קדמות ספר דניאל


מאת גיל-עד שטרן

מקורות עיקריים: הרב יעקב מדן, גלות והתגלות

במחקר המקרא מקובל שספר דניאל הוא המאוחר ביותר מבין ספרי המקרא, ורובו לא נכתב על ידי דניאל החוזה במאה ה-6 לפנה"ס בשלהי מלכות בבל, אלא על ידי חוזה אלמוני, פסאודואפיגרף מימות החשמונאים במאה ה-2 לפנה"ס. כותב הספר נתלה בדמותו של דניאל וחזה בשמו נבואות המכוונות כביכול לעתיד שאחרי ימיו, שלמעשה תיארו את ההיסטוריה המוכרת לו. הדיוק בשושלות מלכי יוון אחר ימות אלכסנדר מוסבר במחקר על בסיס ידע היסטורי של העבר, ולא כנבואה הצופה את פני העתיד של דניאל שחי שנים רבות לפני אלכסנדר ואנטיוכוס. טענה נוספת היא כי מלבד הזיוף, החוזה גם טעה כאשר ניסה לנבא את קיצו של אנטיוכוס בעידן שיבוא בעתיד הקרוב לימיו: 

"וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶ֣לֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּ֖ות רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָֽר".  

"מלך מבית תלמי לא תקף את המלך הסלווקי, מלך הצפון לא הסתער כנגדו ולא פלש פלישה נוספת לארץ ישראל כמתואר בפסוק העוקב: 'וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי'"[1]

גם מותו של אנטיוכוס בידי שמים לא התרחש כפי שתיאר אותו דניאל. הוא טעה בעובדות ההיסטוריות, וציפייתו שעם קיצה של מלכות אנטיוכוס תגיע מלכות השמים הגאולית ותחיית המתים, נתבדתה כמובן.

למרות זאת נטען כאן שספר דניאל איננו מזויף, שהוא נכתב על ידי דניאל הנביא - כמתואר בגוף הספר, ושהוא ניבא את העתיד באופן מדוייק. נסביר כיצד יש להבין את הדברים.

המלבי"ם מפרש שאכן את מרבית המאורעות בפרק י-יא יש לייחס לתקופת החשמונאים, אולם בניגוד להנחה המחקרית, את יתר האירועים, שלא התרחשו, יש לראות כחזון על תקופות מאחרות בהרבה, וכנבואה לעתיד שלא אמורה להתרחש בימי החשמונאים כלל. פירוט נבואותיו על ימות החשמונאים נובעת מחשיבותה של אותה התקופה, שנתנה ליהדות לא רק את חג החנוכה, אלא את הכוח להתמודד עם תלאות הגלות במסירות נפש על קידוש השם כנגד כל הקמים על רוח ישראל ודתם. מאפיין זה, המזוהה כל כך עם האומה היהודית, התכונן לראשונה בימות החשמונאים, ומכוחו שרד ישראל אלפי שנות גלות בלא להתבולל ולהיטמע. במובן זה אכן מהווה המרד החשמונאי את החוליה הבסיסית בדרך אל  הגאולה.

יואל אליצור מציע כי את פרטי הפרטים שחוזה דניאל במדויק יש להבין כצורך להוכיח לישראל את התגשמות יתר נבואותיו גם כן: כשם שפרטי נבואותיו בנוגע לתקופה החשמונאית צדקו עד האחרון שבהם, כך גם בנוגע לנבואותיו על תחיית המתים ובוא הגאולה.

