קיום הממלכה המאוחדת


מאת הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס

לתקופת השופטים שקדמה לתקופת המלוכה, המכונה בעגה הארכאולוגית תקופת הברזל 1, היו כמה קווי היכר מובהקים. מאות יישובים מתקופה זו התגלו ברחבי ההר המרכזי של הארץ, בגליל ובצפון הנגב. רובם נוסדו על ראשי גבעות על גבי קרקע בתולה.

היישובים היו קטנים ופרוזים, הבנייה פשוטה, מאבני שדה, הבתים בחלקם היו בנויים על פי תכנית 'בית ארבעת המרחבים', תכנית בית ייחודית שלא נמצאה בתקופות שקדמו לה. בחלק ניכר מהם נמצאו בורות חצובים מדופנים באבן, ששמשו ככל הנראה כממגורות. כלי החרס היו פשוטים למדי ללא עיטורים.

לא נמצאו מקדשים וכן גם לא נמצאו עצמות חזיר אלא רק עצמות צאן ובקר. גם קברים מתקופה זו לא נמצאו, והדבר מלמד ככל הנראה על קבורה של קברי שוחה פשוטים ללא חפצי לוואי.

 יחד עם הפשטות הרבה נראה כי תושבי ההר ידעו קרוא וכתוב. הכתב ששימש אותם היה כתב אלפביתי בן 22 אותיות, שהתפתח ברבות הימים למה שמכונה הכתב העברי הקדום. דבר זה היה חריג בעולם הקדום של אז, שכן בדרך כלל רק שכבה דקה של סופרים ידעה קרוא וכתוב. הכתב של רוב העולם שסבב את ארץ ישראל היה כתב יתדות או כתב הירוגליפי המורכב ממאות סימנים. התרבות הישראלית התקיימה כאמור בחלק ההררי של הארץ בעוד שבחלקים הנמוכים של הארץ התקיימה תרבות עירונית מפותחת של שרידי הכנעני ושל גורם חדש שחדר גם הוא לארץ הלוא הם הפלשתים.

בשלב מסויים חל שינוי מהותי באופי היישובי והתרבותי של תושבי הארץ. החל תהליך עיור. יישובים חדשים החלו להבנות, בעלי אופי שונה בתכלית. היישובים היו גדולים יותר, מבוצרים בחומות ובשערים. הבנייה הייתה ברמה גבוהה יותר, הקירות היו בנויים מאבני גזית מסותתות ברמה גבוהה. כלי החרס הפכו להיות עדינים ומגוונים יותר והתגלו גם מבנים המתפרשים כמקדשים. מרכיב ייחודי לתקופה זו הם מפעלי המים המיוחדים שנוצרו על מנת לאפשר הספקת מים גם בעת מצור. אופי מפעלי המים היה מגוון ביותר, כל יישוב בהתאם לתנאים הגאוגרפים במקום. המשותף לכולם היה שכולם מורכבים מחציבה לעומק רב על מנת להגיע למי תהום או למעין שנבע מחוץ לעיר, או שהחציבה נועדה לשם אגירת מי גשמים או מי שטפונות. במהלך התקופה החלו לקבור את המתים במערות קבורה, חלקם מפוארות. מאות מערות קבורה מתקופה זו התגלו בעיקר באזור הרי יהודה.

יחד עם זאת ניכרת המשכיות מהתקופה הקודמת. הבתים ה'ארבעה מרחביים' המשיכו להבנות ביתר שאת. בתים כאלה נמצאו גם בדרום הנגב וגם בחצור הגלילית. גם ביישובים וגם כבתי חוה בודדים. גם השימוש בכתב האלפביתי נמשך והתרחב, עשרות רבות של אוסטרקונים [1] נתגלו ברחבי הארץ, כמו גם כתובות הקדשה. גם העדר עצמות החזיר בולט ביותר על רקע התרבות הפלשתית שצרכה חזירים בכמויות גדולות.

תקופה זו מזוהה עם תקופת המלוכה בישראל או בעגה הארכאולוגית: תקופת הברזל 2.

השאלה העומדת לפתחה של הארכאולוגיה היא מתי חל השינוי הזה?

הדעה המסורתית

במשך עשרות שנים זוהה השינוי הזה עם תהליך הקמתה של ממלכת דוד ושלמה, במהלך המאה העשירית לפנה"ס. קישור זה התבקש שכן על פי התנ"ך דוד ושלמה הקימו אימפריה שהשתרעה כמעט על פני כל המזרח התיכון. תיאור העושר הרב של שלמה התאים לממצא בשטח. 

