ידיעות מדעיות בדברי חז"ל


מאת צוות האתר

בספרות חז"ל מופיעות פעמים רבות אמירות בתחומים מדעיים שונים, כולל אסטרונומיה, זואולוגיה, רפואה, גאוגרפיה, גאומטריה ועוד. פעמים רבות אמירות אלה אינן תואמות כלל את הידע המדעי שבזמננו, הסותר אותן בעליל. רבים הם המאמינים הבאים במבוכה כאשר הם נתקלים בסתירות מפורשות בין המדע לדברי חז"ל, שמשתמע מהן שחכמים טעו בידיעות הטבע שלהם. מחזירים-בשאלה רבים עטים על מקורות כאלה כמוצאי שלל רב, ומנופפים בהם כראיה לכך שהמדע "מפריך את היהדות" ושחז"ל היו בורים פרימיטיביים חלילה.

מקור הידיעות המדעיות של חז"ל

למעשה ההתייחסות הנכונה לכך פשוטה מאוד, עד שלא היה צריך לכותבה אלמלא רבים היו טועים בכך. דבריהם של חז"ל בנושאים מדעיים לא נאמרו ברוח הקודש או מפי המסורת, אלא התבססו על התפיסות המדעיות והטבעיות של חכמי האומות בני זמנם, או על חקירות משלהם[1]. מכיוון שבאותו זמן רווחו תפיסות שגויות רבות בעולם, ואמצעי החקירה היו מוגבלים, הרי שגם חכמים הושפעו מכך והאמינו בדברים שהיום אנחנו יודעים שהם שגויים. השוואה בין הדעות המדעיות המופיעות בספרות חז"ל לבין התפיסות שרווחו בזמנם אצל חכמי האומות מראה בבירור את השפעתם של אלה על חכמי ישראל. בימינו, כאשר בזכות המחקר המדעי אנו מיטיבים להכיר את המציאות, אנו מסוגלים לעדכן את תפיסת עולמנו, ואין כל סיבה שנמשיך להיצמד לאמירותיהם המדעיות של חז"ל או שננסה להצדיק אותן בדרכים אפולוגטיות. אפשר לומר בפשטות: אכן, חכמים טעו בעניינים מדעיים.

אמירה זו אינה פוגעת כהוא-זה בגדלותם או בקדושתם של חז"ל. גדולתם של התנאים, האמוראים ושאר חכמי ישראל נבעה מבקיאותם בתורה, ממדרגתם הרוחנית הגבוהה ומיראת שמים שלהם. אולם היותו של אדם צדיק, קדוש ותלמיד חכם, אין פירושה שכל סודות הפיזיקה והאסטרונומיה גלויים לפניו, או שכל מילה היוצאת מפיו נאמרת ברוח הקודש ושהוא אינו יכול לטעות. הראיה לכך, שגם גדולי התורה בזמננו, שאין חולק על חכמתם וצדקותם, אינם בקיאים במדעי הטבע, וכאשר הם רוצים לברר סוגיה הקשורה להם הם אינם עושים זאת על פי רוח הקודש או עיון בכתובים, אלא מתייעצים עם מומחה בתחום. מדוע לחשוב אם כן שאצל חז"ל היו הדברים שונים? הרי הם עצמם מעידים פעמים רבות על ידיעות מדעיות שלמדו מחכמי אומות העולם, מרופאים, אסטרונומים וכדומה[2], ובשום מקום לא נמצא אף חכם שטען שאת ידיעותיו בנושאים אלה השיג ברוח הקודש.

באופן פרדוקסלי, דווקא השאיפה לרומם את דמותם של חכמים עלולה להוביל לכפירה. כאשר מציגים את חז"ל כמלאכי עליון שכל מילה שלהם קודש והם אינם יכולים לטעות, מביאים בכך את התלמידים להתנגשות חזיתית בין דברי חכמים לממצאי המדע, ומכיוון שאת ממצאי המדע לא יכול אדם רציונלי להכחיש – יאלצו תלמידים אלה להגיע למסקנה שכל מה שלימדו אותם הוא שקר, ומתוך כך יגיעו לכפירה. לעומת זאת, אם יהיה ברור מראש שגדולתם של חז"ל היא בתורה וביראת שמים, אך בענייני מדע הם מתבססים על חכמי האומות ועלולים לטעות – מלכתחילה לא תתעורר כל סתירה או קושיה אמונית, ובמקום בו התבררה טעותם נאמר בפשטות שאכן טעו, ולא יהיה צורך "לשפוך את התינוק עם המים" ולכפור בכל היהדות.

