מאת צוות האתר

האם סיפור המגילה אכן התרחש במציאות? עד כמה מהימנה מגילת אסתר כתיאור היסטורי? אמנם ברור לנו, כאנשים מאמינים, שחוגגים את חג הפורים כמסורת אבותינו מזה אלפי שנים, שסיפור המגילה התרחש במציאות. אך האם ניתן לבסס זאת גם בראיות היסטוריות שונות?

נתחיל מהראשית, לצערנו אין בידינו כמעט כתבים היסטוריים שנכתבו על ידי האימפריה הפרסית. רוב הידיעות שלנו על מלכי פרס שאובות מכתביהם של היוונים, שהתרכזו בעיקר האירועים בעלי משמעות קוסמו-פוליטית רחבה (בעיקר מלחמות). אך למרות זאת, דווקא מהמידע העקיף המופיע אצל היוונים ניתן לראות כי מגילת אסתר, המתארת את הרקע ההיסטורי לסיפור חג הפורים, אכן מכילה שפע פרטים ותיאורים התואמים לידיעות על פרס באותה תקופה, ולתיאורים המופיעים אצל היסטוריונים אלו. מתברר כי מחבר המגילה מפגין בקיאות מעוררת התפעלות בהלכות החצר האח'מנית כפי שאנו מכירים אותה מכתבי ההיסטוריונים היווניים, הוא מכיר שמות מלכים ושמות איראניים, ושולט לא רק באוצר המילים הפרסי של אותה תקופה, אלא גם במקורות המילים. 

לדוגמה, שם המלך – אחשורוש – הוא שמם של שני מלכים מהשושלת האח'מנית. השושלת האח'מנית, שמרכזה היה בפרס, אכן השתרעה בימי גדולתה מצפון הודו ועד מצרים – כלומר מהודו ועד כוש, כאשר כוש מציינת מקום כלשהו באפריקה, לאו דווקא חבש. אחשוורוש מזוהה לרוב עם המלך הפרסי חשירש הראשון, שמלך במאה החמישית לפני הספירה. מההיסטוריונים היווניים אנו למדים שאכן המלכים האח'מנים היו חובבי משתאות, כמו רבים ממלכי העולם העתיק. יתרה מזו, נראה שבשנתיים הראשונות למלכותו של חשירש הראשון, הוא היה עסוק במלחמות נגד היוונים. כך נפתרת התמיהה מדוע המשתה המפורסם מסיפור המגילה נערך רק בשנה השלישית 

דמותו של אחשוורוש עצמו במגילה דומה בצורה מפליאה לזו העולה מהתיאורים ההיסטוריים. ממלכתו של חשירש השתרעה כאמור מהודו ועד כוש, הוא היה ידוע באכזריותו כלפי אויביו ובכך שראה את עצמו כאל, וכן במשתאות הפאר שערך ובנשים הרבות שלקח לו. הוא מתואר במקורות ההיסטוריים כמלך הפכפך וחסר אופי, תיאורים ההולמים היטב את אחשוורוש של המגילה. זאת ועוד, במקור שנמצא בעיר השומרית בורסיפה, מוזכר פקיד בשירות אחשוורוש ששמו מרדוכה, שאולי ניתן להציע שיש לו קשר למרדכי היהודי.[1]

המקבילות בין תיאורי המגילה להיסטוריה הפרסית חוזרות שוב ושוב לכל אורך הסיפור. לדוגמה, המשתה במגילה ארך שמונים ומאת יום. הדבר עולה מן הידוע לנו ששושן הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. יתירה מכך, שושן הייתה בנויה ממבצר ומעיר תחתית. המילה האכדית למבצר היא בִּירתוּ, ומכאן המילה הבירה. שושן הבירה היא, אם כן, מבצר שושן, שם שכן ארמון המלך ושם מתרחשת הדרמה. שושן הבירה נבדלת מהעיר שושן עליה מדברת המגילה, שכיוונה מן הסתם לעיר התחתית. במשתה אחשורוש באים לידי ביטוי מנהגי חצר נוספים: הישיבה בשורות לפי היררכיה, למגדול ועד קטן, כאשר החשובים ביותר יושבים ראשונים: הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת - לְפָנָיו. fratama בפרסית עתיקה הוא "הראשון ביותר", ואלה הם שרי המלך הפרתמים. לפי פרק ו' במגילה, שבו המן מציע לאחשורוש שאיש משרי המלך הפרתמים יוביל את "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" – אפשר להבין שהמן היה פרתם. 

