מאת גיל-עד שטרן

ברשימת החיות האסורות באכילה בספר ויקרא כתוב, "וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם" (ויקרא יא, ה-ו).

התורה אוסרת את השפן ואת הארנבת באכילה בגלל שחסר להם אחד מסימני הטהרה: הם אמנם מעלי גרה, אך אין להם פרסות ולכן הם אסורים.

והנה, לכאורה התיאור של השפן והארנבת כמעלי גרה מוטעה. מינים אלו אינם מעלי גרה: הם מכרסמים, אין להם את מערכת הקיבות המורכבת הנדרשת לפעולה זו ולא קיימת אצלם התופעה של העלאת המזון ובליעתו החוזרת. מדוע זה כך?

א. זיהוי המינים

ראשית, הזיהוי של השפן והארנבת המקראיים עם החיות הקרויות בימינו שפן וארנבת אינו ודאי, ויש סבורים שהכוונה לחיות אחרות[1].

יש לזכור שפעמים רבות העברית המקראית שונה מהעברית שלנו, ושמות החיות בעברית החדשה נקבעו מספר פעמים לפי פרשנות משוערת של המילים הללו במקרא. מכיוון שהמקרא מתאר את השפן והארנבת שהוא מתייחס אליהם כמעלי גרה, יתכן ובאמת הוא מתייחס לבעלי חיים אחרים.

ב. הגדרת העלאת גרה

אם התורה אכן מכוונת לאותם המינים שקרויים היום שפן וארנבת (וכך אכן אנו סוברים), נראה שהיא מתייסחת אליהם כמעלי גרה מבחינת התסמינים החיצוניים שלהם, ולא על פי השיוך הביולוגי שלהם. אכן, יש אצל השפן והארנבת תופעה חריגה ביחס לעולם החי – הם לועסים את מזונם בתנועות לעיסה אופקיות, מצד לצד ולא ממעלה למטה, ממש כמו מעלי הגרה ובשונה משאר מבעלי החיים בדרך כלל (כגון כמה מכרסמים).

הדבר מסתבר, שכן בענייני כשרות המזון מה שרלוונטי עבור התורה הוא הסימנים החיצוניים של החיה או הדג ולא השיוך הזואולוגי שלו או מערכות העיכול המורכבות שלו. סימן הטהר החיצוני (העלאת גרה והפרסת פרסה או סנפיר וקשקשת) הוא שמבהיר ליהודי הניגש לאכול חיה או דג אם הם מותרים לו או אסורים, וברור שבעניין זה הסימן הנראה לעין הוא שרלוונטי, ולא שיקולים ביולוגיים סמויים, ובודאי שכך עבור האדם העברי בימי קדם. לכן התורה מתייחסת לשפן ולארנבת כמעלי גרה, לאמר: אף על פי שעל פי ראייתך נראה שהשפן והארנבת דומות לשאר מעלי הגרה המותרות לך, אף על פי כן הם נאסרים, שכן סימן הטהר של הפרסות חסר להם. 

יש לזכור שמקורו היחיד של הביטוי "מעלה גרה" הוא בפסוקים אלה. התורה לא מבארת את משמעותו, והוא אינו מופיע בה במקום אחר. בעברית של ימינו אנו משתמשים בו כמציין את הפעולה של העלאת המזון מהקיבה, אבל יתכן בהחלט שמשמעותו המקורית היתה שונה, והתייחסה לצורת הלעיסה ולא לתהליך העיכול הפנימי. במקום לייחס לביטוי משמעות עכשווית שגורמת לפסוק להפוך לשגוי, הגיוני יותר להניח שהפסוק נכון ולשנות את הבנתנו את הביטוי.

אפשר לראות שהתורה מגדירה בעלי חיים בצורה שונה מאיתנו גם במקומות נוספים. לדוגמה, כתוב בספר ויקרא, "כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם" (ויקרא יא, כ), - חרקים בעלי ארבע רגליים אסורים באכילה. אולם בפועל, לא קיים חרק בעל ארבע רגליים. כל ילד יודע זאת. רשימת בעלי החיים בויקרא מעידה על התבוננות זואולוגית נדירה, כפי שמוסכם על כל חוקרי המקרא. האם ייתכן שהיא טועה דווקא בנקודה זאת?

