מאת צוות האתר
לא פעם נשמעת הטענה, כאילו הדת הומצאה כדי לספק צרכים אנושיים כלשהם. יש הרואים בה מנגנון שליטה שהמציאו ראשי הדת על מנת לגרום לקהילה לציית להם, כשהיא מציגה את סמכותם של המושלים כנובעת מהאל, מאיימת על הסוררים בעונשים משמים, ומבטיחה להם גן עדן אם יצייתו, כדי שישגו בחלומות על העולם הבא ולא ימחו נגד הדיכוי והשפלות שהם מנת חלקם בעולם הזה.
איך מגיבים לטענות אלה?
טענות מעין אלה, מקורן בצורת החשיבה המרקסיסטית, הרואה את תולדות האנושות כולה כסדרת מאבקי כוח בין מדכאים למדוכאים, כאשר כל יצירה אנושית נועדה בסופו של דבר לחזק את כוחה של קבוצה מסוימת ולאפשר לה לדכא אחרים. גישה זו הועצמה בהמשך על ידי זרמים פוסטמודרניים שונים, שראו לא רק בדת "מנגנון שליטה" אלא גם במדינה, בלאום, במשפחה, באומנות ולמעשה בכל דבר. יצירות תמימות כמו ספרי ילדים נועדו לשיטתם "להסליל" בנים ובנות לתפקידים שמייעדת להם החברה, מוסד הנישואין נועד כדי לחזק את הפטריארכיה ולדכא את הנשים, יצירות קולנוע מכילות מסרים מובלעים נגד אוכלוסיות מסוימות, ואפילו העיסוק האקדמי בתרבויות שונות מבטא התנשאות עליהן והעמדתן כנחותות לעומת התרבות המערבית. הרצון לשלוט ולהנציח את השלטון הוא, לפי דעות אלה, המניע העיקרי של ההיסטוריה האנושית.
כמו בכל גישה, גם בזו יש משהו מן האמת. אין להכחיש שהרצון לשלוט קיים אצל בני אדם, ומוביל לעתים למעשים שמטרתם להגשים אותו. הבעיה שלה היא בכך שהיא רואה ברצון זה את חזות הכל, כאילו זהו הגורם היחיד או המרכזי שמעצב את התרבות האנושית; כאילו לא קיימים גם מניעים טהורים יותר, אמונה כנה, ערכים ולאידיאלים שונים, אהבה ולשאיפה להיטיב, אלא רק מניפולציות ערמומיות. דומה הדבר לפרנואיד החושד בכל האנשים שסביבו שהם מעוניינים להוציא ממנו את כספו, ומפרש את כל התנהגותם בהתאם: הוא מגלה כלפי חיבה? - כי הוא רוצה שאתן לו כסף! הוא מגלה כלפי עוינות? - כי הוא רוצה לשדוד אותי! וכיוצא בזה. יתכן שבמקרים מסוימים הוא צודק - אחרי הכל, אין להכחיש שהרצון לכסף הוא מניע חזק ונפוץ באנושות. אבל לומר שזה המניע היחיד שהכול חג סביבו, שאפילו חבריי, אשתי וילדיי פועלים רק מתוך שאיפה להשיג את כספי - זו כבר קונספירציה פרנואידית. קשה אמנם להפריכה - כי כל הסבר אחר ייתקל בחשדנות צינית ובקריצת לגלוג של "יודעי דבר", אבל בחינה בלתי משוחדת של טבע האדם תגלה שלא כולו אינטרסים ומניפולציות, ויש בו גם הרבה כנות וטוב ואמונה אמיתית.
אין להכחיש שהיו לאורך ההיסטוריה מקרים בהם אנשי דת ניצלו את מעמדם כדי לשלוט על הקהילה ולקדם את האינטרסים האנוכיים שלהם. אבל האם ניתן להכליל ולומר שזה מה שעומד מאחורי עצם יצירתן של הדתות כולן? הרי זה כמו לומר שכל הגברים מתחתנים אך ורק כדי לנצל את הנשים, ואין בהם אף אחד שפועל מתוך אהבת אמת ורצון לזוגיות עמוקה. זה כמו לומר שכל המנהיגים הפוליטיים דואגים אך ורק לעצמם, ואין בהם אף אחד שפועל מתוך אידיאלים טהורים ורצון אמיתי להיטיב לעמו ולמולדתו. זה כמו לומר שכל האומנים יוצרים רק כדי לקדם מסרים שישטפו את מוחו של הקהל, ואין בהם אף אחד שרוצה פשוט לבטא את עצמו באומנותו ולגרום הנאה לאנשים. אנחנו יודעים שזה לא נכון, מהסיבה הפשוטה שגם אנחנו ממלאים תפקידים כאלה ואחרים - בעלים, אבות, מורים, יוצרים, מנהיגים מסוג זה או אחר, וכן הלאה. האם כולנו פועלים רק מתוך אינטרסים של שליטה? ברור שלא. יש אמנם אנשים כאלה, ואכן יהיה קשה לשכנע אותם שלא כולם מושחתים כמוהם - אבל מכך נובע רק שמי שחושד בכולם, כנראה משהו פגום בו עצמו... כך שהטענה לפיה "הכל מאבקי כוח", יותר משהיא מלמדת על המציאות, מלמדת על מי שמשמיע אותה.
