשר התרבותי הוא שונה ונדמה כי מדובר בעיקר בוויכוח בין קריאה מילולית של ספר בראשית לבין מרכיבים מהותיים בהיסטוריה האבולוציונית. אבל למעשה, מרבית השיח הבריאתני עוסק בערכי מוסר. גם במקרה האמריקני, אנחנו רואים התנגדות לתפישה האבולוציונית, שמונעת לפחות בחלקה מתוך הנחה שלפיה התיאוריה האבולוציונית היא דרך עקיפה להחדרת רעיונות המטריאליזם החילוני על ערכי המוסר שלו. כמו בהודו ובתורכיה, החילון בעצם מזיק למדע.

בקיצור, חילון כלל עולמי אינו בלתי נמנע ובמקומות שבהם הוא אכן מתרחש, הדבר לא קורה בזכות המדע. יתרה מזאת, כשנעשה ניסיון להשתמש במדע כדי לקדם חילוניות, התוצאות עלולות להזיק למדע. התיאוריה לפיה "המדע מביא חילון" פשוט אינה עומדת במבחן המציאות, וגיוס המדע ככלי לקידום החילון מתגלה כאסטרטגיה לא יעילה. הקישור בין המדע לחילוניות כל כך לא מוצלח, שהוא מעלה את השאלה: למה מישהו חשב אחרת?

מבחינה היסטורית, שני מקורות הקשורים זה לזה עודדו את המחשבה לפיה המדע יחליף את מקום הדת. ראשית, על פי תפישת ההיסטוריה הפרוגרסיבית של המאה ה-19, הקשורה בעיקר לפילוסוף הצרפתי אוגוסט קונט (Conte), חברות מתפתחות בשלושה שלבים: שלב הדתי, השלב המטפיזי והשלב המדעי (או "החיובי"). קונט הוא שטבע את המושג "סוציולוגיה" ורצה לחסל את השפעת הדת על החברה ולהחליפו במדע חדש החוקר את החברה. השפעתו הגיעה עד ל"תורכים הצעירים" ואטאטורק.

המאה ה-19 חזתה גם בהולדת "מודל העימות" שבין המדע לדת. זוהי תפישה שלפיה ניתן להבין את ההיסטוריה במונחים של "עימות בין שני עידנים בהתפתחות המחשבה האנושית – התיאולוגי והמדעי". התיאור הזה נלקח מתוך החיבור רב ההשפעה של אנדו דיקסנון וייט (White) A History of the Warfare of Science with Theology in Christendom, ספר שראה אור בשנת 1896 ושכותרתו ממצה יפה את התיאוריה הכללית של המחבר. עבודתו של וייט, כמו חיבורו של ג'ון ויליאם דרייפר (Draper) משנת 1874 שקדם לו, History of the Conflict Between Religion and Science, מבססות היטב את תיאורית העימות כדרך שבה יש לחשוב על היחסים ההיסטוריים בין מדע לדת. שני החיבורים תורגמו למספר רב של שפות. זה של דרייפר הודפס ביותר מחמישים מהדורות בארה"ב לבדה, תורגם לעשרים שפות והפך לרב מכר בשלהי ימיה של האימפריה העות'מאנית וכך רם להבנה של אטאטורק כי קדמה פירושה מדע לפני דת.

כיום, אנשים בטוחים פחות שההיסטוריה מתקדמת בשלבים ברורים מראש לעבר יעד יחיד. ולמרות ההתעקשות הציבורית, גם רוב ההיסטוריונים של המדע אינם תומכים ברעיון של עימות מתמשך בין מדע לדת. התנגשויות נודעות, כמו משפט גליליאו, סבבו סביב פוליטיקה ואישיות ולא רק סביב מדע ודת. לדרווין היו לא מעט תומכים דתיים והרבה מתנגדים בקרב המדענים, ולהפך. מקרים רבים אחרים  של עימותים לכאורה בין מדע לדת נחשפים עתה כבדיות מושלמות. למעשה, ההיסטוריה כוללת יותר מקרים של תמיכה הדדית בין מדע לדת, מעימותים. בשנים המעצבות של המדע המודרני, במאה ה-17, הוא נסמך על לגיטימציה ממוסדות הדת. במהלך המאות ה-18 וה-19, תיאולוגיה של הטבע סייעה בהפיכת המדע נגיש להמונים.

התפישה לפיה המדע והדת נמצאים בעימות, מציגה ראייה מוטעית של העבר ובשילוב עם ציפייה לחילון, הובילה לחזון מוטעה של העתיד. תיאוריית החילון נכשלה גם בתיאור וגם בתחזית. השאלה האמיתית היא למה אנחנו ממשיכים לפגוש את מי שמקדמים את גישת העימות הזו. רבים מהם הם מדענים מובלים. מיותר לחזור על הגיגיו של ריצ'רד דוקינס בנושא, אבל הוא אינו קול בודד מסוגו. סטיבן הוקינג סבור כי "המדע ינצח כי הוא עובד"; סם האריס הכריז כי "המדע חייב להרוס את הדת"; סטיבן ויינברג חושב שהמגע החליש את אמינות הדת; קולין בלייקמור חוזה כי המדע יהפוך בסופו של דבר את הדת למיותרת. הוכחות היסטוריות פשוט אינן תומכות בטענות כאלה. להפך, עולה מהן כי אלה טענות מוטעות.

אז למה הם מתעקשים? התשובות הן פוליטיות. אם נניח לרגע את חיבתנו לצורות הראייה המיושנות של ההיסטוריה במאה ה-19, אנחנו חייבים להתבונן בפחד מפני הפונדמנטליזם האסלמי, בלעג לבריאתנות, בהסתייגויות מן הברית שבין הימין הדתי למכחישים את שינויי האקלים ובחששות מפני שחיקת הסמכות המדעית. גם אם אנחנו מבינים בהחלט את החששות האלה, אי אפשר להכחיש את העובדה שהם צצים מתוך חדירה לא מועילה של תפישות נורמטיביות לתוך הדיון. תקוות שווא – התקווה שהמדע ימחה את הדת – אינן תחליף להערכה מפוכחת של המציאות העכשווית. טיעונים כמו אלה הנשמעים כיום יניבו, ללא ספק, תוצאות הפוכות לאלה המקוות.

הדת לא תיעלם בעתיד הקרוב, והמדע לא ישמיד אותה. אם כבר, סמכותו של המדע והלגיטימיות שלו הן שנתונות תחת איומים הולכים וגוברים. ולכן המדע צריך כמה שיותר תומכים. כדאי שתומכי המדע יפסיקו להמציא אויב בדמות דת, או להתעקש שהדרך היחידה לעתיד בטוח היא בשידוך מלא בין מדע לחילוניות.


פיטר האריסון (Harrison) עומד בראש המכון למחקר מתקדם במדעי הרוח של אוניברסיטת קווינסלנד האוסטרלית. ספרו האחרון, משנת 2015, הוא The Territories of Science and Religion, ו-2017 ראתה אור אסופת המאמרים בעריכתו, Narratives of Secularization


נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "הדת לא תיעלם" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.