מלבד בקיאות גדולה בהלכות החצר, מפגין מחבר המגילה גם שליטה ברזי השפה הפרסית העתיקה. השימוש במונחי שלטון מפרסית עתיקה אינו מפתיע, משום שאלה המונחים שהיו שגורים בפי כל: אחשדרפנים, פתגם, דת, פרתמים וכו'. תמר עילם-גינדין, בספרה "מגילת אסתר: מאחורי המסכה", סוקרת את המגילה ומראה כיצד ניתוח בלשני שלה חושף מאות התאמות לשפה ולסגנון של התקופה המתוארת בה. לדבריה, "מחבר מגילת אסתר לא רק ידע פרסית, אלא גם חשב בפרסית, והכיר לא רק את המילים אלא גם משמעויותיהן המקוריות", כפי שמעידים ביטויים, מטבעות לשון ומשחקי מילים רבים במגילה. כך למשל, אחד הפירושים של "ושתי" הוא "הטובה ביותר", וכנגד זה אומר ממוכן "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה"; משמעות השם "המן" הוא "מחשבה טובה", ועליו נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו".[2]

פרטים אלו הם רק דוגמאות ספורות לתופעה הרבה יותר רחבה של מקבילות ההיסטוריות בין המגילה למציאות בפרס העתיקה. מכל הפרטים הללו נראה שמחבר המגילה חי בפרס בתקופה המתוארת, הכיר אותה היטב ותיאר אירוע ריאלי. עובדה זו מראה על האותנטיות של המגילה כמקור היסטורי. כאשר מגיעה לידינו מסורת היסטורית סבירה, שתואמת היטב את הידוע לנו על מקום וזמן מסוימים, המסקנה הברורה היא שמדובר במסורת אמינה, ואין כל סיבה להניח שמדובר בבדיה מאוחרת, שהרי אם היה הדבר כך, מסורת זו לא הייתה תואמת לידוע לנו על העת העתיקה ממקורות היסטוריים.

קושיות על אמינות המגילה

למרות דברים ברורים אלו, יש שמנסים לשלול את אמינותו של סיפור המגילה. כפי שנראה, טענות אלה חסרות משקל של ממש.

הטענה העיקרית של מתנגדי הסיפור היא שהוא אינו מוזכר בכתביהם של ההיסטוריונים היווניים המתארים את התקופה, בעיקר הרודוטוס וקטסיאס. כמו כן, למרות ההתאמה הגדולה בין סיפור המגילה לידוע לנו, ניתן למצוא פה ושם כמה פרטים במגילה שאינם תואמים לתיאורים אלה. למשל, מלכות פרס באו תמיד משבע משפחות האצולה; אצל היוונים לא מוזכר המנהג לפיו מי שנכנס לחצר המלך מומת אלא אם כן הושיט לו המלך את השרביט; וכיוצא בזה.

אך כל אלו הן טענות של מה בכך. כמו שציינו, אין בידינו כמעט כתבים פרסיים מקוריים מאותה תקופה ורוב הידיעות שלנו על מלכי פרס שאובות מכתביהם של היוונים. אילו היה מדובר רק בכתבים של היסטוריונים אמינים אשר תיעדו לפנינו את התמונה המלאה והישרה של העת העתיקה, היה לפחות בסיס לתמיהה על הפרטים שאינם תואמים. אך כידוע מהמחקר ההיסטורי, זה ממש לא המצב. אמינותם של ההיסטוריונים היווניים מוטלת למעשה בספק. קיקרו ופלוטארכוס כינו את הרודוטוס בדאי ושקרן, וסופרים רבים בעת העתיקה האשימו אותו שהוא מאמין לכל שטות ומוכן לוותר על האמת כדי לבדר את קוראיו.[3] גם קטסיאס נחשב לבלתי אמין, מסתמך על שמועות ורכילויות, סותר מקורות אחרים, וגם עליו אמר פלוטארכוס שהוא "סר תכופות מדרך האמת ופנה אל הבדיה וההזיה". ממילא, מוסכם היום במחקר כי יש לקחת את תיאורי היוונים על האימפריה הפרסית בערבון מוגבל, ולא כעובדות ברורות. לכן, כאשר מונחים לפנינו מגילת אסתר מצד אחד וכתביהם של אותם יוונים מן הצד השני, אין שום סיבה להתייחס לכתבי היוונים כאל מקור מוסמך ואמין יותר מאשר המגילה, ולהקשות עליה מהם; באותה מידה ניתן לטעון להפך - שאם קיימות סתירות, מעיד הדבר על חוסר אמינות גרסאותיהם של היוונים, ולא של המגילה.