חיזוק לדעה זו בא עם גילויים של שערי שישה התאים במגידו, חצור וגזר. הדמיון בין השערים ואיזכור בנייתם של שלוש הערים על ידי שלמה המלך (מלכים א, ט, יז-יט), הביא לכך שהשערים כונו בשם 'שערי שלמה'. הייתה זו אם כן הדעה הרווחת במחקר על אף שבירושלים ובסביבותיה, לא נמצאו ממצאים ברורים מימי הממלכה המאוחדת המשקפים עיר בירה של אימפריה כפי שהדברים מתוארים בתנ"ך. אין ספק שללא המקרא לא היינו יודעים למי יש לקשור את הבנייה הממלכתית. גם תאריך השינוי בפני הארץ לא היה מוסכם שכן אם היינו מסתמכים רק על כלי החרס באתרים שנחפרו ניתן היה גם לאחר את תהליך העיור בכמאה שנה. שכן, כלי החרס שבעזרתם מתארכים את האתרים היו בשימוש במשך זמן רב ולא ניתן לקבוע בעזרתם תאריכים מדויקים.

הערעור על התפיסה המקובלת

לפני כעשרים שנה תפיסה זו החלה להתערער. בסדרת מאמרים שפורסמה על ידי פרופסור ישראל פינקלשטיין הוא טען שבשל העדר ממצא ארכאולוגי בירושלים התומך בקיומה של ממלכה במאה העשירית לפנה"ס ובשל הבנתו שהתיאורים המקראיים על ימי דוד ושלמה אינם היסטוריים, יש לתארך את תהליך העיור למאה התשיעית לפנה"ס. על פי הצעתו את תהליך העיור יש לקשור לממלכה צפונית שהמלך הבולט בה היה אחאב בן המאה התשיעית לפנה"ס. את שערי שלמה הוא מאחר ולדעתו שערים אלה הם בני תקופת אחאב. מדוע דווקא אחאב? שכן אחאב מוזכר כמלך ישראל בכתובת של מלך אשור שלמאנסר השלישי. בכתובת זו המכונה 'המונוליט מכרח' מספר מלך אשור על קרב שהוא ערך נגד קואליציה של 12 מלכים ובהם אחאב הישראלי. לאחאב היה צי המרכבות הגדול ביותר מבין 12 המלכים ובשל כך לא ניתן להתעלם מקיומו. יש להודות שאכן ארבעת האתרים הבולטים בראשית תקופת המלוכה הם: חצור, מגידו, גזר ותל דן, כולם נמצאים בתחום ממלכת ישראל. רוב הממצאים מהאתרים הבולטים באזור יהודה כמו ירושלים, לכיש, תל שבע, עזקה ואחרים הם בני המאות השמינית-שביעית לפנה"ס, דהיינו סוף תקופת המלוכה. לתפיסתו רק לאחר חורבן ממלכת ישראל על ידי האשורים, החלה לצמוח ממלכת יהודה.

בעקבות פרסומים אלה החלו להתפרסם מאמרים החולקים אל דעתו של פינקלשטיין וכך נוצרו שני מחנות, מחנה אחד שמרכזו באוניברסיטת תל אביב השולל את קיומה של הממלכה המאוחדת והמחנה שמרכזו באוניברסיטה העברית התומך בדעה השמרנית [2]

האומנם אין עדויות לממלכה המאוחדת?

בסיס חשוב לדיון הוא הכתובת שנמצאה במקדש אמון בכרנך שבמצרים, ובה מתואר מסע הכיבוש של שישק בארץ ישראל והחרבת ערים רבות בה. תוואי המסע מחזק את קיומה של ממלכת יהודה:

מסלול המסע שונה מכל הידוע לנו על מסעות מצריים לכנען בתקופת הממלכה החדשה והעובדה כי המסע הגיע לאזור קריית יערים מצפון לירושלים מעידה על קיום גוף פוליטי רב־משמעות בעיני המצרים בהרי יהודה. גוף כזה יכול להיות רק ממלכת שלמה ואת מסע שישק יש לזהות כניסיון להתערב בהתרחשויות הפוליטיות בישראל לאחד מות שלמה מתוך חשש שממלכה ישראלית חזקה עשויה לפגוע באינטרסים המצריים[3]. 

