אמינותה ההיסטורית של מגילת אסתר


מאת צוות האתר

האם סיפור המגילה אכן התרחש במציאות? עד כמה מהימנה מגילת אסתר כתיאור היסטורי?


מגילת אסתר, המתארת את הרקע ההיסטורי לסיפור חג הפורים, מכילה שפע פרטים ותיאורים התואמים לידיעות על פרס באותה תקופה, ולתיאורים המופיעים אצל ההיסטוריונים היוונים. מחבר המגילה מפגין בקיאות מעוררת התפעלות בהלכות החצר האח'מנית כפי שאנו מכירים אותה מכתבי ההיסטוריונים היווניים, מכיר שמות מלכים ושמות איראניים, ושולט לא רק באוצר המילים הפרסי של אותה תקופה, אלא גם במקורות המילים. 

שם המלך – אחשורוש – הוא שמם של שני מלכים מהשושלת האח'מנית. השושלת האח'מנית, שמרכזה היה בפרס, השתרעה בימי גדולתה מצפון הודו ועד מצרים – כלומר מהודו ועד כוש, כאשר כוש מציינת מקום כלשהו באפריקה, לאו דווקא חבש. אחשוורוש מזוהה לרוב עם המלך הפרסי חשיארש הראשון, שמלך במאה החמישית לפני הספירה. מההיסטוריונים היווניים אנו יודעים שאכן המלכים האח'מנים היו חובבי משתאות, כמו רבים ממלכי העולם העתיק. יתרה מזו, נראה שהסיבה לכך שהמשתה נערך רק בשנה השלישית למלכו היא שבשנתיים הראשונות למלכותו של חשירש הראשון, היה עסוק במלחמות נגד היוונים.

דמותו של אחשוורוש עצמו במגילה דומה בצורה מפליאה לזו העולה מהתיאורים ההיסטורים. ממלכתו של חשירש השתרעה כאמור מהודו ועד כוש, הוא היה ידוע באכזריותו כלפי אויביו ובכך שראה את עצמו כאל, וכן במשתאות הפאר שערך ובריבוי הנשים שלקח לו. הוא מתואר במקורות ההיסטוריים כמלך הפכפך וחסר אופי, תיאורים ההולמים היטב את אחשוורוש של המגילה. זאת ועוד, במקור שנמצא בעיר השומרית בורסיפה, מוזכר פקיד בשירות אחשוורוש ששמו מרדוכה, שאולי יש להציע כי יש לו קשר למרדכי היהודי[1].

המקבילות בין תיאורי המגילה להיסטוריה הפרסית חוזרות שוב ושוב לכל אורך הסיפור. לדוגמא, המשתה במגילה ערך שמונים ומאת יום. הדבר מובן לפי הידוע לנו כעת ששושן הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. יותר מכך, שושן הייתה בנויה ממבצר ומעיר תחתית. המילה האכדית למבצר היא בִּירתוּ, ומכאן המילה בירה. שושן הבירה היא, אם כן, מבצר שושן. שם שכן ארמון המלך ושם מתרחשת הדרמה. שושן הבירה נבדלת מהעיר שושן עליה מדברת המגילה, שכיוונה מן הסתם לעיר התחתית. במשתה אחשורוש באים לידי ביטוי מנהגי חצר נוספים: הישיבה בשורות לפי היררכיה, למגדול ועד קטן, כאשר החשובים ביותר יושבים ראשונים: הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת - לְפָנָיו. fratama בפרסית עתיקה הוא "הראשון ביותר", ואלה הם שרי המלך הפרתמים. לפי פרק ו', שבו המן מבקש מאחשורוש שאיש משרי המלך הפרתמים יוביל את "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" – אפשר להבין שהמן היה פרתם. 

