טעמי המצוות - ארץ ישראל


מאת צוות האתר

מה כל כך חשוב בארץ ישראל? האם זו לא סתם חלקת אדמה כמו כל ארץ אחרת בעולם?

במשך אלפיים שנות גלות חלמו יהודים והתפללו לשוב לארץ ישראל. בדורות האחרונים התגשמו החלומות ונבואות התורה, עם ישראל אכן שב לארצו מכל קצות תבל והצליח בחסדי ה' ליישב אותה ולהקים בה מדינה משגשגת. אולם מתברר שהניסיונות לא תמו, והמאבק על ארץ ישראל נמשך, הן מול אויבים מבחוץ והן בתוך עם ישראל.

שאלת חשיבותה של הארץ עולה בימינו משני כיוונים. האחד הוא המישור הפוליטי-אידיאולוגי, בו מתנהל כבר עשרות שנים ויכוח האם נכון למסור חלקים מהארץ לערבים בתמורה להסכם שלום. השני הוא המישור הקוסמופוליטי: בעידן הגלובלי אנשים רבים מרגישים את עצמם כאזרחי העולם הגדול, נוסעים בחופשיות בין ארצות שונות, דוברים שפות זרות ברהיטות, ואינם מבינים מדוע עליהם לחוש יחס מיוחד דווקא כלפי פיסת אדמה מסוימת.

בשורות הבאות נסביר בקצרה את משמעותה של ארץ ישראל ביהדות.

קריאה פשוטה בתנ"ך תגלה שארץ ישראל היא הציר המרכזי שסביבו מתנהלים חייו של עם ישראל. הדיבור הראשון של ה' לאברהם אבינו קורא לו לעזוב את מולדתו וללכת לארץ ישראל, אותה חוזר ה' ומבטיח מספר פעמים לשלושת האבות. כאשר יורדים יוסף ויעקב למצרים הם משביעים את צאצאיהם שיעלו את עצמותיהם לארץ. ה' גואל את בני ישראל ממצרים על מנת להביא אותם לארץ ישראל, כאשר החטא החמור ביותר במדבר, חטא המרגלים שמאסו בארץ, מוביל לגזירה על בני אותו הדור שלא ייכנסו אליה. בני ישראל מוזהרים מספר פעמים שאם יחטאו יגלו מהארץ, ושבסופו של דבר ישובו אליה בזכות הברית עם האבות - כפי שאכן קרה בפועל.

מכך ניתן לראות עד כמה ארץ ישראל היא מרכזית עבור עם ישראל. דתות אחרות פונות לאדם פרטי או לקהילה, והעבודה שהן דורשות אינה תלויה בארץ מסוימת. נוצרי, מוסלמי או בודהיסט יכול לקיים את מצוות דתו במלואן בכל מקום באותה מידה. לעומת זאת, היהדות פונה לעם ישראל כולו כישות לאומית אחת, ומציבה אידיאל שניתן להגשמה רק בארץ ישראל. חלק גדול מהמצוות הן תלויות בארץ וניתנות לקיום רק בה - שמיטה, יובל, תרומות ומעשרות ועוד. בית המקדש, המרכז היחיד לעבודת ה', יכול להיבנות רק בארץ, וכך גם המוסד התורני העליון, הסנהדרין. רק כאשר עם ישראל כולו יושב בארצו הוא יכול להגשים את ייעודו. בזמן הגלות אפשר לקיים רק חלק מהמצוות, וגם עליהן אמרו חז"ל (ספרי עקב לז) שהן רק בבחינת "הציבי לך ציונים", שהשמירה עליהן נועדה בעיקר לכך שהן לא ישתכחו כאשר ישובו ישראל לארצם. קיומו של עם ישראל בגלות דומה לזה של חולה המרותק לכיסא גלגלים ומחובר למכונת חמצן: הוא יכול לחיות כך, אבל אלה חיים חלקיים, מוגבלים וחסרים. מי שחושב שאין הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ משום שבכל מקום אפשר ללמוד תורה ולקיים מצוות, טועה בכך שהוא תופס את היהדות כדת של יחידים, ומפספס את היותה מיועדת לעם כולו. הקיום היהודי בחו"ל שונה כל כך מזה שבארץ, עד שאמרו חז"ל (כתובות קי, ב) שכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, וכאילו עובד עבודה זרה!

רבי יהודה הלוי, בספר הכוזרי, שם בפיו של מלך כוזר תמיהה על עניין זה. הוא מסוגל לקבל את הרעיון של עם נבחר, אבל ארץ נבחרת נשמעת לו כמו דבר שקשה לקבלו. בתשובה ממשיל זאת החבר לגפן משובחת, המסוגלת להפיק את הפירות הטובים ביותר רק כאשר נוטעים אותה בקרקע המתאימה; בדומה לכך, עם ישראל מסוגל להגיע לנבואה והשראת העניין האלוהי רק בארץ ישראל, שנועדה לו מראשית הבריאה (הכוזרי, מאמר שני ח-יב). כל הנביאים התנבאו רק בארץ ישראל או בעבורה, או לכל היותר המשיכו להתנבא בגלות לאחר שכבר התנבאו בארץ. הנבואה היא המדרגה הגבוהה ביותר בבריאה, ורק באמצעות ארץ ישראל מסוגל עם ישראל להגיע אליה.