שכבות חורבן ממסעו של שישק (שהתרחש כאמור בשלהי ימי הממלכה המאוחדת) אותרו בין השאר ב: באר שבע (V), תל בית מירסים (3B), לכיש (V), גזר (VIII), בית שאן, מגידו (IVB-VA), תל אבו הווואם (III), תל מבורך (VII), תל מיכל, תל קסילה (VIII), תמנה (תל בטאשי) ועוד.

מציאתה של כתובת תל דן אשר אזכרה את קיומו של "בית דוד" חיזקה גם את אותנטיות של הסיפור המקראי לפחות על על עצם קיומו דוד המלך.

בנוסף, על אף שהבסיס הכרונולוגי של פינקלשטיין נדחה על ידי רבים, במהלך השנים האחרונות מתחילות להצטבר עוד ועוד עדויות לקיומה של בנייה ממלכתית ברחבי יהודה במאה העשירית לפנה"ס, זאת במנותק מן הדיון על הבסיס הכרונולוגי השנוי במחלוקת.

אין ספק שהאתר הבולט המתוארך למאה העשירית לפנה"ס הוא חורבת קיאפא. אתר זה החולש על עמק האלה שבשפלה הוא אתר מבוצר הבנוי אבני ענק. אתר זה נראה כאתר שרק רשות ממלכתית הייתה מסוגלת לבנות. באתר נמצאו חדרי פולחן ללא צלמיות וכן לא נמצאו עצמות חזיר. תוצאות בדיקות פחמן 14 מלמדות שהאתר היה קיים בראשית המאה העשירית לפנה"ס במשך כ-25 שנה (ימי דוד או אפילו ימי שאול) וננטש בצורה חפוזה. אחד הממצאים החשובים באתר הוא אוסטרקון ובו טקסט העוסק בשאלת היחס לעבדים, גרים ואלמנות,  וכן כתובת חרותה על גבי קנקן הנושאת שם אדם בשם 'אשבעל בן בדע'. גילוי זה שומט טענה נוספת של פינקלשטיין שבמאה העשירית עדיין ידיעת קרוא וכתוב הייתה מוגבלת, וללא כתב לא ניתן לקיים ממלכה. חופר האתר פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית רואה באתר חורבת קיאפה ראיה לקיומה של ממלכה ברחבי יהודה בראשית המאה העשירית לפנה"ס שמרכזה בירושלים.

גם חופרי תל בית שמש מצאו באתר שכבה מהמאה העשירית לפנה"ס וגם לדעתם זו עדות לקיומה של ממלכה ברחבי יהודה בתקופה זו.

עדות ארכאולוגית נוספת לקיומה של ממלכה במאה במאה העשירית לפנה"ס ניתן למצוא בקיומם של אתרים בנגב המכונים: 'המצודות בנגב'. לדעת רבים מהחוקרים מדובר במערכת הגנה ממלכתית שנועדה להגן על גבולה הדרומי של הממלכה מפני נוודי המדבר. תארוכם של המצודות ללא ספק הוא מהמאה העשירית לפנה"ס, שכן שישק מלך מצרים שפלש לנגב בשנה 924 לפנה"ס מתאר את קיומם. מכיוון שכלי החרס שנמצאו בהם זהים לכלי החרס שהתגלו בשערים במגידו ובחצור יש לתארך את 'שערי שלמה' גם הם לימי הממלכה המאוחדת ולא לימי אחאב [4].

בשנים האחרונות נעשות חפירות בתמנע הסמוכה לאילת. שם מתברר שבמאה העשירית לפנה"ס הייתה פעילות כריית נחושת ענפה ביותר. כמו כן התגלו במקום עצמות גמלים. מכך מסיק החופר ד"ר ארז בן יוסף, מאוניברסיטת תל אביב, שהייתה במרחב ממלכה שתפעלה את המכרות והגמלים שמשו להובלת הנחושת מהמכרות אל השווקים. לא מן הנמנע שאכן מרכז הממלכה הקרובה ביותר במרחב הייתה ירושלים.

חפירות שנעשו במכרות נחושת בחר' א-נאחס בואדי פינאן שבמזרח הערבה (בשטח מדינת ירדן), מעלות תוצאות דומות לתוצאות החפירה בתמנע.