מלבד בקיאות גדולה בהלכות החצר, מפגין מחבר המגילה גם שליטה ברזי השפה הפרסית העתיקה. השימוש במונחי שלטון מפרסית עתיקה אינו מפתיע, משום שאלה המונחים שהיו שגורים בפי כל: אחשדרפנים, פתגם, דת, פרתמים וכו'. תמר עילם-גינדין, בספרה "מגילת אסתר: מאחורי המסכה", סוקרת את המגילה ומראה כיצד ניתוח בלשני שלה חושף מאות התאמות לשפה ולסגנון של התקופה המתוארת בה. לדבריה, "מחבר מגילת אסתר לא רק ידע פרסית, אלא גם חשב בפרסית, והכיר לא רק את המילים אלא גם משמעויותיהן המקוריות", כפי שמעידים ביטויים, מטבעות לשון ומשחקי מילים רבים במגילה. כך למשל, אחד הפירושים של "ושתי" הוא "הטובה ביותר", וכנגד זאת אומר ממוכן "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה"; משמעות השם "המן" הוא "מחשבה טובה", ועליו נאמר "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו"[2]

פרטים אלו הם דוגמאות מספר לתופעת המקבילות ההיסטוריות שבין המגילה למציאות בפרס העתיקה. מכל הפרטים הללו נראה שמחבר המגילה חי בפרס בתקופה המתוארת, הכיר אותה היטב ותיאר אירוע ריאלי. עובדה זו מחזקת את האותנטיות של המגילה. כאשר אנו שומעים על מסורת היסטורית ריאלית וסבירה, התואמת היטב את הידוע לנו על מקום וזמן מסוימים, ההנחה ההגיונית היא שהמסורת אמינה, ואין כל סיבה להניח שמדובר בבדיה מאוחרת.

קושיות על אמינות המגילה

למרות דברים אלו, יש כמה חוקרים שניסו לשלול את אמינותו של סיפור המגילה והציגו מספר טענות נגדה. כפי שנראה, טענות אלה חסרות משקל של ממש.

הטענה העיקרית היא שסיפור המגילה אינו מוזכר בכתביהם של ההיסטוריונים היוונים המתארים את התקופה, בעיקר הרודוטוס וקטסיאס. כמו כן ישנם מספר פרטים במגילה שאינם תואמים לתיאורים אלה. למשל, מלכות פרס באו תמיד משבע משפחות האצולה; לא מוזכר מנהג לפיו מי שנכנס לחצר המלך מומת אלא אם כן הושיט לו המלך את השרביט; וכיוצא בזה.

חשוב לציין שלא שרדו כתבים פרסיים מקוריים מאותה תקופה, ורוב הידיעות שלנו על מלכי פרס שאובות מכתביהם של היוונים, שאמינותם מוטלת בספק. קיקרו ופלוטארכוס כינו את הרודוטוס בדאי ושקרן, וסופרים רבים בעת העתיקה האשימו אותו שהוא מאמין לכל שטות ומוכן לוותר על האמת כדי לבדר את קוראיו[3]. גם קטסיאס נחשב לבלתי אמין, מסתמך על שמועות ורכילויות, סותר מקורות אחרים, וגם עליו אמר פלוטארכוס שהוא "סר תכופות מדרך האמת ופנה אל הבדיה וההזיה". ממילא יש לקחת את דבריהם בערבון מוגבל, ולא כעובדות ברורות. כאשר מונחים לפנינו מגילת אסתר וכתביהם של אותם יוונים, אין שום סיבה להתייחס לכתבי היוונים כאל מקור מוסמך ואמין יותר מאשר המגילה, ולהקשות עליה מתוכם; באותה מידה ניתן לטעון להפך - שאם קיימות סתירות, מעיד הדבר על חוסר אמינות גרסאותיהם של היוונים, לא של המגילה.

זאת ועוד, התיאורים ההיסטורים של מלכות חשירש מכסים רק את 7 שנותיו הראשונות. איו בידינו כל תיאור היסטורי של המתרחש ב-14 שנות המלוכה האחרונות שלו. אבל לא זו בלבד, נראה שגם אם היו בידינו תיאורים היסטורים של מלכות חשירש מכל שנותיו, יתכן מאוד שסיפור המגילה הוא כזה שאין לצפות שיופיע בתיאורי ההיסטוריונים היוונים. זאת מכמה טעמים. ראשית, רוב ההיסטוריונים היוונים היו ידועים בנטיה אנטישמית, וסביר שלא רצו להביא סיפור המפאר את היהודים. מעבר לכך, נראה שהסיפור מורכב יותר. מנקודת מבט יהודית, אירועי המגילה היו משמעותיים ביותר והותירו רושם גדול על היהודים; אולם מנקודת מבט פרסית או יוונית מאוחרת, יתכן שמדובר היה באירוע שולי למדי שבקושי ראוי לאזכור. הרי מה קרה בסך הכל? מלך פרס לקח לו אישה חדשה, היתה כת או קבוצת אנשים שהסיתה נגד בני עמה, ובתגובה התיר המלך להתנקם בהם, וכתוצאה מכך נהרגו כמה עשרות אלפי אנשים. בהסתכלות היסטורית מאוחרת, מדובר בלא יותר מתקרית אלימה קצרה, מינורית ונטולת השלכות משמעותיות, שאין עניין להתייחס אליה.