התשובה היא, שבתפיסה הקדומה התייחסו לרגליים הקדמיות של החרק בתור ידיים ולא בתור רגליים, מכיוון שהוא משתמש בהם גם לתפוס, לצוד ולעשות עוד פעולות מלבד הליכה. אם כן, ששת הרגליים של החרק הם שתי ידיים וארבע רגליים – והוא אכן "הֹלֵךְ עַל אַרְבַּע". הזיהוי של התורה אין מקורו בטעות איומה, אלא בהסתכלות שונה מזו שלנו על האורגניזם של החרק[2] .

כך גם לגבי השפן והארנבת – התורה מתייחסת אליהם כמעלי גרה לא מתוך שגיאה אלא מתוך צורת הסתכלות שונה משלנו. היא מתייחסת אל התסמינים החיצוניים של בעלי החיים ולא אל המיפוי המדעי הביולוגי שלהם, בהתאם למטרות שלשמן היא מזכירה זאת. בתסמין החיצוני אכן השפן והארנבת יוצאים דופן בשל תנועות הלעיסה הייחודיות שלהם, והם דומים למעלי הגרה. באופן דומה, התורה מכנה אף את הגמל "מפריס פרסה" משום שהדבר מתאים כנראה למראהו החיצוני (למקור האטימולוגי של המונח מעלה גרה ראה בהערה[3]).

וכך גם כתב בעניין זה פרופסור זהר עמר: "לפי הגישה הקדומה סווגו בעלי חיים בהתאם לסימנים מורפולוגיים ולתכונות חיצוניות כפי שהן נראות לעין האדם. הגישה הקדומה כללה בהגדרה רחבה את המונח מעלה גרה גם אם בפועל אין פעילות כזאת מבחינה תפקודית. תנועת לעיסת המזון של הארנבת והשפן סיבובית, בדומה למעלי גרה מובהקים. כמו כן השפן עושה תנועות דמויות לעיסה (ללא מזון בפיו) בשעת התגוננות, איום או התרגשות".

ג. קופרופגיה

על כל זה יש להוסיף את ההפתעה הבאה: מחקרים גילו תופעה נדירה אצל הארנבים: כחלק מתהליך העיכול, הם אוכלים את הגללים המעוכלים-למחצה שלהם ישירות מפי הטבעת לצורך לעיסה חוזרת. פעולה זו, הקרויה קופרופגיה, זהה לחלוטין בפונקציה שלה להעלאת הגרה[4]. מתברר כי תופעה זו קיימת אף אצל אחד מהמינים הדומים לשפן[5]. את תוצאות התצפית הזו מגלה התורה אלפי שנה לפני המחקר המודרני. השפן והארנבת, לא זו בלבד שהם נראים כאילו הם מעלים גרה, אלא שהם גם מקיימים בפועל, בחלקם, את הפונקציה של העלאת גרה, בדרכם הם (אצל השפן יש כנראה פונקציית העלאת גירה נוספת[6]). לזאת יש להוסיף את הפלא לפיו גם מבנה הקיבה של חיות אלו לעיכול מורכב דווקא, כמו של מעלי גרה [7].

סיכום

קשה לדעת האם השפן והארנבת שהתורה מתכוונת אליהם הם החיות שהעברית החדשה קוראת להם שפן וארנבת, אם כי הדבר מסתבר. אולם, על אף שהשפן והארנבת המוכרים לנו אינם מעלים גרה במובן המקובל, בתסמינים הנראים לעין הם דומים למעלי גרה (לעיסה מצד לצד ולא מלמעלה למטה), וזהו האינדיקטור הרלוונטי מבחינת דיני כשרות. בכל אופן, השפן והארנבת אכן מקיימים פעולה הזהה להעלאת גרה – אכילת הגללים מפי הטבעת, דבר שהתגלה במחקר רק בימינו.

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "השפן והארנבת" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).

 [1] כך למשל כתב הרש"ר הירש בפירושו לפסוק שלנו: ”רגילים לזהות את השפן והארנבת האמורים בתורה עם החיות הקרויות כן היום. אך זיהוי זה לא ייתכן, אלא אם כן שני אלה מעלי גרה, וקשה להניח שכן הוא", וכך כתב ה"שרידי אש" (ח"ב, יז) ועוד. 

