הרב דני לביא 

בכל יום שיבוא?

לפני כמה שנים שמעתי ויכוח סוער בין שני אנשים. האחד טען בתוקף שהמשיח יכול לבוא כבר היום – "היום אם בקולו תשמעו", הביא ראיה לדבריו. והשני השיב לו שהגאולה שלנו היא בדרך הטבע, 'קמעא קמעא', ולכן אין סיכוי שהמשיח יבוא כבר היום. מי מהם צודק? 

לכאורה התשובה ברורה, הרי זה אחד מעיקרי האמונה: 'אחכה לו בכל יום שיבוא' - כולנו אומרים ושרים בנוסח המפורסם שמבוסס על שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם. 

אך כשקוראים את דברי הרמב"ם במקורם, רואים שהוא כלל לא מזכיר שעלינו להאמין שהמשיח יבוא כבר היום, אלא אנחנו צריכים "להאמין שיבוא ולא יאחר, אם יתמהמה חכה לו". 

זה גם מובן ומתבקש, שהרי המשיח הוא מלך ישראל – דהיינו, המנהיג הפוליטי הממשי של עם ישראל, וכיצד תשתנה כל המערכת השלטונית ויצנח לראש הפירמידה ראש ממשלה חדש כבר היום?! אמנם הקב"ה יכול לעשות הכל, ומי שלא מאמין באפשרות הניסים הוא כופר, אבל האם נדרש מאיתנו לצפות לנס כל יום? אדרבה, חז"ל מדריכים אותנו שאין סומכין על הנס, ולפי גישת הרמב"ם אף מהמשיח עצמו אין ציפייה שיעשה ניסים (הל' מלכים יא). גאולה בדרך הטבע היא הדרגתית ודורשת תהליך שאורך זמן. 

כשהקב"ה 'מריץ' את ההיסטוריה

בכל זאת בדור האחרון כולנו חשים שהקב"ה 'מדלג על ההרים', וגם ללא ניסים גלויים ישנן קפיצות דרך מדהימות בתהליך הגאולה. 

האם זה ריאלי ששלוש שנים לאחר השמדת מליונים מבני עמנו באופן שיטתי ואכזרי, קמה מדינת ישראל הצעירה, ואף הצליחה לנצח את אויביה הרבים והמנוסים? ובמלחמה נוספת שלא רצינו בה, כבשנו תוך שישה ימים שטחים אדירים מארצנו? 

בשנים האחרונות נדמה שבכל חודש עוברים על עם ישראל והעולם מאורעות שבעבר לקחו שנים רבות. כביכול הקב"ה מעביר את ההתקדמות ההיסטורית לקראת הגאולה להילוך מהיר. 

מדינת ישראל הפכה להיות מעצמה מבחינה כלכלית וצבאית, והיא מדורגת כיום במקום השמיני בין כלל מדינות העולם. גם מבחינת יחסינו עם מדינות ערב ומעמדנו הבינלאומי, לא היינו מעלים על הדעת התקדמות כה מהירה. רק לפני שנים בודדות המחשבה על הסכמי אברהם היתה בגדר חלום הזוי, והנה ראינו אותם מתממשים לנגד עינינו, ובלי שמדינת ישראל נדרשה לוויתורים כדי להגיע אליהם. 

יש דברים שידענו 'בוודאות' שיקחו עוד שנים רבות עד שיתממשו. כמו שינויי עומק בתודעה האנושית שתעבור לעמדה של ענווה, בעידן בו המדע מוצא פתרונות לעוד ועוד בעיות. וכך גם מחשבה על סדרי העדיפויות בחיים, בתוך עולם ששועט בלי לדעת בדיוק לאן. אחרי שהגיעה מגפת הקורונה שבבת אחת טרפה את הקלפים ועצרה את העולם מלכת במאה העשרים ואחת, כולנו היינו מוכרחים להכיר במוגבלותנו ולחשוב על החיים מחדש. 

לימוד התורה בארצנו התרחב והתגבר בכמויות אדירות, והפצת התורה באמצעי המדיה השונים הגיעה אף היא לשיאים חדשים. סקרים מראים שעם ישראל הופך להיות קרוב יותר למסורת. 

ומה לגבי ה'פלייליסט' של מדינת ישראל? האם לפני שנים ספורות, היינו חושבים שסביר שבתקופה כל כך קצרה, אמנים שהתוכן האמוני בשיריהם בולט לכל, יהפכו להיות הזמרים המצליחים והאהובים ביותר על כל המגזרים במדינה? 

להיות ריאלי! 

"בעתה אחישנה" אומר הנביא על הגאולה, וכיום אנחנו חווים את פשט הפסוק לפי מפרשים רבים: "כשיגיע עתה, אחישנה לגמרה מהרה, כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה" (רד"ק). מתברר שגם ללא ניסים גלויים, ההתערבות האלוקית הנסתרת מאתגרת את המושג 'ריאלי', ומפתיעה אותנו כל פעם מחדש כאשר המציאות עולה על כל דמיון. מספיק להתבונן בחוסר היציבות והטלטלות המפתיעות שעברו על הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, כדי להבין עד כמה התהליכים לא צפויים. אפילו בן-גוריון היה מודע לכך ואמר: "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי". 

"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" – בחלום של כמה דקות האדם יכול לחוות בדמיונו מאורעות עשירים וממושכים שפרושים על פני תקופה של שנים. כך גם עם חזרתנו לציון, בתוך תקופות קצרות אנחנו חווים שינויים ותהליכים שבעבר ארכו דורות רבים. 

אחרי למעלה משבעים שנות עצמאות לישראל, דווקא מתוך ההודיה הגדולה על התקופה המופלאה שלנו, אנו נתבעים להמשיך לחלום רחוק ולחתור לקראת השלבים הבאים. יש לנו את היכולת והחובה להשפיע גם על התהליך הטבעי-ההדרגתי, ומתברר שהקפיצה בין 'קמעא' ל'קמעא' יותר גדולה ומהירה ממה ששיערנו. 

כך גם נבין מדוע אותו רמב"ם, שמאמין בגאולה ריאלית בה המשיח לא נדרש לעשות נסים, פוסק בכל זאת להלכה את הדברים הבאים (הלכות נזיר ד, יא על פי הגמרא בעירובין מג, א): "האומר: 'הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו', אם בחול נדר, הרי זה אסור לעולם"[1] – משום שעל אף שאין חובה להאמין שהמשיח יבוא היום, אנחנו כן מחויבים להיות פתוחים גם לאפשרות הזו. מבט כפול זה מייצר אישיות שמבטה נוסק אל חלומות גדולים ולא נותן למציאות העכשווית להגביל ולייאש אותו, ויחד עם זאת הוא נטוע עמוק בכלים המעשיים שבונים את ההדרגה להגיע לאותו חזון.  

אז האם המשיח יבוא היום? אין לדעת. אבל בהתחשב בכל הנתונים שהוזכרו – אם נהיה באמת 'ריאליים', יש סיכוי לא קטן שהוא יגיע בקרוב, והרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. שנזכה לכך במהרה בימינו אמן!


   [1] ובמקום אחר (הלכות ביאת המקדש א, ז, על פי תענית יז, א) פסק שכהן היודע את משמרתו – אסור לשתות יין באותו הזמן, שמא ייבנה המקדש ויהיה עליו לעבוד בו, ואילו כהן שאינו יודע את משמרתו – היה אמור מעיקר הדין להיות אסור בשתיית יין לעולם, כי בכל יום עשוי להיבנות המקדש, אלא שלא גזרו זאת עליו.   

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.