לעומת זאת, מזכיר הרודוטוס אירוע בשם "טבח המאגים". לדבריו, המאגים היו עם שישבו בממלכת פרס, וניסו למרוד במלך ולהעמיד במקומו מתחזה בשם גומתא, ובתגובה הרגו הפרסים רבים מהם בכל מקום בו נמצאו. לזכר האירוע הזה נהגו הפרסים לערוך משתה בשם "מאגופוניה", שבמהלכו היו כל המאגים מסתתרים כדי שלא יהרגו אותם. אירוע זה מוזכר גם אצל קטסיאס ויוספוס. הפרטים אמנם אינם תואמים, אך יתכן אולי לראות בכך זכר מעורפל לאירועי המגילה, כאשר המאגים קשורים להמן האגגי ובני משפחתו.

על כל פנים, כאשר אנו מבינים כי אירועי המגילה היו מינוריים למדי בפרספקטיבה של האימפריה הפרסית, הדברים ברורים הרבה יותר. זאת ועוד, לא בלתי מסתבר, ואף סביר ביותר שאסתר (וושתי לפניה) לא היתה מלכתו העיקרית של אחשוורוש, אלא אחת מהמלכות המשניות שהיו לו. משום כך ברור מדוע הרודוטוס אינו מזכיר אותה כאשתו (לעניין האפשרות הריאלית לזהות את אמסטריס, המלכה הבכירה של חשירש עם אסתר המקראית - עיינו בהערה[4]). גם באשר לטענה לפיה מלכות פרס באו רק משבע משפחות האצולה, קורות חייו של חשיארש עצמו מפריכות זאת, משום שאמסטריס, המלכה הראשית, לא היתה ממשפחות אלה. ובאשר לטענה לפיה מנהג השרביט לא מוכר אצל מלכי פרס, הרי שהרודוטוס דיבר על מנהג פרס המקובל, וכי לא יתכן שהיה זה חוק ספציפי מתקופתו של אחשוורוש? 

יש המצביעים על נקודות נוספות בסיפור המגילה שלדעתם פוגמות באמינותה, משום שלדעת כמה חוקרים הן נראות מוזרות: משתה שנמשך 180 יום, סירובה של ושתי למלך, הצלחתה של אסתר לשמור בסוד את עמה ואת מולדתה, הסכמת אשחוורוש להרג אזרחיו, מינוי אדם שאינו פרסי למשרת ראש השרים, וכדומה. אולם אין כל קושי אמיתי בנקודות אלה. אותם חוקרים מניחים מראש מה סביר או לא סביר שיקרה באותה תקופה, אולם המגילה והמקורות היוונים מתארים את אחשוורוש כמלך שנהג פעמים רבות באופן בלתי צפוי, ואין כל מניעה אפוא שהוא יסכים לפגוע בחלקים בבני עמו בתגובה למה שתפס כמרד, יערוך משתה ארוך מן הרגיל וכן הלאה. הדבר היחיד שהוא בלתי סביר הוא היומרה לקבוע ממרחק של אלפי שנים - ועל סמך מקורות משניים מפוקפקים בלבד! - מה יכול או לא יכול היה לקרות במלכות פרס. אין ספק שגם אירועים רבים בני זמננו עשויים להיראות "לא סבירים" בעיני אנשים בעתיד הרחוק, בעיקר אם הם סובלים מחוסר מודעות לכך שפעמים רבות המציאות מוזרה יותר מכל דמיון. ספקות שכאלה ניתן להעלות לגבי כל תיעוד היסטורי, אך אין בהם כדי לערער את אמינותה של המגילה, הנשענת כאמור הן על הידע המפורט של כותבה לגבי התקופה[5], הן על תיאורה הריאלי, והן על מסורת היהודית וחג הפורים המנציח אותה.


ביבליוגרפיה נבחרת

Kenneth A. Kitchen, On the Reliability of the Old Testament, Eerdmans, 2006.