וראו למשל ניסיון אלטרנטיבי לזהות את הארנבת המקראית עם איל המושק ואת השפן המקראי עם משפחת האיילוניים: לחץ כאן.

ראו גם קושיות על הזינוי המקובל של השפן פה.

ראוי לציין כי חלק מן התרגומים הקדומים בהחלט מרמזים על שינוי שם של בעלי חיים אלו (לדוגמא, ככלל, בתרגומים הקדומים נהוג היה בדרך כלל לזהות את השפן המקראי תמיד בתור הארנבון ולא בתור שפן הסלעים. גם תיאורי השפן מרמזים בחלקם על כיוון זה). ואולם, יש לציין כי המילה "ארנבת" היא מילה אוגריתית המציינת את החיה הקרויה כך בימינו, כך שהטיעון הזה קשה יותר. בנוסף, יתכן וכי אף קיים קשר קדום בין המילה "שפן" לביטוי דומה בשפה הערבית הקדומה ואף הוא מרמז גם היא על שימור שמו המין המקורי של חיה זו. בכל זאת, למרות כי הדעת נותנת כי המינים נשתמרו, אין הדברים יוצאים מידי הספק.

[2] יהודה פליקס, טבע וארץ בתנ"ך.

[3] אף כי יש להניח שהתורה מדברת על הסימנים החיצוניים ומשום כך מכנה בעלי חיים אלו - "מעלי גרה", יש לציין בכל זאת, כי יתכן שהמילה "גרה" בעברית, פירושה המקורי, ומקורה האטימולוגי הוא מלשון גרירה (כלומר, משיכה) ולעיסה חוזרת ועיינו בספר השורשים לרד"ק וכן במילון אבן שושן שסברו כן. ובכל מקרה, העלאת גירה יכולה להיות הן העלאת המזון בחזרה לפה באופן אקטיבי על ידי קופרופגיה והן העלאת המזון דרך הגרון. במקרה ששורש המילה הוא גרון ולא גרירה (מה שפחות מסתבר על פי הסברו של רד"ק), אין בדבר קושי היות והתורה דיברה על דרך הכלל. בחומש נתיבות השלום הציע לפרש שאף אם נרצה לומר גרה מלשון גרון יש לפרש את העלאת גירה כהעלאה מחודשת (לא משנה באיזו צורה) של המזון שכבר עבר בעבר דרך הגרון. מכל מקום, אין משמעות רבה לחקירה זו היות ויש להניח שהתורה דיברה על הסימן החיצוני.

[4] הארנבונים (Ooryctolagus) והארנבות (Lepus), שגם הם [כמו אוכלי תאית] בעלי מעי עיוור גדול שנעשית בו התססת התאית, פתרו בעיה זו [עיכול תאית] בדרך בלתי רגילה. שני סוגי פרש נוצרים אצלם: הגללים הקטנים, המוצקים והכהים, המוכרים יפה, וסוג של גללים רכים, גדולים ובהירים יותר, שאין הארנבון משיר אותם לאדמה, אלא אוכלם הישר מפי הטבעת. הגללים מסוג האחרון נוצרים במעי העיוור, ובליעתם שנית מאפשרת עיכול וניצול מלאים יותר (קנוט שמיד-נלסון, הפיסיולוגיה של בעלי החיים, עמ' 20).

חשוב להדגיש כי תופעת אכילת הגללים הרכים מחדש (מכונה cecotrophy) נועדה על מנת לעכל שוב את המזון שלא נתעכל באכילה הראשונה, ואכילה זו זהה במהותה להעלאת גירה גמורה, אלא שהיא חיצונית ולא מתוך הקיבה. יש לדעת שיש עוד חיות שאוכלים את הגללים הקשים שלהם לעתים נדירות למלא תחושת הרעב, סוגי כלבים חזירים קופים ועוד, ונקרא שם אחר: coprophagy. ואין זה דומה כלל להעלאת גירה, כי אינה תופעה קבועה של סיפוק ויטמינים ומזון נצרך וחיוני למערכת התזונה, כגבי הארנבת. קופרופגיה אמיתית (cecotrophy) קיימת אצל כמה מינים של מכרסמים, שיתכן שהתורה מחשיבה אותם למיני שפן בשל דמיונם אליו או מינים שחיים במקומות שאינם נמצאים בדרך כלל בסביבת עם ישראל

[5] כוונתנו ל"פיקה", בעל החיים המזכיר מאוד בצורתו את השפן, ומכונה גם rocket rabbit. לעניין כינויו זה, ואופן העיכול הנ"ל ראו לדוגמה:

Andrew T. Smith, Marla L. Weston; Ochotona princeps, Mammalian Species, Issue 352, 26 April 1990, Pages 1–8. 