לפי הפירושים שהבאנו, נבואות ספר דניאל מכוונות ברובן אל העתיד שעדיין לא התרחש, ולא לימות החשמונאים בלבד.
לעומת זאת, הרב יעקב מדן [2] מיישב את התפיסה המסורתית עם עמדת המחקר באופן שמפיל כמעט לגמרי את הסתירה. תקופת החשמונאים ונצחונם המופלא אכן היתה עידן של גאולה מסוימת, והיא היתה יכולה להפוך לגאולה שלמה ללא שחטאו ישראל:

"עיקר חזונו של דניאל מתייחס... למלכות ה' שתבוא אחרי מלכות בית תלמי ובית סלווקוס - מלכות בית חשמונאי. בה ובניסים שייעשו לה במקדש רואה דניאל את הופעת מלכות ה' הנצחית. ואכן מלכות בית חשמונאי היא מלכות ישראל הראשונה מאז אבדן עצמאות ישראל עם מותו של יאשיהו מלך יהודה בסוף ימי הבית הראשון. הניסים שיעשו לה במקדש (נס חנוכה), הם אות להשראת שכינה על עם ישראל לקראת הגאולה". 

בעקבות הסתאבות הממלכה החשמונאית, כאשר אחרי מותם של בני מתתיהו הצדיקים סרו החשמונאים מדרך ה' ונטלו לעצמם מלבד הכהונה גם את המלוכה, השמורה מקדמת דנא לשבט יהודה (כמבואר בהרחבה בפירוש הרמב"ן על התורה) - הרי שאיבדו בעוונותם את הזכות לגאולה, שנאלצה מעתה להמתין לעת רצון נוספת. בהיסטוריה האנושית מוכרת התופעה שמהלכים גדולים נצרכים לחלון הזדמנויות מסוים המורכב מכמה וכמה תנאים, אשר רק לעיתים נדירות מצטרפים ביחד להכשרת התוצאה הנכספת. גם בהיסטוריוסופיה המקראית דפוס זה חוזר על עצמו, כאשר בני ישראל מחמיצים את ההזדמנות להכנס לארץ בחטא המרגלים, ובדומה לעובדה שבצמוד לאירועים גדולים רובצת מכשלה שתוקעת את כל המהלך - כך בחטא העגל מיד אחרי מעמד הר סיני, חטא נדב ואביהו בהקמת המשכן, ועוד. כזו היא בודאי גם התופעה של הקמת ממלכת בית חשמונאי, שאמנם עלתה למרום המעלה, אך החמיצה את ההזדמנות. 

במחשבה ילדותית, הנבואות הן "כתבות מהעיתון של העתיד", שחייבות להתממש באופן אחד מסויים, בלי סטייה ימינה או שמאלה. המחשבה הילדותית זו מעוותת וסותרת את גופי אמונת ישראל, שהרי אם הנבואות חייבות להתקיים באופן מסוים וברור, הן מבטלות את הבחירה החופשית. ולא היא.

הנבואה יכולה להתמלא בכמה אופנים (ראו כאן), כך נשאר מקום לאדם ולמעשיו והבחירה נשארת בידו. אם יבחר לעשות את המוטל עליו, הנבואה תתקיים במהרה בצורה השלמה ביותר, ואם הוא יתרשל, הנבואה תתממש בצורה מצומצמת וקטנה ורק בהמשך תתממש בצורתה המלאה (ראו כאן).

הנביא דומה לצופה המתבונן בנופי הרים ורואה בבת אחת קווי רכס רבים כקוו אחד. אולם למעשה, יש בין ההרים גיאיות ועמקים. אם ההולך יצעד בנתיב הנכון, הוא ידלג על העמקים ויגיע במהרה למחוז חפצו. אולם אם הוא לא יצעד בדרך הנכונה, הוא יהיה מוכרח לעבור בכל הגיאיות שלא היו חשופות לעיניו לפני כן. גם במצב זה הוא יגיע על מחוז חפצו, אך הדרך תהיה ארוכה ומתישה.

אם לא היו  סרים החשמונאים מדרך ה' כנדרש מהם, הרי שהנבואות היו מתקיימות באופן השלם בימיהם. אבל מכיוון שחטאו , הנבואות התגשמו בתקופתם באופן מצומצם ורק בעתיד הם יתממשו בצורה המלאה (ראו כאן).

