יש המפקפקים במסורת על יציאת מצרים ואירועים שונים בתנ"ך משום שהללו אינם מתיישבים לכאורה עם הממצאים הארכאולוגיים הפיזיים. הבה נראה לאלו תוצאות יכול להגיע מחקר המתעלם מהמסורת ונצמד אך ורק לממצאים החומריים:
במשך אלפי שנים האמינו יהודים רבים בקיומה של "מדינת ישראל", מדינה יהודית עצמאית שהתקיימה כביכול במזרח התיכון במחצית השניה של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. אולם כיום, במאה ה-50 המודרנית, הוכיח המחקר ההיסטורי מעל כל ספק שמדובר במיתוס בלבד. מדינת ישראל, כפי שהיא מתוארת באגדות ובמסורת, מעולם לא התקיימה.
להלן הראיות העיקריות לכך:
1. באף מפה וספר לימוד בן אותה תקופה שנמצאו במדינות השוכנות באזור לא מופיעה מדינת ישראל. האזור בו התקיימה כביכול נקרא תמיד בשם "פלשתין", מה שמעיד על כך שהיה באותו זמן בשליטת הפלשתינים. אמנם בכמה מפות מקומיות מופיע השם "ישראל", אבל מפות אלה סותרות האחת את השנייה באופן מובהק לגבי מתאר הגבולות של המדינה, ועל כן אין לייחס להן אמינות היסטורית יותר מלמפות המופיעות בספרים כמו שר הטבעות.
2. המזרח התיכון היה מאוכלס כולו באותה תקופה במאות מיליוני ערבים מוסלמים שונאי יהודים, שלרשותם צבאות אדירים וארגוני טרור מאומנים, ואף מעצמות חזקות כמו ארצות הברית ורוסיה התקשו להתמודד איתם. אין שום סיכוי שמדינה יהודית קטנה היתה מצליחה להחזיק מעמד ביניהם יותר משבוע.
3. המלחמות בהן נצחה ישראל כביכול את כל צבאות ערב הן בעלות אופי מיתולוגי בעליל. לא רק שניצחונות כאלה הנם בלתי אפשריים מבחינה ריאלית, אלא שתיאורי המלחמות מכילים מאפיינים מיתיים מובהקים השאולים מהתנ"ך. כך למשל מסופר שבזמן "מלחמת העצמאות" ישבו בארץ 60 רבוא יהודים - מספר טיפולוגי הלקוח כמובן מסיפור יציאת מצרים. המלחמה השנייה נמשכה "ששה ימים", מספר המסמל את ששת ימי הבריאה; ואילו המלחמה השלישית, בה לפי הסיפורים ספגה ישראל מכה קשה, פרצה כביכול בתאריך הסימבולי של יום כיפור. למעשה, מחקר השוואתי קבע על פי הדמיון בתיאורי המלחמות, שמדובר בגרסאות שונות למלחמה אחת בלבד. הציונים ניסו ליצור מיתוס לפיו מדינת ישראל נחלה ניצחון גדול במלחמה, אבל תקליטים ששרדו משידורי הרדיו של תחנת קול הרע"ם מקהיר מוכיחים את ההפך הגמור - הערבים הביסו את היהודים והגיעו בקלות עד תל אביב. המצרים ידועים בתיעוד הקפדני שלהם, ואילו היו מובסים במלחמה ללא ספק היו מציינים זאת. דיווחים דומים על נצחונם של הערבים נמצאו גם ברדיו קול דמשק, והצלבת המקורות מוכיחה את אמינותם.
4. מדינת ישראל מתוארת כבעלת צבא חזק ורב עוצמה, אבל הממצאים מאותה תקופה מציגים תמונה אחרת לגמרי: עקירת יישובים יהודים, נהירה המונית של פליטים מאפריקה לאזור, ואזלת יד מוחלטת לנוכח ירי טילים ממושך ופיגועי טרור אחרים. אין ספק שמדינה חזקה כפי שמתאר המיתוס לא היתה מאפשרת פגיעה שכזו בריבונותה.
5. אין שום עדות לנוכחותם של מיליוני יהודים בארץ באותה תקופה. המחקרים מראים שלאורך כל אותן שנים זרמה התנועה בכבישים בשבתות, חנויות מכרו מזון טרף, ופרסומות לא צנועות התנוססו ברחובות - כל זאת בניגוד גמור לאורח החיים היהודי המסורתי. מודל שנבנה לפי השרידים המעטים של בתי כנסת שהתגלו מלמד שאחוז היהודים באוכלוסיה היה נמוך מאד באותה תקופה.