[6] יש לציין כי הזיאלוג נתן סליפקין, בספרו: The Camel, the Hare and the Hyrax: A Study of the Laws of Animals with One Kosher Sign in Light of Modern Zoology, Targum Press, 2004. טען כי ישנן עדויות סותרות בקרב חוקרים אודות העלאת גירה כלשהי אצל שפנים. סליפקין טען כי חוקרים רבים העידו כי שפן פולט אוכל מהקיבה לפה, וזהו למעשה עושה משהו הדומה לפעולת העלאת גירה הנקרא בשם במחקר בשם merycism, שהיא סוג אחר של החזרת האוכל מהכרס לפה, לפעמים בשביל לפלוט אותו מהפה, ולפעמים בשביל לבלוע מחדש ללא לעיסה (הזואולוגים משערים שיש לתכונה זו תפקיד בהפרשת הרוק, אך תפקידה של פעולה זו איננו ברור כל צרכו).

וכך כתב בעניין זה גם פרופסור זהר עמר אודות מחקריו את השפן: "בניתוחים עמדנו על המבנה הייחודי של המעי העיוור של השפן המסוגל להגיע לרמת עיכול יעילה בדומה למעלי גרה מובהקים. באחד מהפרטים ראינו שבוושט יש שרידי מזון מעוכל היטב, ולא היה ברור אם מדובר במזון שנלעס בשיניים בדרכו לקיבה או במזון שעלה בחזרה מהקיבה. נוסף על כך סיפר לי ידידי הרב ד"ר נתן סליפקין, שגידל שפני סלע, שראה לא פעם תנועת העלאת גרה שאינן נראות מדומות".

עדויות רבות נוספות לענין ראו במקורות מדעיים שהובאו אצל סליפקין.

[7] מחקרים רבים העוסקים במערכת העיכול של שפן הסלעים טוענים בניסוחים שונים שאמנם הוא איננו מעלה גרה (ruminate) אך בגלל המעי המורכב שלו הוא מעכל סיבים ביעילות דומה למעלי הגרה. בדרך כלל בעלי חיים מלבד מעלי הגרה אינם מסוגלים לעכל סיבי צמחים, ולהפיק מהם אנרגיה. מעלי הגרה יוצאי דופן מכלל זה משום שבקיבתם בעלת 4 המדורים שוכנים מיקרואורגניזמים סימביונטים (יצורים מיקרוסקופיים כמו חיידקים ופטריות החיים בהדדיות עם הפונדקאי) המבצעים עבורם את מלאכת פירוק הסיבים. מבחינה זו שפן הסלעים דומה למעלי הגרה משום שבמעי השפנים יש שלושה אזורים נפרדים לתסיסה: הקיבה הקדמית שהיא מעי אטום קדמי נפרד, וזוג אזורים דמויי קרניים שנקראים תוספות קולוניות (של המעי הגס) או מעיים אטומים. זוג מעיים אטומים אלו כמעט ייחודי ביונקים. המעיים האטומים משמשים להגדיל את נפח המעיים ואת שטח הספיגה. המבנה שלהם מספק בית גידול לבקטריות התסיסה, מאט את קצב מעבר החומר המתעכל וכך מגביר את יעילות העיכול התסיסתי. משך זמן המעבר של בליל המזון דרך מערכת העיכול של השפן ארוך בהרבה מזה של הארנבת (מעל 24 שעות) ומתאים במידה רבה למשך הזמן במעלי גירה. דמיון נוסף למעלי הגרה הוא בתנועות הלעיסה המעגליות לצדדים של לסתות השפן המבוצעות כאשר הוא איננו אוכל המזכירות לעיסת "גרה".

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.