התנ"ך, ספרות חז"ל ומחשבת ישראל לאורך הדורות מלאים וגדושים באמירות על שבחה של ארץ ישראל ומעלת הישיבה בה. לא מדובר בעוד מצווה אחת מני רבות, אלא בתשתית לכל הגשמת החזון והייעוד של עם ישראל.

כך כתב הרב קוק (אורות, אורות ארץ ישראל, פרק א):

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.

לדברי הרב קוק, ארץ ישראל היא לא רק אמצעי המאפשר את קיומו החומרי של עם ישראל, או אפילו את קיומו הרוחני, אלא היא מהווה חלק מהותי מקיומה של האומה. כאשר עם ישראל אינו נמצא בארצו, עצם קיומו הוא פגום. 

היבט נוסף של החיבור המיוחד בין ארץ ישראל לעם ישראל, מתבטא בכך שרק בה אפשר לחבר כראוי בין חלקי המציאות השונים, החומרי והרוחני, ובכך לגלות את אחדות ה' בעולם. כפי שכתב הרב אליעזר מלמד ב"פניני הלכה":

חטאה הבסיסי של עבודה זרה, שהיא מחלקת ומפרידה את העולם לתחומים שונים. מתוך התבוננות בכוחות השונים שבעולם, הגיעו אנשים לתפיסה כי גם שורשי הכוחות הם נפרדים, ועל כן ישנם אלים שונים, וכל אחד מהם שולט בתחומו המיוחד. הפירוד הגדול ביותר שישנו בעולם, וממילא בתפיסת העבודה הזרה, הוא הפירוד שבין הרוחניות לחומריות, שלעיתים נחשב לפירוד בין הטוב והרע. וכך המציאות בחוץ לארץ, שהיהודי יכול לגלות שם את הקדושה רק ברוחניות, תוך ניכור מהטבע, כי כל מה שיוסיף בפיתוח המדע והכלכלה עלול לסייע לממלכות ולממשלות להרשיע (...) לעומת זאת, סגולתה של ארץ ישראל שהיא ארץ הקודש. אע"פ שהיא ארץ גשמית – היא קודש, וניתן לגלות גם בגשמיותה את דבר ה'. לשם כך בראה הקב"ה. ולכן מצווה ליישב את הארץ, לבנות בה בתים ולנטוע עצים (...) נמצא אם כן, שבארץ ישראל מתגלה האמונה האחדותית, שהיא עיקר ויסוד אמונת ישראל.

מומלץ לקרוא את כל הקדמתו שם, בה הוא מפרט את היבטיה השונים של מעלת ארץ ישראל.

על פי הדברים הללו, מובן מדוע חבלי ארץ ישראל אינם סתם "שטחים", "נדל"ן" או "קלפי מיקוח" שאפשר למסור לאויב בתמורה להסכם כזה או אחר. חלק מחזון אחרית הימים הוא קיום ההבטחה האלוהית לתת לעם ישראל את ארץ ישראל כולה, מנהר מצרים עד נהר פרת. כל נסיגה מחלקי ארץ ישראל מרחיקה את מימוש ההבטחה הזו, ופוגעת בייעודו של עם ישראל (ולא ניכנס כאן לשאלה ההלכתית של נסיגות כדי למנוע פיקוח נפש, מאחר שהמציאות עצמה הראתה פעמים רבות שוויתורים ונסיגות רק הובילו ליותר סיכון ושפיכות דמים).

כמו כן מובן מדוע התפיסה הקוסמופוליטית, הרואה באדם "אזרח העולם הגדול" בלבד, שגויה ביחס לעם ישראל. תפיסה זו מתכחשת למעשה לקיומם של עמים ולאומים, ורואה את האדם כאינדיבידואל תלוש, ללא זיקה מחייבת לשורשים הלאומיים שלו. היהדות לעומת זאת רואה את עם ישראל כיחידה שלמה אחת, שכל יהודי הוא חלק ממנה, ומקומו של עם ישראל הוא אך ורק בארץ ישראל. ההיסטוריה הוכיחה שהוא אינו מסוגל להתקיים לאורך זמן באף מקום אחר. מי שרוצה להתנתק מעם ישראל ומהיהדות, יכול לרדת לברלין או לכל מקום אחר בו המחירים נוחים לו יותר; אולם כל מי שרוצה להיות חלק מהם, ארץ ישראל היא המקום היחיד עבורו.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.