על תוצאות חפירותיה של אילת מזר שחשפה בעיר דוד קיר, שלדעתה היה קיר של ארמון דוד וכן חומה מימי דוד לא ניתן להסתמך כראיה ודאית בסוגיה זו היות והן שנויות במחלוקת אם כי הן בהחלט מחזקות את את התיאור המקראי [5].

סיכום

במהלך המחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס הייתה בארץ ממלכה שפיתחה את הארץ. ניכר שלטון ריכוזי שבנה ערים מבוצרות, מצודות, וכן נבנו בתי חוה באזורים שונים ברחבי הארץ. ידיעת קרוא וכתוב התפשטה בכל רחבי הארץ והדבר מלמד שממלכה זו השקיעה גם בחינוך אזרחיה. מתי החל תהליך זה ומי החל אותו? הדעה המסורתית קושרת את ראשית התהליך למאה העשירית לימי שלמה, דעה זו עולה בקנה אחד עם המתואר במקרא. הדעה האחרת, שאינה רואה בתנ"ך מקור היסטורי רואה בהתפתחות היישובית בארץ תוצאה של קיומה של ממלכה צפונית, עליה התנ"ך לא מדווח, ולדעתם לא הייתה קיימת כלל ממלכה מאוחדת.

בשנים האחרונות נמצאו ממצאים משמעותיים באזורים שוליים בשפלה ובנגב המחזקים את הדעה השמרנית, אך שאלת העדר ממצא מתקופה זו בהרי יהודה ובירושלים, נשארת פתוחה ואין בממצאים בעיר זו להוות ראיה כלשהי כנגד הסיפור המקראי[6].

להרחבה נוספת עיין במאמר של אריה בורנשטיין פה.

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "קיום הממלכה המאוחדת" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).


[1] אוסטרקון היא מילה יוונית שמשמעותה שבר חרס עליו נמצא כתב.

[2] הערת צוות האתר: חלק מרכזי מן המחלוקת הכרונולוגית מבוסס על תיארוכה של הקרמיקה הפלישתית ושתי האסכולות מביאות ממצאי פחמן 14 (איפה שניתן) סותרים המחזקים את שיטתם.  הבסיס הכרונולוגי עליו העמיד פינקלשטיין את השערתו אכן נדחה בחריפות על ידי ארכיאולוגים רבים שהבולטים בהם הם עמיחי מזר, אמנון בן תור, ויליאם דיוור וקנת קיצ'ין. ראה לדוגמא את ביקורתו של מזר פה. ויליאם דיוור אף ציין בחריפות כי גישתם של פינקלשטיין וסילברמן: "לא זכתה לתמיכה בכתב מצד אף ארכיאולוג מוביל אחר" (רענן אייכלר, שודדי הממלכה האבודה, תכלת, חורף 2007). אריה בורנשטיין תקף את הגישה מכיוון אחר וכתב כך:

הניסיון של ה"חדשנים" להעביר אל המאה התשיעית ביצורים ביהודה (כמו לכיש, תל בית מירסים) שנחשבו בני המאה העשירית נתקל בבעיה קשה בעיקר לגבי ממלכת יהודה. הידיעות ההיסטוריות שמן התנ"ך, ובמידה מסוימת גם מכתובת מישע, מלמדות שממלכת יהודה במאה התשיעית, הייתה ממלכה קטנה, ללא אמצעים לבניה וביצורים (זאת לעומת בית אחאב הישראלי שמתואר כממלכה חזקה ועשירה). בימי אחאב יש ידיעות מסוימות על מערכת בנייה, אך אין ידיעות על מלך שבנה ערים או שיפצן בשלהי המאה התשיעית לפנה"ס. ולהפך, החל מסוף המאה התשיעית יש לצפות לפחות ופחות אמצעי בנייה של ממלכת ישראל, וזאת לאור השעבוד האשורי ואיבוד הנכסים שהיו לממלכה בעבר הירדן המזרחי יחד עם שעבוד מסוים לארמים בצפון, כפי שמתואר בכתובת מישע ובכתובת מדן.

[3] ציטוט זה הוסף על ידי צוות האתר מתוך: עמיחי מזר, דברים על הזיקה בין הארכיאולוגיה של ארץ ישראל לחקר ההיסטוריה של תקופת המקרא. בתוך: הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים. המרכז לחקר תולדות ישראל על שם בנציון דינור; יד יצחק בן-צבי. המרכז ללימודי ארץ-ישראל. 2001.