אם נחזור לנושא של אנשי דת, די להתבונן באלה המוכרים לנו כיום כדי להפריך טענה זו. נכון, לא חסרים אנשי דת מושחתים ומניפולטיביים למיניהם. אבל לעומת זאת, יש רבים מאד כאלה שמהווים סמל ומופת למידות טובות, לענווה, להסתפקות במועט, לבריחה מהשררה ומהשלטון, לאהבת הזולת, ולאמונה טהורה באל עד כדי נכונות למסירות נפש ולמחירים אישיים כבדים בעבורה. כל מי שמכיר אישית כמה דמויות כאלה, לא יוכל לטעון בצורה שפויה שמה שמניע אותם הוא הרצון לשלוט על הקהילה. אם כן, מדוע להניח שבעבר נוצרו הדתות רק מתוך אותו רצון אנוכי? למה לא להאמין שמייסדי הדת - שבמקרים רבים אכן שילמו מחירים כבדים על אמונתם - אכן פעלו מתוך אמונה כנה?
אבל לא רק שהמציאות מפריכה את ההאשמה הזו כלפי הדת, אלא שהאשמה זו, בשל היותה כה כוללנית ומקיפה, יכולה לחול באותה מידה כלפי החילוניות והמתנגדים לדת. הרי באותה מידה ניתן לטעון, שהחילוניות צמחה משום שכמה מנהיגים פוליטיים, פילוסופים ואנשי אקדמיה רצו לשלוט על הציבור, ולכן תקפו את הדתות כדי להעביר את ההמון משליטת אנשי הדת לשליטתם-הם. במסווה של שחרור, הטיפו הללו את ערכיהם שלהם להמון, שטפו את מוחם והבטיחו להם חיים של מתירנות והפקרות מינית בתור גמול. אין להכחיש הרי שאחד ההבדלים המרכזיים בין דתיים לחילונים בזמננו הוא היחס למיניות ולהנאות שונות, שהדת מגבילה אותן והחילוניות משחררת. אז אם כבר חוזרים למרקס, למה לא להתקדם קצת לפרויד, שראה את יצר המין כמניע המרכזי של האדם - ולטעון שכל החילוניות לא נוצרה אלא כדי "להתיר עריות בפרהסיה", כלשון חז"ל?
ואפילו לא צריך לומר שמדובר רק ברצון למתירנות. גם ערכים אחרים, כמו שוויון וחירות, יכולים להתפרש כביטוי לאינטרסים של מישהו - במקרה זה, של השכבות החלשות שרוצות להפוך את הסדרים ולדכא את אלה שדיכאו אותן. תופעות נרחבות שקיימות היום מהצד הפרוגרסיבי, שכוללות סתימת פיות, רדיפות ותוקפנות מסוגים שונים כלפי כל מי שלא מיישר איתן קו, עשויות בהחלט לחזק טענות אלה. אם הכל משחקי כוח, אז גם זה חלק מאותו משחק.
חילונים רבים כמובן יכחישו זאת בתוקף, ויטענו שמה שמניע אותם הוא שיקול דעת רציונלי, ושיש להם מחויבות לערכים מוסריים שונים, לא רק למתירנות. אבל הרי זה בדיוק מה שטוענים גם הדתיים. אם אפשר בהינף אצבע להאשים את כל ראשי הדתות ברצון למשול, אפשר באותה מידה להאשים את כל מובילי החילוניות ברצון להפקרות; ואם האחרונים מכחישים טענה זו, הרי כך מכחישים אותה גם הראשונים.
במילים אחרות, האשמות כוללניות כאלה אינן ניתנות להפרכה, והן מהוות חרב פיפיות שניתן להפנות לכל כיוון. העובדה שניתן למצוא בכל זרם ושיטה כאלה שמנצלים אותם לרעה, לא אומרת שכל מה שעומד מאחוריהם הוא רק אותו רצון רע. כאשר נותנים דרור לחשדנות, ומחפשים קונספירציות בכל מקום, אף אחד לא יוצא נקי, לא רק הדתות אלא גם החילוניות.
