אמינותה ההיסטורית של מגילת אסתר


מאת צוות האתר

האם סיפור המגילה אכן התרחש במציאות? עד כמה מהימנה מגילת אסתר כתיאור היסטורי?

מגילת אסתר מכילה שפע פרטים ותיאורים התואמים לידיעות על פרס באותה תקופה, ולתיאורים המופיעים אצל ההיסטוריונים היוונים. אחשוורוש מזוהה לרוב עם המלך הפרסי חשיארש הראשון, שמלך במאה החמישית לפני הספירה. ממלכתו השתרעה מהודו ועד כוש, הוא היה ידוע באכזריותו כלפי אויביו ובכך שראה את עצמו כאל, וכן במשתאות הפאר שערך ובריבוי הנשים שלקח לו. דמותו כפי שעולה מהמקורות היא של מלך הפכפך וחסר אופי. תיאורים אלה הולמים היטב את אחשוורוש של המגילה. תיאור הארמון המופיע במגילה, על כל חלקיו השונים, תואם היטב את ארמון מלכי פרס שנמצא בחפירות בשושן. במקור שנמצא בעיר השומרית בורסיפה, מוזכר פקיד בשירות אחשוורוש ששמו מרדוכה, שעשוי להיות מרדכי היהודי[1]. גם שפתה של המגילה והמונחים המופיעים בה מראים על בקיאות מרשימה בפרסית ובמציאות של חצר המלוכה. תמר עילם-גינדין, בספרה "מגילת אסתר: מאחורי המסכה", סוקרת את המגילה ומראה כיצד ניתוח בלשני שלה חושף מאות התאמות לשפה ולסגנון של התקופה המתוארת בה. לדבריה, "מחבר מגילת אסתר לא רק ידע פרסית, אלא גם חשב בפרסית", כפי שמעידים ביטויים, מטבעות לשון ומשחקי מילים רבים במגילה. כך למשל, אחד הפירושים של "ושתי" הוא "הטובה ביותר", וכנגד זאת אומר ממוכן "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה"; משמעות השם "המן" הוא "מחשבה טובה", ועליו נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו"[2]

מכל הפרטים הללו נראה סביר שמחבר המגילה חי בפרס בתקופה המתוארת והכיר אותה היטב. עובדה זו מחזקת את האותנטיות של המגילה ואת האמונה בריאליה של המסופר בה. כאשר אנו שומעים סיפור התואם היטב את הידוע לנו על מקום וזמן מסוימים, ההנחה ההגיונית היא שהוא אכן אמין, ואין סיבה להניח שמדובר בבדיה מאוחרת. נוסף על כך, קיימת כמובן המסורת היהודית הרואה במגילה תיאור אותנטי של האירועים שבעקבותיהם נקבע חג הפורים.

מנגד, יש השוללים את אמינותו של סיפור המגילה, ומציגים מספר טענות נגדה. אולם כפי שנראה, טענות אלה חסרות משקל של ממש.

הטענה העיקרית היא שסיפור המגילה אינו מוזכר בכתביהם של ההיסטוריונים היוונים המתארים את התקופה, בעיקר הרודוטוס וקטסיאס. כמו כן ישנם מספר פרטים במגילה שאינם תואמים לתיאורים אלה. למשל, מלכות פרס באו תמיד משבע משפחות האצולה; לא מוזכר מנהג לפיו מי שנכנס לחצר המלך מומת אלא אם כן הושיט לו המלך את השרביט; וכיוצא בזה.

חשוב לציין שלא שרדו כתבים פרסיים מקוריים מאותה תקופה, ורוב הידיעות שלנו על מלכי פרס שאובות מכתביהם של היוונים, שאמינותם מוטלת בספק. קיקרו ופלוטארכוס כינו את הרודוטוס בדאי ושקרן, וסופרים רבים בעת העתיקה האשימו אותו שהוא מאמין לכל שטות ומוכן לוותר על האמת כדי לבדר את קוראיו[3]. גם קטסיאס נחשב לבלתי אמין, מסתמך על שמועות ורכילויות, סותר מקורות אחרים, וגם עליו אמר פלוטארכוס שהוא "סר תכופות מדרך האמת ופנה אל הבדיה וההזיה". ממילא יש לקחת את דבריהם בערבון מוגבל, ולא כעובדות ברורות. כאשר מונחים לפנינו מגילת אסתר וכתביהם של אותם יוונים, אין שום סיבה להתייחס לכתבי היוונים כאל מקור מוסמך ואמין יותר מאשר המגילה, ולהקשות עליה מתוכם; באותה מידה ניתן לטעון להפך - שאם קיימות סתירות, מעיד הדבר על חוסר אמינות גרסאותיהם של היוונים, לא של המגילה.

