"אמונות טפלות" בגמרא


מאת צוות האתר

בדברי חז"ל אנו מוצאים לא מעט דברים שלעיני האדם המודרני נראים כמו אמונות טפלות. כמה דוגמאות מתוכם: רוח רעה שורה על הידיים לאחר השינה (יומא עז, ב, רש"י ד"ה שיבתא); אישה הרה עלולה להפיל אם תדרוך על ציפורניים גזוזות (מועד קטן יח, א); סכנה לעבור בין שני דקלים, כלבים או נשים, או שאחד מאלה יעבור בין שני אנשים (פסחים קיא, א); ועוד.

איך עלינו להתייחס לאמירות אלה? האם חז"ל היו שטופים באמונות טפלות?

מהי אמונה טפלה?

ראשית חשוב לציין, שההגדרה של "אמונה טפלה" היא סובייקטיבית למדי. מבחינתו של אתאיסט, כל הדתות הן אמונות טפלות, ואילו מבחינתם של דתיים הגדרה זו כמובן מצומצמת יותר. בדרך כלל מתייחסים כאמונה טפלה למעשים שאמורים להביא תועלת או נזק, כאשר אין כל ראיה לכך שהם אכן מביאים את אותה תועלת או נזק. הבעיה היא שכמעט בלתי אפשרי למדוד דברים כאלה כדי לקבוע אם הם משפיעים או לא. נניח שאדם תולה פרסה מעל דלת ביתו כסגולה למזל טוב; אם אכן קורים לו דברים טובים לאחר מכן, יתכן שזה בגלל הפרסה ויתכן שלא, וגם אם לא קורה לו משהו מיוחד, או אפילו קורים לו דברים רעים - תמיד יתכן שהפרסה הצילה אותו ממשהו יותר גרוע... במקרים כאלה אי אפשר להוכיח שהמעשה "עובד", אבל גם אי אפשר להוכיח שלא. זה עניין של אמונה בלבד, והקביעה אם היא "טפלה" או לא היא עניין סובייקטיבי (אפשר לנסות לבדוק סטטיסטית, אבל זה כבר יותר מסובך). להרחבה על כך, קראו כאן וכאן.

אמונות טפלות מתאפשרות משום שאיננו מבינים עד הסוף את כל התהליכים המשפיעים על המציאות, ואת קשרי הסיבתיות המורכבים שביניהם. אנחנו יודעים לזהות כמובן חלק מהגורמים וחוקי הטבע, ולנבא לפיהם תוצאות צפויות בתנאי מעבדה - אבל כשיוצאים לעולם הממשי, הדברים תמיד הרבה יותר מורכבים, ותמיד ייתכנו גורמים נעלמים כלשהם שמשפיעים על התוצאות. למה אדם אחד זכה בלוטו ואדם אחר חלה בסרטן? למה יש אנשים עם מזל שהכל הולך להם חלק, וכאלה שנראה כאילו כל מה שהם נוגעים בו משתבש? אפשר לומר שלכל מקרה כזה יש הסברים טבעיים בלבד, גם אם הם מורכבים מכפי שנוכל לנבא אותם; אבל אפשר גם לחשוב שישנם כוחות נסתרים בפעולה, המשפיעים גם הם על התוצאות. אמונות טפלות מהוות ניסיון להשפיע על הכוחות הנסתרים הללו, למשוך אותם או להתחמק מהם כדי להטות את המזל לעברנו.

הרעיון כשלעצמו הוא הגיוני: אין להכחיש שאיננו מכירים את המציאות עד הסוף, ושבהחלט ייתכנו בה כוחות נסתרים שאיננו מכירים. אפילו בעולם הטבע, חלפו אלפי שנים עד שהתגלה קיומם של גורמים מזיקים כמו חיידקים או קרינה רדיואקטיבית. לשם המחשה, פרופ' איגנץ זמלוויס, שגילה ב-1847 שחיטוי הידיים של הרופאים מפחית את תמותת היולדות, נרדף בידי הממסד המדעי של זמנו והואשם באמונות טפלות! ואם בעולם הטבע יכולים להתקיים גורמים בלתי ידועים, על אחת כמה וכמה בעולם העל-טבעי. מי יכול לומר בוודאות ש"אמונות טפלות" מסוימות אינן יכולות באמת להשפיע עליהם ולהביא מזל או נזק?

הבעיה היא אפוא לא ברמה העקרונית, אלא ברמה המעשית. הרי תאורטית כל דבר יכול לגרום לכל השפעה שהיא - חתול שחור או לבן, מספרים כאלה או אחרים, אמירת מילה מסוימת או החזקת אצבעות, ואין לדבר סוף. אז איך נדע מה לעשות? הגישה הרציונלית מורה אפוא לא לאמץ אמונות שאין להן שום בסיס במציאות, שום ראיה לכך שהן עובדות או הסבר הגיוני לאופן פעולתן, אלא לפעול רק בהסתמך על הגורמים הידועים והמוכרים לנו.