יתירה מכך, אפילו התיאורים המפוקפקים שיש בידינו על מלכות חשירש מכסים רק את 7 שנותיו הראשונות. איו בידינו כל תיאור היסטורי של המתרחש ב-14 שנות המלוכה האחרונות שלו. הרי שהמידע שבידינו חלקי ביותר. על כל זאת יש להוסיף, שגם אם היו בידינו תיאורים היסטוריים של מלכות חשירש מכל שנותיו, לא ברור שסיפור המגילה הוא כזה שיש לצפות שיופיע בתיאורי ההיסטוריונים היוונים. ראשית, עובדה מוסכמת במחקר היא שרוב ההיסטוריונים היוונים היו נגועים בשנאת ישראל. יתכן שהדבר נשמע מפתיע לחלק מהקוראים, אך לא מדובר בסיסמה גרידא, בימי הבית השני נכתבו בידי היוונים עשרות חיבורים בעלי הטייה אנטישמית של ממש. לפעמים נכתבו חיבורים שכל מטרתם הייתה לתקוף את היהודים ודתם. היהודים הואשמו באהבת כסף, מחלות, עצלנות ודברים רבים שלא היו מביישים את הנצרות של ימי הביניים. עובדה מוסכמת זו, הופכת את הטענה כי ההיסטוריונים היווניים לא הזכירו את היהודים לעובדה חסרת משמעות. אדרבה, בלתי סביר שהיסטוריונים אלו היו טורחים להזכיר סיפור המפאר את היהודים. 

פה חשוב לעמוד על נקודה נוספת, כתבי היוונים עוסקים בעיקר במלחמות, אירועים קוסמו-פוליטים רחבים, או דברים שעשויים היו לעניין את הקורא היווני. כשאנו מסתכלים על עובדה זו במקביל לסיפור המקראי, עולה תמונה מורכבת במקצת: מנקודת מבט יהודית, אירועי המגילה היו משמעותיים ביותר והותירו רושם גדול על היהודים; אולם מנקודת מבט פרסית או יוונית מאוחרת, מדובר כנראה באירוע שולי למדי שבקושי ראוי לאזכור. הרי מה קרה בסך הכל? מלך פרס לקח לו אישה חדשה, הייתה כת או קבוצת אנשים שהסיתה נגד בני אחד מעמי הממלכה, ובתגובה התיר המלך להתנקם בקבוצה זו וכתוצאה מכך התרחשו תגרות ברחבי הממלכה. בהסתכלות יהודית אכן מדובר באירוע חשוב, שהרי בזכותו שרד עם ישראל, אבל בהסתכלות היסטורית מאוחרת, מה בסך הכל קרה? מדובר בלא יותר מתקרית אלימה קצרה, מינורית ונטולת השלכות משמעותיות, שאין עניין להתייחס אליה. התיעוד ההיסטורי לא עובד ככה. 

על כל פנים, כאשר אנו מבינים שהתיעוד שבידינו מוטה, חלקי ביותר, וכי אירועי המגילה היו מינוריים למדי בפרספקטיבה של האימפריה הפרסית, מובן מדוע השאלה אודות התיעוד היווני כלל לא מתחילה. שגיאות שכאלו חוזרות גם בטיעונים אחרים כנגד המגילה. אין במקרא שום דבר שמכוחו ניתן להוכיח כי אסתר (וגם ושתי לפניה!) הייתה מלכתו העיקרית של אחשוורוש, ולא אחת ממלכות המשנה שהיו לו (אהבתו הרבה אליה איננה קשורה למינויה ליורשת הכתר). משום כך, ברור מדוע אין אנו צפויים למצוא אצל הרודוטוס אזכור שמה של מלכה זו, שהרי הוא התרכז רק במלכה הראשית (לעניין האפשרות הריאלית לזהות את אמסטריס, המלכה הבכירה של חשירש עם אסתר המקראית - עיינו בהערה[4]). גם באשר לטענה לפיה מלכות פרס באו רק משבע משפחות האצולה, קורות חייו של חשירש עצמו מפריכות זאת, משום שאמסטריס, המלכה הראשית של מלך זה לא הייתה ממשפחות אלה. גם באשר לטענה לפיה מנהג השרביט לא מוכר אצל מלכי פרס - וכי היוונים תיעדו כל מנהג קטנטן שהיה קיים בממלכה? וכי לא ייתכן שהרודוטוס דיבר על מנהג פרס המקובל, ואילו מנהג השרביט קפריזה אישית של אחשוורוש? 