יתכן שסיפור המגילה אינו מופיע בכתבי ההיסטוריונים היוונים, משום שהללו - שרבים מהם היו אנטישמיים ידועים - לא רצו להביא סיפור המפאר את היהודים. אולם יתכן גם הסבר אחר. מנקודת מבט יהודית, אירועי המגילה היו משמעותיים ביותר והותירו רושם גדול על היהודים; אולם מנקודת מבט פרסית או יוונית מאוחרת, יתכן שמדובר היה באירוע שולי למדי שבקושי ראוי לאזכור. הרי מה קרה בסך הכל? מלך פרס לקח לו אישה חדשה, היתה כת או קבוצת אנשים שהסיתה נגד בני עמה, ובתגובה התיר המלך להתנקם בהם וכתוצאה מכך נהרגו כמה עשרות אלפי אנשים. בהסתכלות היסטורית מאוחרת, מדובר בלא יותר מתקרית אלימה קצרה, מינורית ונטולת השלכות משמעותיות, שאין עניין להתייחס אליה.

לעומת זאת, מזכיר הרודוטוס אירוע בשם "טבח המאגים". לדבריו, המאגים היו עם שישבו בממלכת פרס, וניסו למרוד במלך ולהעמיד במקומו מתחזה בשם גומתא, ובתגובה הרגו הפרסים רבים מהם בכל מקום בו נמצאו. לזכר האירוע הזה נהגו הפרסים לערוך משתה בשם "מאגופוניה", שבמהלכו היו כל המאגים מסתתרים כדי שלא יהרגו אותם. אירוע זה מוזכר גם אצל קטסיאס ויוספוס. הפרטים אמנם אינם תואמים, אך יתכן אולי לראות בכך זכר מעורפל לאירועי המגילה, כאשר המאגים קשורים להמן האגגי ובני משפחתו.

על כל פנים, אם מקבלים את הפרשנות לפיהם אירועי המגילה היו מינוריים למדי, יתכן שאסתר (וושתי לפניה) לא היתה מלכתו העיקרית של אחשוורוש, אלא אחת מהמלכות המשניות שהיו לו. משום כך הרודוטוס אינו מזכיר אותה כאשתו (לדבריו, שמה של אשת אחשוורוש היה אמסטריס - אולם יתכן שזהו שיבוש של אסתר). באשר לטענה לפיה מלכות פרס באו רק משבע משפחות האצולה, קורות חייו של חשיארש עצמו מפריכות זאת, משום שאשתו לא היתה ממשפחות אלה. ובאשר לטענה לפיה מנהג השרביט לא מוכר אצל מלכי פרס, הרי שהרודוטוס דיבר על מנהגים כלליים, ויתכן שהיה זה מנהג אישי של אחשוורוש, שאולי נהג רק במשך זמן מסוים.

יש המצביעים על נקודות נוספות בסיפור המגילה, הנראות לדבריהם "לא סבירות": משתה שנמשך 180 יום, סירובה של ושתי למלך, הצלחתה של אסתר לשמור בסוד את עמה ואת מולדתה, מינוי אדם שאינו פרסי למשרת ראש השרים, וכדומה. אולם אין כל קושי אמיתי בנקודות אלה, והדבר היחיד שהוא לא סביר הוא היומרה לקבוע ממרחק של אלפי שנים - ועל סמך מקורות משניים מפוקפקים בלבד! - מה יכול או לא יכול היה לקרות במלכות פרס. אין ספק שגם אירועים רבים בני זמננו עשויים להיראות "לא סבירים" בעיני אנשים בעתיד הרחוק, בעיקר אם הם סובלים מחוסר מודעות לכך שפעמים רבות המציאות מוזרה יותר מכל דמיון. ספקות שכאלה ניתן להעלות לגבי כל תיעוד היסטורי, אך אין בהם כדי לערער את אמינותה של המגילה, הנשענת כאמור הן על הידע המפורט של כותבה לגבי התקופה, והן על המסורת היהודית וחג הפורים המנציח אותה.


[1] Katrina J. A. Larkin, Ruth and Esther (Old Testament Guides), Sheffield, UK: Sheffield Academic Press, 1996, pp. 72-73; אנציקלופדיה עולם התנ"ך, אסתר עמ' 215.

[2] ראיון לעיתון בשבע, 12.1.12.

[3] "הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?" - גבי הרמן, הארץ, 13.10.2014

   

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.