מקורות תורניים על ידיעותיהם של חז"ל

הטענה לפיה חז"ל רכשו את ידיעותיהם המדעיות מחכמי האומות, וממילא יכלו לטעות לגביהן, אינה המצאה חדשה ובוודאי שלא "דברי כפירה", אלא דעתם המפורשת של רבים מגדולי הראשונים והאחרונים. כך כתבו רב שרירא גאון[3], רבנו חננאל[4], הרמב"ם[5], רבי אברהם בן הרמב"ם[6], המאירי[7], רלב"ג[8], הרדב"ז[9], רבי יוסף קארו[10], אמרי בינה[11], רבי שמואל יפה אשכנזי[12], יש"ר מקנדיאה[13], רמח"ל[14], פחד יצחק[15], חתם סופר[16], מהר"ם שיק[17], רש"ר הירש[18], ה"בריחי זהב"[19], ה"בן איש חי"[20], "יד יהודה"21], "קסת הסופר"[22], רבי מנחם נחום פרידמן משטיפנשט[23], הריא"ה הרצוג[24], הרב אליהו דסלר[25], הרב מנחם מנדל כשר[26], הרב משה פיינשטיין[27], הרב מרצבך[28], הרש"ז אויערבך[29], הרב חיים דוד הלוי[30], הרב שלמה פישר[31], הרב שלמה קורח[32], הרב משה לוי[33] ועוד רבים. ניתן לסכם את הדברים בפשטות בלשונו של רב שמואל בן חפני גאון[34]: "דברי הקדמונים, אם הם סותרים להשכל – אין אנו חייבים לקבלם". היו אף שהציעו להתייחס באופן דומה לחלק מחישובים הכרונולוגיים שבסדר עולם רבה[35].

אמנם, היו גם מגדולי ישראל שטענו שיש לקבל את דברי חז"ל בחכמות הטבע גם נגד חכמי אומות העולם, והיו שייחסו אותם לרוח הקודש וכדומה[36]. אולם רובם חיו בתקופות בהם המדעים היו מבוססים במידה רבה על השערות ועל תפיסות פילוסופיות שונות, ואכן לא היו ראויים לאמון רב ופעמים רבות התברר שטעו. לעומת זאת המדע המודרני, שמבוסס על תצפיות וניסויים מבוקרים, הוא אמין בהרבה, וסביר להניח שאילו היו חכמים אלה חיים כיום – היו מודים שלפחות בחלק מהנושאים יש לקבל את מסקנותיו גם כשהן מנוגדות לדברי חז"ל. על כל פנים, עצם העובדה שרבים וטובים מגדולי ישראל לא ראו כל קושי בהנחה לפי חז"ל למדו את חוכמת המדע מהגויים ונפלו בדבריהם טעויות, מוכיחה שזוהי דעה לגיטימית עבור יהודי מאמין, ומתבקשת עבור אדם רציונלי.

הסברים אחרים

מן הראוי לציין עם זאת, שלגבי חלק מדברים המובאים בחז"ל יתכן לומר שהשתנו הטבעים מאז זמנם, ומה שאמרו היה נכון במציאות ובמקום בו חיו. כמו כן נראה שבמקרים מסויימים דבריהם לא נאמרו כתיאור פשוט של המציאות, אלא כמשלים ורמיזות לרעיונות עליונים. אולם ישנם מקרים רבים בהם הסברים אלה אינם נראים סבירים, ולכן אין מנוס מהמסקנה לפיה במקרים אלה דבריהם שגויים.

חשוב גם להדגיש, שהעובדה שבזמנים קדומים החזיקו בידע מדעי שגוי בנושאים רבים אין משמעה שאותם אנשים היו טיפשים או מפגרים. נדרשו לאנושות דורות רבים ומאמצים כבירים כדי לצבור את הידע המדעי שנמצא ברשותנו כיום, ואנחנו עדיין רחוקים מהבנה מושלמת של המציאות. יתכן שחלק גדול מהתפיסות שאנו אוחזים בהן כיום יתגלה בעתיד כשגוי, וייראה לבני הדורות הבאים מגוחך. האם זה הופך את מדעני זמננו, או את אלה המסתמכים על דבריהם, לטיפשים או לפרימיטיבים? ודאי שלא. בדומה לכך, בני הדורות הראשונים הגיעו להישגים מרשימים ביותר בתחומי המדע והטכנולוגיה, כפי שניתן לראות מידיעותיהם האסטרונומיות, מהמבנים המרשימים שבנו, מניתוחים וטיפולים רפואיים שהצליחו לבצע ועוד. העובדה שטעו פעמים רבות לא פוגמת כלל בחוכמתם, כשם שילד בן ימינו שמסוגל לבצע חיפוש פשוט בגוגל ולקרוא עובדות על היקום בוויקיפדיה אינו בהכרח גאון. קל לגחך על ה"פרימיטיבים" שחשבו שהעולם שטוח ושהשמים מורכבים מגלגלים שבהם קבועים הכוכבים, אבל אילו היינו חיים באותם זמנים לא היתה לנו כל סיבה לחשוב אחרת – ולרוב בני זמננו אין מושג איך להוכיח בכלל שזה לא נכון. במילים אחרות, גישה למאגרי ידע לא הופכת אדם לגאון, והעדר גישה אליהם לא הופכת אותו לאידיוט. לדורות הקדומים היה חסר הרבה ידע, אבל טיפשים או מפגרים מאיתנו הם לא היו.