כשלים כגון אלו, נמצאים גם בטיעונים אחרים נגד אמינותה של המגילה. יש שמקשים כי לא סביר שיערך משתה שיימשך 180 יום, כי ושתי תסרב לבוא אל המלך, שאסתר תשמור בסוד את מוצאה, שאחשוורוש ימנה אדם לא פרסי לשר או יסכים להרוג אזרחים שהוא תופס כי מרדו בו (טענה תמוהה שניתן למצוא במאמרים). אולם, יש להבין שאין כל קושי אמיתי בנקודות אלה. אותם אנשים מניחים מראש מה סביר או לא סביר שיקרה, אך זו יומרה חסרת יסוד. המגילה והמקורות היווניים מתארים את אחשוורוש כמלך שנהג פעמים רבות באופן בלתי צפוי, ואין כל מניעה אפוא שהוא יסכים לפגוע בחלקים בבני עמו בתגובה למה שתפס כמרד, יערוך משתה ארוך מן הרגיל או יחוקק חוקים שיש בהם פולחן השליט. ההיסטוריה היא דבר מפתיע, קשה לנו להבין כיצד יתכן שהנאצים היו כה אכזריים, איך בקוריאה ישנו חוק שחייבים לנגב את תמונת המנהיג במגבת מיוחדת שמסופקת מטעם השלטונות, ואיך העם הרומאי קיבל את העובדה שקליגולה מינה את הסוס שלו לקונסול, או שנירון, לפי כמה מקורות, שרף את רומא וניגן בכינור. ככה לא עובד מחקר היסטורי.

הדבר היחיד שהוא בלתי סביר הוא היומרה לקבוע ממרחק של אלפי שנים - ועל סמך מקורות משניים, חלקיים ומפוקפקים(!) - מה יכול או לא יכול היה לקרות במלכות פרס רק בגלל שאנחנו היינו מתנהגים אחרת. אין ספק שגם אירועים רבים בני זמננו עשויים להיראות "לא סבירים" בעיני אנשים בעתיד הרחוק, בעיקר אם הם סובלים מחוסר מודעות לכך שפעמים רבות המציאות מוזרה יותר מכל דמיון. ספקות שכאלה ניתן להעלות לגבי כל תיעוד היסטורי, אך אין בהם כדי לערער את אמינותה של המגילה, הנשענת כאמור הן על הידע המפורט של מחבריה לגבי התקופה,[5] הן על תיאורה הריאלי, והן על המסורת היהודית וחג הפורים המנציח אותה. 


ביבליוגרפיה נבחרת

Kenneth A. Kitchen, On the Reliability of the Old Testament, Eerdmans, 2006.

NIV Study Bible, Introductions to the Books of the Bible, Esther, Zondervan, 2002

Carey A. Moore, Esther, The Anchor Yale Bible Commentaries, Yale University Press

Jacob Hoschander, The Book of Esther in the Light of History

כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה.

בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים. ירושלים, מוסד ביאליק, 1990.(הספר בקטלוג ULI)

Josephus,The Complete Works of Flavius Josephus - Legendary Jewish Historian and His Chronicle of Ancient History, Attic Books

Freedman, David Noel, The Anchor Bible Dictionary,

אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק.

יעקב קליין (עורך), עולם התנ"ך, מגילות, מסדה

רן צדוק, לרקע ההיסטורי של מגילת אסתר, בית מקרא ק, הוצאת החברה לחקר המקרא.

יונתן גרוסמן, אסתר: מגילת סתרים, ידיעות ספרים.

תמר עילם-גינדין, מגילת אסתר-מאחורי המסכה, הוצאת זרש.

יהודה לנדי, ויהי בימי האימפריה הפרסית : מגילת אסתר ממבט היסטורי, ארכיאולוגי וגיאוגרפי, פלדהיים.