NIV Study Bible, Introductions to the Books of the Bible, Esther, Zondervan, 2002

Carey A. Moore, Esther, The Anchor Yale Bible Commentaries, Yale University Press

Jacob Hoschander, The Book of Esther in the Light of History

כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה.

בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים. ירושלים, מוסד ביאליק, 1990.(הספר בקטלוג ULI)

Josephus,The Complete Works of Flavius Josephus - Legendary Jewish Historian and His Chronicle of Ancient History, Attic Books

Freedman, David Noel, The Anchor Bible Dictionary,

אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק.

יעקב קליין (עורך), עולם התנ"ך, מגילות, מסדה

רן צדוק, לרקע ההיסטורי של מגילת אסתר, בית מקרא ק, הוצאת החברה לחקר המקרא.

יונתן גרוסמן, אסתר: מגילת סתרים, ידיעות ספרים.

תמר עילם-גינדין, מגילת אסתר-מאחורי המסכה, הוצאת זרש.

יהודה לנדי, ויהי בימי האימפריה הפרסית : מגילת אסתר ממבט היסטורי, ארכיאולוגי וגיאוגרפי, פלדהיים.


[1] Katrina J. A. Larkin, Ruth and Esther (Old Testament Guides), Sheffield, UK: Sheffield Academic Press, 1996, pp. 72-73; אנציקלופדיה עולם התנ"ך, אסתר עמ' 215. בהזדמנות זאת יש לתקן טעות נפוצה. מרדכי לא היה זה שהוגלה מיהודה אלא קיש. כדברי הפסוק: "מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני - אשר הגלה עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה". הערכה כי מרדכי היה גולה איננה סבירה מפאת הגיל בו הוא נדרש להיות בזמן סיפור המגילה. לפי פשט הפסוק אין סיבה שלא לסבור כי הגולה היה אב-סבו קיש.

[2] ראיון לעיתון בשבע, 12.1.12.

[3] "הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?" - גבי הרמן, הארץ, 13.10.2014

[4] יש לציין כי לדברי הרודוטוס, שמה של אשת אחשוורוש היה אמסטריס - מחד, יש שהציעו שזהו שיבוש של השם אסתר אך יש כמה קשיים בדבר. קושי המרכזי בהשערה כי אמסטריס היא אסתר המקראית הוא האופן בו מלכה זו מתוארת. בכתבי ההיסטוריונים היוונים מובאים כמה מעשים שונים מהם עולים כי אמסטריס היתה מלכה אכזרית. ברם, היות והיוונים נטו לצייר את בית המלוכה הפרסי באופן שלילי בצורה מכוונת ולכן אין מן הנמנע כי תיאור זה איננו אמין. גם מתיאור משפחתה של אמסטריס לא ניתן להסיק כי אין מדובר באסתר המקראית. בכל מקרה, הדבר איננו יוצא מידי ספק לקבלת הזיהוי כאסתר או לשלילתו. ואולם, הצעה אחרת היא לראות במלכה זו דווקא את ושתי (ששמה המקראי הוא מדרש שם פרסי), היות והדבר התואם לתיאורה אצל היוונים. ברם, מלכה זו חיה על פי מקורות לאחר ימיו של אחשוורוש (שנרצח - דבר שלא מובא אצל הרודוטוס כלל). בכל זאת, לא בלתי מסתבר שגם אריכות ימים זו מפוקפקת משום הנטיות השלליות של היוונים כלפי היהודים ואי רצונם להזכיר מלכה יהודית. כך או אחרת, אנו נוטים להצעתינו המובאת בגוף המאמר ונראה שאין פרט במגילה שיש בו יכולת אמיתית להקשות על הצעה זו.

[5] כל נסיון אפולוגטי של חוקרים מספר לטעון כי הידע הפרסי במקרא מבוסס בעצמו על המקורות היוונים הוא חוסר יושר גמור. כמו שהסברנו, המגילה מתארת אירוע משמעותי במסורת ההיסטורית של היהודים, אירוע שהוא בהחלט ריאלי ומתאים למה שידוע על התקופה. משום כך, הרוצה לטעון שהסיפור המקראי מזוייף הוא עליו ההוכחה, הוכחה שכמו שציינו כלל איננה בנמצא.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.