למעשה, התורה עצמה אוסרת על אמונות טפלות, כמו ניחוש, עוננות וכדומה, המנסות לנחש את העתיד לפי סימנים שונים ומשונים. חז"ל הגדירו כ"דרכי האמורי" מעשים חסרי פשר, כמו שימוש בשן שועל ומסמר הצלוב לרפואה, לחשים להגברת המזל, החלפת שמות בין האיש והאישה בלילה, שחיטת תרנגולת שקראה כתרנגול וכיוצא בזה. נראה מכך שהיהדות עצמה מתנגדת לאמונות טפלות חסרות היגיון שאין כל ראיה לאמתותן.

אבל אם כך, מה לגבי כל הדברים שהזכירו חז"ל עצמם, שנראים לכאורה אמונות טפלות לא פחות מאותן דרכי האמורי?

התשובה היא פשוטה. חז"ל האמינו שההדרכות שנתנו אכן פועלות ומבוססות במציאות, בניגוד לדרכי האמורי שהם מעשי הבל חסרי תועלת. וכאן עומדות לפנינו שתי אפשרויות:

אפשרות ראשונה - חז"ל צדקו

אפשרות אחת היא, שחז"ל צדקו. ההדרכות שלהם באמת פועלות. חכמים היטיבו להכיר את העולם הנסתר, את הכוחות הרוחניים החיוביים והשליליים שפועלים במציאות, ומתוך כך ידעו לגלות גורמים מזיקים או מועילים גם במקומות שנסתרים מהעין הרגילה. כפי שראינו לעיל, בהחלט הגיוני להאמין שקיימים גורמים כאלה; האדם המודרני, מתוך הכחשתו את המציאות הנסתרת, מחונך לזלזל בכל אמירה שאינה מבוססת מדעית ולראות בה אמונה טפלה, אבל גישה זו אינה נובעת מידע אלא מבורות. דומה הדבר למי שאינו מבחין בין מדענים אמיתיים לפסאודו-מדענים למיניהם, ומבחינתו דיבורים על קרינה רדיואקטיבית ואלקטרומגנטית או על "אנרגיות שליליות", כולם אותן אמונות טפלות - שהרי הם נשמעים דומים, ואי אפשר לראות בעיניים אף אחד מהם... רק מי שלומד בעצמו את התחום יודע להבדיל בין טענות אמיתיות ומבוססות לבין כאלה שלא. נכון אמנם שבתחום האמפירי, הטבעי, קל יותר להראות את האמת מאשר בתחום הנסתר והעל-טבעי (אם כי גם זה עשוי להצריך שנים ארוכות של לימוד) - אבל אין זה אומר שחלוקה כזו לא קיימת גם שם. יש מעוננים ומנחשים שמדברים שטויות, ויש נביאים או חכמים שיודעים את האמת, ואין סיבה לכלול אותם יחד רק משום שלמתבונן מבחוץ הכל נראה אותו דבר.

אנחנו מאמינים שהתנאים והאמוראים היו אנשים במדרגה רוחנית גבוהה, בעלי השגות עליונות. יש לא מעט תיאורים על שיחותיהם עם מלאכים, שדים, אליהו הנביא וישויות דומות, ועל גילויים של רוח הקודש והשראה אלוקית שהיו להם. בהחלט יתכן שהדרכותיהם של חכמים אכן תואמות למציאות, ואכן ישנם דברים כמו רוח רעה, מזיקים והשפעות סגוליות כאלה ואחרות, גם בימינו אנו. מי יכול לומר שלא? אבל יתכן גם שחלק מאותם דברים היו נכונים בזמנם, אולם המציאות השתנתה וכיום הם אינם פועלים. כך למשל יש מסורת בשם הגר"א, לפיה מותו על קידוש השם של הגראף פוטוצקי העביר מהעולם את הרוח הרעה השורה על הידיים בלילה (אם כי עדיין יש ליטול ידיים בהשכמה מסיבות אחרות). תארו לעצמכם מציאות עתידית בה רשת האינטרנט תפסיק לפעול לצמיתות. אנשים שיחיו אז עשויים לחשוב שכל הדיבורים מהעבר על האינטרנט היו אמונות טפלות בלבד, כאשר האמת היא  שהמציאות פשוט השתנתה. לאדם הפשוט אין דרך לברר עניינים כאלה, אבל בהחלט ניתן לתת אמון בחז"ל ולקבל את דבריהם כנכונים - ביחס לזמנם, ובמקרים מסוימים אולי אף ביחס לזמננו.  