____________________________________________

[1] Katrina J. A. Larkin, Ruth and Esther (Old Testament Guides) Sheffield, UK: Sheffield Academic Press, 1996, pp. 72-73; אנציקלופדיה עולם התנ"ך, אסתר עמ' 215.

בהזדמנות זו נתקן טעות נפוצה. מרדכי לא היה זה שהוגלה מיהודה אלא קיש. כדברי הפסוק: "מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני - אשר הגלה עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה". ההערכה כי מרדכי היה גולה איננה מתאימה לגיל בו הוא אמור להיות בזמן סיפור המגילה. לפי פשט הפסוק אין סיבה שלא לסבור כי הגולה היה אב-סבו קיש.

[2]  ראיון לעיתון בשבע.

[3] "הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?" - גבי הרמן, הארץ, 13.10.2014.

[4] יש לציין כי לדברי הרודוטוס, שמה של אשת אחשוורוש היה אמסטריס - מן הצד האחד, יש שאכן הציעו שזהו שיבוש של השם אסתר אך יש כמה קשיים בדבר. הקושי המרכזי בהשערה כי אמסטריס היא אסתר המקראית הוא האופן בו מלכה זו מתוארת. בכתבי ההיסטוריונים היווניים מובאים כמה מעשים שונים מהם עולה כי אמסטריס הייתה מלכה אכזרית. אולם, ידוע כיום כי היוונים נטו לצייר את בית המלוכה הפרסי באופן שלילי בצורה מכוונת, ולכן אין זה מן הנמנע כי תיאוריהם אינם אמינים. גם מתיאור משפחתה של אמסטריס לא ניתן להסיק כי אין מדובר באסתר המקראית. אך הדבר אינו יוצא מידי ספק, ואין בסיס ראייתי מספק לקבלת הצעה זו. הצעה אחרת היא לראות במלכה זו דווקא את ושתי (ששמה המקראי הוא מדרש שם פרסי), היות והדבר תואם לתיאורה אצל היוונים. ברם, מלכה זו חיה על פי המקורות לאחר ימיו של אחשוורוש (שנרצח - דבר שלא מובא אצל הרודוטוס כלל). אולם גם פה, לא בלתי אפשרי שגם אריכות ימים זו מפוקפקת בגלל ההטיות השליליות של היוונים כלפי היהודים ואי רצונם להזכיר מלכה יהודית. כך או אחרת, הצעות אלו הנן ספקולטיביות למדי וללא בסיס של ממש, לכן אנו נוטים להצעתנו המובאת בגוף המאמר לפיה אין נתון במגילה אשר מחייב לראות באסתר מלכתו הראשית של אחשוורוש.

יש לציין כי כמה הצביעו על כך שיתכן שניתן אולי למצוא אזכור היסטורי מעורפל לכמה מאירועי המגילה. הרודוטוס מזכיר בספרו אירוע בשם "טבח המאגים". לדבריו, המאגים היו עם שישבו בממלכת פרס, וניסו למרוד במלך ולהעמיד במקומו מתחזה בשם גומתא. בתגובה הרגו הפרסים רבים מהם. לזכר האירוע הזה נהגו הפרסים לערוך משתה בשם "מאגופוניה", שבמהלכו היו כל המאגים מסתתרים כדי שלא יהרגו אותם. אירוע זה מוזכר גם אצל קטסיאס ויוספוס. הפרטים אמנם אינם תואמים, אך יתכן אולי לראות בכך זכר מעורפל לאירועי המגילה, כאשר המאגים קשורים להמן האגגי ובני משפחתו. בכל אופן, אין הדבר יוצא מידי ספק.

[5] כל ניסיון אפולוגטי, של חוקרים מספר, לטעון כי הידע הפרסי במקרא מבוסס בעצמו על קריאה המקורות היוונים מגוכח וחוסר יושר גמור. מעולם לא בוטלה אמינותה של כתובת היסטורית שתאמה לממצאים בגלל טענות כגון אלה ללא שסופקה לכך כל הוכחה. כמו שהסברנו, המגילה מתארת אירוע משמעותי במסורת ההיסטורית של היהודים, אירוע שהוא בהחלט ריאלי ומתאים למה שידוע על התקופה. משום כך, הרוצה לטעון שהסיפור המקראי מזויף עליו ההוכחה, הוכחה שכמו שציינו כלל אינה בנמצא.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.