[4] הערת צות האתר: מעבר לעובדות אלו, יש לציין כי גם חופר חצור אמנון בן תור חלק בחריפות על תיארוכו של פינקלשטיין (אמנון בן תור, מתוך: הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא):

מכאן — לחפירות המחודשות בחצור. אחת המשימות שהציבה בפניה המשלחת העוסקת בחפירות המחודשות באתר מאז 1990, היא בדיקת מסקנותיה של משלחת יריץ שחפרה באתר בשנות החמישים והשישים. חזרנו ובדקנו את הייחוס הסטרטיגרפי ואת הקרמיקה הקשורה במערכת הביצורים בחצור שאותה תיארך ידין למאה העשירית, ולא מצאנו כל סיבה לחלוק על דעתו בעניין זה.  שני שיקולים עיקריים עמדו מאחורי קביעתנו זו: הראשון, המכלול הקרמי שחשפנו התאים לתאריך המקובל. השני, מסיבה בלתי ברורה לנו, אין אתר בישראל אשר בו אובחן רצף סטרטיגרפי כה ארוך כמו זה שנחשף בחצור. לאחר השכבה הדלה המיוחסת לתקופת השופטים, אובחנו בחצור שש שכבות עשירות בבנייה  שאחדות מהן בעלות מספר שלבי משנה, ושהמאוחרת שבהן מתוארכת לחורבן שגרם תגלת פלאסר השלישי ב־732 לפנה״ס, תאריך שאין חולקים עליו. משך חייה הממוצע של שכבה ארכאולוגית בישראל הוא כ־40 שנה אם כי יש שכבות המתקיימות לאורך זמן רב יותר, כמו בלכיש שם נתקיימה שכבה אחת במשך למעלה מ־100 שנה! אפילו השכבה הבודדת בתל יזרעאל נתקיימה לפי החופרים במשך לפחות כ־40 שנה. אם נייחס לכל אחת משש השכבות שאובחנו בחצור כ־40 שנה, נקבל משך של כ־240 שנה לקיומן של שכבות אלו. בספירה לאחור מאז חורבן חצור ב־732 תתוארך שכבת הבנייה הישראלית הראשונה, זו שידין ייחס לשלמה, למחצית המאה העשירית לפנה״ס. לעומת זאת אם נקבל את הורדת תאריכי שכבות התקופה הישראלית שהציעו פינקלשטיין ואחרים לאמצע המאה התשיעית לפנה״ס, נאלץ ׳להקצות׳ לכל שכבה בחצור רק כ־25-20 שנה, הרבה מתחת לממוצע, דבר שאינו מתקבל על השכל הישר. פינקלשטיין מציע לפתור את הבעיה בטענה שמאחר שחצור שוכנת על הגבול הצפוני של הממלכה אל מול האויב הארמי, היא חרבה לעתים תכופות ולפיכך משך החיים הממוצע של שכבה בחצור נמוך מן הרגיל. קשה לקבל טענה זו היות שבתל דן הנמצאת קרוב עוד יותר לגבול הצפוני של הממלכה אובחנו רק שלוש שכבות בפרק הזמן המקביל לשכבות תקופת הברזל בחצור, ולא שש כפי שאובחנו בחצור. 

יש לציין כי גם ביחוסו של פינקלשטיין לתיארוכה של גזר יש בעיות רבות. עיינו לדוגמא פה.

[5] הערת צוות האתר: יש לציין כי מזר חלקה בחריפות על כלל הביקורות על מחקרה והראתה לדעתה כי הממצא אכן תואם לימי המלוכה. בכל זאת, תוצאות מחקרה אינן וודאיות.

[6] הערת צוות האתר: על הסבר אפשרי להעדר ממצאים בירושלים מתקופת דוד ושלמה ראו בספרי לחפור את התנ"ך תשס"ו, עמודים: 214-206 או בקצרה פה. אברהם פאוסט לעוומת זאת העריך התופעה נובעת מן ההתישבות הרציפה במקום, דבר שידוע כי גורם להרס של ממצאים מראשית התקופה. הסברו זה של פאוטס הינו כלל הנראה גם הסיבה לממצאי המחקר הארכואולוגי של תקופת המלוכה בהר המרכזי. על כך ראה: פאוסט, א', תשס"ה, "הממלכה המאוחדת ואנתרופולוגיה: הערה לוויכוח על מעמדה האפשרי של ירושלים כבירה", בתוך א' ברוך וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, הקובץ העשירי, רמת-גן, עמ' 23-36.

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.