השלכות הלכתיות של דיונים מדעיים

שאלה מתבקשת היא מה עושים במקרה שבו לאמרותיהם המדעיות של חז"ל יש השלכות הלכתיות. האם במקרה בו המדע המודרני מראה שטעו יש לשנות את פסיקת ההלכה בהתאם? דוגמה מובהקת לכך היא קביעתם של חז"ל לפיה מותר להרוג כינים בשבת, משום שהן אינן פרות ורבות אלא מתהוות מהזיעה. כיום ידוע שכינים פרות ורבות כמו שאר בעלי החיים. האם משום כך ייאסר להרוג כינים בשבת? שאלות מעין אלה אכן נידונו בפוסקים האחרונים; יש שהורו לשנות את פסיקת ההלכה, ואילו אחרים הורו שאין לעשות זאת משיקולים שונים, למשל, במקרים אחדים יש להעריך שהסבר המדעי שבדברי חכמינו מהווה ניסיון להבין את טעמה של הלכה קדומה שנקבעה בכלל בגלל שיקולים אחרים. אולם דיון זה אינו נוגע ישירות לענייננו ולא נאריך בו פה.

לסיכום 

גדולתם של חז"ל נבעה ממדרגתם הרוחנית הגבוהה, מידיעת התורה ומיראת השמים שלהם. בנושאים מדעיים, לעומת זאת, הסתמכו בעיקר על הדעות שרווחו בעולם באותו זמן, או על חקירות משלהם שהיו מוגבלות מטבען, ולכן באו לא פעם לידי טעות. הנחה זו מוסכמת על רבים מגדולי ישראל הראשונים והאחרונים. ההכרה בכך שחז"ל טעו בעניינים מדעיים אינה פוגעת בגדולתם, והצבעה על שגיאות כאלה אינה מערערת את האמונה ביהדות.

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "ידיעות מדעיות בדברי חז"ל" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).


[1] ראו בהרחבה: הרב אביגדור אמיתי, הידיעות המדעיות שבדברי חז"ל.

[2] ראו לדוגמה פסחים צד ע"ב; בכורות כח ע"ב, מהרש"א תענית ט ע"ב ד"ה ר' אליעזר, ועוד.   

[3] אוצר הגאונים גיטין עמ' 78. 

[4] על מועד קטן יא ע"א.   

[5] מורה הנבוכים ג, יד; ב, ח.  

[6] במאמרו על דרשות חז"ל. 

[7] שבת סז ע"א ד"ה "כל מיני הלחשים". 

[8] מלחמות ה', מאמר חמישי, ח"א פרק נב. 

[9] שו"ת הרדב"ז ח, קצא.   

[10] כללי הגמרא על הליכות עולם, חלק ב, י. 

[11] מאור עיניים חלק ג, יד.  

[12] יפה תואר על בראשית רבה ב-ו ד"ה "ולא".

[13] ספר אילים ה, מאמר חתום אות סז.

[14] מאמר על ההגדות ד"ה "עוד צריך".   

[15] ערך "צידה האסורה והמותרת בשבת".

[16] שו"ת חתם סופר יו"ד, שלח "ד"ה ונחזי".

[17] אבן העזר ז ד"ה והנה.   

[18] קובץ המעיין טבת תשל"ו.

[19] סימן טו, 

[20] בניהו בבא בתרא כה, ב. 

[21] הלכות טריפות סימן מ ס"ק ב.

[22] פירוש קסת הסופר על שו"ת מן השמים.  

[23] פירוש מן, פתיחה עמ' 7.  

[24] אסיא 5, עמ' 196.

[25] מכתב מאליהו ד עמ' 355 הע' .   

[26] קו התאריך הישראלי ד, כה.  

[27] אגרות משה חושן משפט ב, עג.   

[28] דגלנו תשל"ו. הובא בחזון שמיים עמ' יא.   

[29] שמירת הגוף והנפש א, מבוא ו עמ' 54.

[30] שו"ת עשה לך רב ה, עמ' מט. 

[31] בית ישי דרשות מז הערה ד.  

[32] זמנים למלך על הרמב"ם קידוש החודש, יט-טז.

[33] מנוחת אהבה, מהדורה שלישית ח"ג מילואים יח-ו.

[34]  אוצר הגאונים חגיגה ד ע"ב, עמ' 4.   

[35] מרדכי ברויאר, הוראת ההיסטוריה ואמונת חכמים, שמעתין 36 אייר תשל"ג. הדבר נוגע בעיקר לסוגיית אורך זמנה של התקופה הפרסית. אולם ראו גם את מאמרו של חיים חפץ במגדים: מלכות פרס ומדי בתקופת בית שני ולפניה - עיון מחודש, מגדים יד.

[36] בהם: רבינו חננאל, הרשב"א, הריב"ש, התשב"ץ, האברבנאל, הרמ"א, המהר"ל, החיד"א, ערוך השולחן והחזון איש.

   


הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.