לטובת הדיון הראוי והמכבד, רצוי אם כן להימנע מהאשמות חסרות ביסוס מעין אלה, ולתת אמון במה שאנשים אומרים על עצמם. דתיים רבים מאד, כולל מנהיגים דתיים למיניהם, נראים כנים לחלוטין באמונתם, אוהבי הבריות ורחוקים מרדיפת כבוד ושררה. האשמתם כאילו כל עניינם הוא לשלוט, ניתנת להפניה הפוכה כלפי הצד השני באותה מידה. לכן מוטב לוותר על טענות שכאלה, ולהתמקד בדיון יותר ענייני לגופם של דברים.
מלבד כל זאת, ראוי לציין שהיהדות עצמה בנויה בצורה כזו שמגבילה את כוחם של כל בעלי השררה, ואינה מאפשרת לאף אחד מהם שלטון מוחלט. המלך מחויב שלא להרבות לו כסף, נשים וסוסים. לכוהנים אין אדמות משלהם, והם תלויים לפרנסתם במתנות שנותנים להם הציבור (מה שלא תמיד קורה, כפי שרואים למשל בספר נחמיה). העשירים מחויבים לשמוט חובות בשמיטה ולהחזיר קרקעות קנויות ביובל. הנביאים הם נטולי כוח פוליטי, ובמקרים רבים נרדפו ויוסרו קשות בשל נבואותיהם. אילו נוצרה היהדות בידי אחד מגורמים אלה, מתוך כוונה להשתלט על העם - מדוע הגבילו אותם אנשים את עצמם וקבעו גבולות לכוחם, במקום לקחת לעצמם שררה בלתי מוגבלת?
גם בתקופת בית שני ואחריו, אנו רואים שהחכמים והסנהדרין לא היוו אליטה השומרת את כל הסמכות לעצמה, אלא להפך, עודדו את כל הציבור ללמוד תורה כמה שיותר ולהפוך לתלמידי חכמים בעצמם. כל מי שרצה בכך, יכול היה לגדול בתורה ולפסוק הלכה, וגם לחלוק בסברותיו על האחרים. מדוע שקבוצה שרוצה לשלוט תעודד תופעה כזו? הרי היינו מצפים שהחכמים ישמרו את התורה לעצמם בלבד, יציגו אותה כידע סודי המוכר רק להם, ומתוך כך יוכלו להורות לעם לעשות כרצונם מבלי שיוכל מישהו לערער על דבריהם וסמכותם. במקום זאת, הם הציגו את התורה לרבים וקראו לכולם לקחת חלק בלימודה ובפסיקת ההלכה. זו אינה התנהגות של תאבי שררה, אלא של אנשים שמעוניינים ברצינות לקדם את מצבו הרוחני של העם כולו. נכון שחכמים לקחו לעצמם סמכויות וכבוד, כפי שמתבקש מכל מנהיג ציבורי - אבל כשם שלא כל מנהיג ציבורי פועל רק בשם תאוות שררה, כך אין סיבה לחשוד שזה מה שהניע את החכמים. עצם העובדה שכל אחד, כולל פשוטי העם, יכול ואף נדרש ללמוד תורה ולהגיע למעמד של חכם, מראה על היסוד הדמוקרטי שבהנהגתם של החכמים, השונה מזה של אליטות המשמרות את הכוח לעצמן, לקרוביהן או למקורבים להן.
הטענה כאילו הדתות נוצרו רק כמנגנון שליטה של אנשי הדת על ההמונים, נובעת מתפיסת עולם הרואה את כל התופעות האנושיות כמאבקי כוח ואינטרסים בלבד. התבוננות במציאות בעיניים שאינן פרנואידיות מראה שאין זו האמת, ושאנשים רבים פועלים מתוך רצון טוב וכנות, לא מתוך תאוות שררה. יתרה מזאת, טענות דומות ניתן להפנות גם כלפי החילוניות וכל השקפת עולם אחרת, שגם אותן ניתן להציג כנובעות מאינטרסים שונים, ואין הצדקה להאשים בכך את הדת בלבד. כמו כן, התבוננות ביהדות מראה שזו מעולם לא שימרה את הכוח לקבוצה נבחרת בלבד, אלא חילקה אותו בין מוקדים שונים, הגבילה כל אחד מהם, ועודדה כל אחד מישראל ללמוד ולהפוך לחכם בעצמו. כך שאין כל ביסוס להאשמה כאילו כל מה שעניין את ראשיה הוא שררה בלבד, וטענות כאלה מלמדות רק על עולמו הפנימי של מי שטוען אותן, לא על המציאות.
קיימות גם טענות לפיהן האל הומצא כדי להסביר תופעות טבע, כדי להתמודד עם הפחד מהמוות וכדומה. גם לטענות אלה ניתן להשיב בצורה דומה, ולטעון שהחילוניות הומצאה מסיבות פסיכולוגיות כאלה ואחרות, ולכן אין טעם לקחת את הדיון לכיוונים כאלה. לגבי אלוהים והסברים לתופעות טבע, עיינו כאן וכאן.