6. לאנשים רבים נשמע הדבר בלתי סביר שניתן יהיה להמציא מיתוס כזה ולשכנע מיליוני אנשים להאמין בו. אולם צריך לזכור שהאנשים באותה תקופה היו פרימיטיביים ביותר, שטופים בתוכניות ריאליטי ופורנוגרפיה, ונהגו לסגוד לשחקני קולנוע וזמרים. הציונים נהגו להמציא מיתוסים מנותקים מהמציאות שישרתו את מטרותיהם, ויצרו טקסים וסמלים שינציחו אותם ויסחפו אחריהם את ההמונים. כך למשל הומצא גם מיתוס השואה הידוע, שכבר באותו דור היו חוקרים שפקפקו בקיומה, וכיום מוסכם על כולם שהיא לא היתה ולא נבראה.
המסקנה העולה מכל הממצאים היא, שלאורך המאה ה-20 וה-21 היתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון פלשתיני, כפי שהיתה כבר בתקופת הברונזה התיכונה, כמתואר בכל הכתבים ההיסטוריים הפלשתיניים. תחת שלטון זה התקיימה התיישבות יהודית מצומצמת, בעיקר בשטחי יהודה ושומרון, שאולי אף זכתה לאוטונומיה מסוימת והצליחה להדוף כמה התקפות של כנופיות, אותן תיארה כ"מלחמה". אבל זה גרעין האמת ההיסטורי היחיד בסיפור. כל האגדות על מדינת ישראל האדירה והכובשת אינן אלא מיתוס שנוצר מסיבות אידיאולוגיות ודתיות, והגיע הזמן להשתחרר ממנו ולהכיר באמת הברורה שחשף המחקר המדעי.
מה שנותר כעת הוא לברר את מקורו של המנהג לחגוג את "יום העצמאות", המציין לכאורה את יום הקמתה של מדינת ישראל.
כידוע לכל חוקר מנהגים, תחילתם של מנהגי ישראל היא על פי רוב בהשפעת הסביבה, ורק לאחר מכן מומצאים נימוקים "יהודיים" כצידוק למנהג. במקרה של יום העצמאות, ברור שמדובר במנהג שהתחיל בהשפעת חגם של המוסלמים, עיד אל אדחא, או "חג הקרבן", בו נוהגים המוסלמים לשחוט כבשים ולערוך סעודות גדולות. בעקבות חג זה החלו גם היהודים לערוך חגיגות, בהן יצאו לפארקים ולמרפסות, צלו בשר על האש וסעדו בצוותא. המועד נקבע לאחר הפסח, כנראה כדי לחגוג את כך שהצליחו לעבור את פסח בשלום ואפשר לחזור לאכול כרגיל (זאת בדומה לחג מוסלמי אחר, עיד אל פיטר, המציין את סיום הרמדאן).
שמו המקורי של אותו יום היה "יום העצמות", בשל העצמות הרבות שנשארו לאחר אכילת הבשר. שם זה מוזכר כבר במקורות קדומים מאותה תקופה, בדרך כלל בהקשר פולמוסי. הרבנים והיהודים הדתיים התנגדו ברובם למנהג זה, והרבו לתקוף ולבקר אותו בחריפות, כשהם מכנים אותו "חוקות הגויים" ו"יום אידם" (המתייחס להשפעת העיד-אל-אדחא). היו אף שנהגו להתענות ביום זה, כתשובת המשקל לסעודות ההוללות שהיו מלוות פעמים רבות בחגיגות של פריצות.
על מנת לספק הצדקה למנהג השנוי במחלוקת, הומצא המיתוס לפיו יום העצמות הוא בעצם "יום העצמאות", המציין את הקמתה של מדינת ישראל. בעקבות זאת התפתחו סביב יום זה טקסים דתיים וחגיגיים, עד שהיו כאלה שראו בו חג דתי לכל דבר. אולם כאמור לעיל, רוב הדתיים התנגדו כבר אז למנהג זה, והדגישו שוב ושוב ש"אין מדינה", ו"אנחנו עדיין בגלות". ברוב הסידורים וספרי ההלכה לא הופיעה שום התייחסות מיוחדת ל"יום העצמאות". מכאן הוכחה חזקה נוספת לכך שמדינת ישראל לא התקיימה מעולם. אילו היתה קיימת, ברור שהיהודים הדתיים היו הראשונים לקבוע יום חג על הקמתה, בדומה לפורים וחנוכה.
סיכומו של דבר, המחקר ההיסטורי הוכיח בבירור ש"יום העצמאות" אינו אלא "יום העצמות", מנהג שנכנס לעם ישראל בהשפעת הסביבה המוסלמית, למרות התנגדות הרבנים והציבור הדתי, ועם השנים עבר "גיור" והומצא לו צידוק מיתי הקשור לאגדה על מדינת ישראל. כיוון שכך, אין עוד שום סיבה בימינו להמשיך ולציין את האירוע הזה.
נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "מדינת ישראל - מציאות או מיתוס?" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).