יתירה מזו, המהר"ל תופס את המאורעות המורכבים הללו כמבני-על שתקפים לתהליכי הגאולה כשתארע. תבנית זו אכן החלה להתממש לראשונה כבר בימות החשמונאים, אך משנכשלה עתידה הגאולה להופיע שוב בתבנית זו המתוארת בדניאל, כאשר יגיע הזמן המתאים. במילים אחרות, בין אם הגאולה היתה מתרחשת בימות הרומאים, הצלבנים או העותמנים, היא היתה תואמת את התחזית כפי שתוארה במבנים הכלליים וללא ציוני שמות ספציפיים בספר דניאל. לאור דברים אלה, דניאל הוא אכן ספר נבואי ראשון במעלה. הוא צדק ביחס לתקופת החשמונאים ברוב התהליך, ויצדק בנוגע לגאולה העתידה ביחס לכל התהליך, על כל שלביו.

סיכום

פרטי חזונותיו של דניאל "סתומים וחתומים עד אין קץ" (שם, פרק יב). את רמיזותיו וסתימות לשונו אין להבין עד הסוף, ומתוך כך גם לא ניתן לסתור אותם. איננו יודעים בוודאות שכיוון את דבריו כנגד התקופה החשמונאית בלבד, אולי דבריו מתאימים עם העתיד. גם אם כיוון את דבריו כנגד התקופה החשמונאית, אין לראות בהם טעות: אולי ראה את המלכות החמישית (אחרי בבל פרס מדי ויוון) לא בתור גאולת קץ הימים אלא בעצם עצמאות ישראל וניסי חג החנוכה. את לשונותיו יש להסביר כמליצה נבואית. אולי ראה כי היתה זו עת רצון ויכולה היתה הגאולה הסופית להתרחש אז, אלא שנדחתה בעוונות ישראל. ואולי התכוון למאורעות הימים הללו כדגם ואבטיפוס לגאולה העתידה, שמתי שלא תבוא - תתרחש על פי הדגם הזה [3].

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "קדמות ספר דניאל" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).


[1] עולם התנ"ך, דניאל עזרא ונחמיה.   

[2] דניאל- גלות והתגלות, עמ' 53, ולאורך כל הספר.

[3] ולסיום, גם הסובר שהספר נכתב ברובו בימות החשמונאים אינו בהכרח חולק על המסורת. אפשר להכיל עמדה שתקבל את האפשרות שאכן היה חוזה אלמוני שנכנס לדמותו המיסטית של דניאל, ועל בסיס מסורות קדומות מימי דניאל, ונבואות סתומות שאכן עברו משמו - פירש ברוח קדשו את מאורעות ימיו כימים של גאולה. חישובי קיצין מעין אלו מצויים אצל רבים מחכמי ישראל, ובחלק גדול מן המקרים אכן התרחשו אירועים כבירים באותם ימים שהם חזו מראש. דניאל, ואחריו החוזה האלמוני שנשא את דבר ה' בליבו, לא היה זייפן, ובתוכו נתעברה נשמת דניאל (כמקובל בספרות האפוקליפטית של ימי בית שני, וכמצוי בחקר ספרות הזוהר) – והוא דיבר בשם ה' את אשר ראה. דבר בטוח הוא שגם אם כל פרטי הדברים לא התממשו כפי שחזה, הרי שהוא ראה נכון שימים אלו של מרד החשמונאים יביאו את עם ישראל אל דרגה חדשה לגמרי ממה שהיו לפני כן. ואכן, מלבד עצמאות מדינית בת 100 שנים, זכה ישראל לחג החנוכה שהאיר את ימי גלותו, ונתן לומ את הכח להתמודד עם כל הרוחות שניסו,כמו היוונים, למוטט אותו. כך חזה בצדק אותו המיסטיקן, על בסיס פרשנותו את המסורות שעברו אליו מדניאל הנביא עצמו.



הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.