(בהקשר דומה, מומלץ לקרוא את הספר "רופא לבן, אלים שחורים" של ד"ר אורי שורצמן, בו הוא מספר על חייו בין השבטים באפריקה, ומתאר שאותם דברים בהם זלזל בתחילה כאמונות טפלות, כישוף ורפואת אליל, התגלו לו פעמים רבות ככלים מוצלחים ויעילים, לפעמים אף יותר מהרפואה המודרנית.)

אפשרות שניה - חז"ל הסתמכו על הידע של זמנם

אפשרות שניה היא, שחז"ל לא צדקו בכל דבריהם. יתכן שחלק מאותן אמירות מבוססות על תפיסות העולם הרווחות של זמנם ומקומם, ולאו דווקא על גילויים רוחניים. ידוע שחלק גדול מהידיעות המדעיות המופיעות בדברי חז"ל אינן נכונות, אלא לקוחות מהתפיסות המדעיות של תקופתם. אין זה פוגע בגדולתם או בחוכמתם של חז"ל, שכן זו מתבטאת בידיעת התורה שלהם ובמדרגתם הרוחנית, לא בידע שלהם בתחומי הפיזיקה, הביולוגיה והקוסמולוגיה  (קראו על כך כאן). אם כך, מכיוון שבזמנם היו דעות שונות לגבי דברים מועילים ומזיקים, שנחשבו לידע מדעי בדוק - הרי שיתכן שחכמים ציטטו דעות כאלה בדבריהם, מתוך אמונה שזוהי אכן האמת, גם אם התקדמות המדע המודרני הראתה שאין לכך בסיס.

גם לפי גישה זו, אין זה אומר שחכמים האמינו באמונות טפלות; כפי שראינו, הם התנגדו לאמונות חסרות כל יסוד כמו דרכי האמורי. יש הבדל בין להאמין בדבר מה ללא כל בסיס, לבין להאמין במשהו על בסיס מסוים, שמתגלה מאוחר יותר כשגוי. הרי גם בזמננו נשמעות פעמים רבות טענות מדעיות שמופרכות מאוחר יותר. עישון למשל נחשב בתחילה לבריא והומלץ על ידי רופאים, ורק באמצע המאה ה-20 החל להתפרסם מחקרים שהראו שהוא דווקא מאד מזיק. האם חכם שהיה מדבר בשבחו של העישון במאה ה-19, היה נחשב למאמין באמונות טפלות? לא - הוא פשוט ביטא את מה שנחשב לידע בזמנו, והסתמך על מה שנראה לו כמקור אמין. כך גם לגבי הקזת דם, שנחשבה להליך רפואי מועיל מהעת העתיקה עד לסוף המאה ה-19, ובנושאים רבים נוספים.

בעולם בו חיו חז"ל, לא היתה הפרדה בין מדע למיסטיקה ומאגיה, ולא היה קיים מחקר אמפירי שיטתי של המציאות. כתוצאה מכך היו נפוצות אמונות שונות שנחשבו לבדוקות ומבוססות, למרות שלמעשה היו שגויות. חכמים עשו כמיטב יכולתם ללמוד את החוכמות של זמנם ולהבדיל בינן לבין אמונות טפלות, ואין מקום לביקורת עליהם על כך שלא תמיד הצליחו בכך. סביר מאד שבעתיד יתגלו גם תפיסות מדעיות שונות בנות זמננו כשגויות. זה לא הופך את המדענים בני זמננו, או את אלה שמסתמכים עליהם, לבורים שטופים באמונות טפלות - אלא פשוט לחכמים שלא יודעים הכל וטועים לפעמים. וזה נכון גם לגבי חכמים מדורות קדומים.  

סיכום

בעיני האדם המודרני, כל דיבור שקשור לסגולות, רוחות רעות, מזל וכדומה נתפס כאמונה טפלה. אולם אין כל סיבה להכחיש את קיומה של מציאות נסתרת, על-טבעית, ואת האפשרות שישנם חכמים הבקיאים בה ויודעים כיצד לפעול באופן שמביא לאדם ברכה ומקטין את סיכוייו להינזק. מכיוון שכך, יתכן שדברי חז"ל בעניינים אלה אכן צודקים ונכונים, משקפים את המציאות לפחות כפי שהיתה בתקופתם, ואולי גם בזמננו, אם כי יתכן ששינויים חלו בה בינתיים. לחילופין, יתכן שחז"ל הסתמכו על מה שנחשב בזמנם לידע מבוסס ואמין, גם אם מאוחר יותר הוא התגלה כשגוי. על כל פנים, התורה וחז"ל התנגדו לאמונות טפלות שאין להן כל בסיס ואף אסרו עליהן, מה שמבטא גישה רציונלית למציאות.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.