תפיסת האלוהות היהודית


מאת הרב ניר מנוסי והרב חגי לונדין

האם יש לנו תפיסה מחודשת ביחס לאלוהים? 

האם היא רלוונטית לחיינו? 

מה היא?

כשאדם מסייר בתוך חייו האישיים, הוא מזהה שיש לו נקודת קיום שהיא מעל ומעבר לתפקוד שלו. דבר ראשון, היהדות היא לא דת מונותאיסטית, זו אחת הטעויות ההיסטוריות היותר נפוצות. מונותאיזם, אל אחד, הבנתו היא שישנו עולם, ישנה מציאות, וישנו כוח עליון ששולט מבחוץ על המציאות, רק החידוש של המונותאיזם לעומת הפוליתאיזם הוא שאין הרבה אלים עם הרבה כוחות, אלא יש כוח אחד. היהדות מדברת על תפיסה שאנחנו אוהבים לכנות אותה, אם כבר אוהבים להתפלסף במילים, פָּנְאֶנְתֵאִיזְם. אם "פָּן" זה הכל, "אֶן" זה בְּ, "תֵאִיזְם" - הכל באלוהים. זאת אומרת, אלוהים הוא לא מחוץ למציאות. אלוהים הוא מעל המציאות אבל הוא מופיע בתוך המציאות עצמה. זאת אומרת אלוהים זה בעצם מה שאנחנו מכנים השלמות האינסופית שנמצאת בתוך הקיומיות שלנו. כשאדם מזהה בתוך חייו האישיים, הוא מזהה שיש לו נקודת קיום שהיא מעל ומעבר לתפקוד שלו, משהו שהוא אמנם מופיע בחייו, אבל חושף אותו לאינסופיות שהיא מעל ומעבר. והחיבור הזה אל השלמות האינסופית שהולכת ומפעפעת, הולכת ומתגברת, זה החידוש של היהדות, ואין תקופה יותר מאשר עכשיו שהחידוש הזה נצרך למציאות. אנחנו חיים באלפי שנות היסטוריה, שבהן שלט בעולם התפיסה הפוליתאיסטית, קרי, שישנם הרבה כוחות חיצוניים ששולטים ומדכאים את האדם, עם הזמן התקופה הדתית שדיברה על המונותאיזם, על כוח עליון חיצוני שרודה באדם, ובמאות השנים האחרונות אנחנו נשלטים בידי התפיסה הפנתאיסטית או השפינוזיסטית, כלומר התפיסה שהכל אלוהים, המציאות היא רק מה שכאן ועכשיו ולא יותר מזה, אין משהו מעל המציאות. היהדות נותנת את הדבר החשוב ביותר: יש עולם, יש חיים, יש רגשות, יש אהבה, יש טכנולוגיה, יש הכל, אבל הכל הוא כאין וכאפס לעומת השלמות האינסופית שעוד קיימת, וזה דבר שלעולם איננו נגמר.

נקודות:

  • היהדות איננה דת מונותאיסטית, שבה אל אחד שולט בכל המציאות – אלא פנאנתאיזם – כל המציאות הינה גילוי של הא-לוהים, והוא מעל המציאות. הא-לוהים הוא שלמותנו האינסופית.
  • החידוש של היהדות – החיבור של האדם, עם כל כוחות חייו – לאינסופיות הזו.

(שימו לב הנקודות לא נכתבו על ידי הרב)

מקורות להרחבה:

(שימו לב ליקוט ההרחבות לא נכתבו על ידי הרב)[1]



אלוהים הוא מעל כל השגה? אם כן, כיצד אפשר ליצור יחס אליו? מאת הרב ניר מנוסי

ערב טוב, דוד ציווה את שלומה בנו: "דע את אלוהי אביך ועבדהו", הושע כתב "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" עולה שידיעת ה' אפשרית, אבל אם אלוהים מעל כל השגה אז כיצד אפשר ליצור יחס אליו?


הקדוש ברוך הוא הוא לא מה שאנחנו מדמיינים שהוא, ומצד שני הוא גם לא ההפך הגמור ממה שאנחנו מדמיינים שהוא.

הנביא אומר: לא דרכי דרכיכם ולא מחשבותי מחשבותיכם. למה הקדוש ברוך הוא משתמש בלשון רבים, דרכים ומחשבות? אחת הדרכים הכי עמוקות להבין את זה היא שהקדוש ברוך הוא הוא לא מה שאנחנו מדמיינים שהוא, ומצד שני הוא גם לא ההפך הגמור ממה שאנחנו מדמיינים שהוא. הוא לא מה שאנחנו מדמיינים הכוונה היא אין לו פנים, אין לו צורה, הוא לא אנושי בשום מובן רגיל, זאת אומרת זו אחת הדרכים והמחשבות שלנו. אז הוא לא כל אחד מהדברים האלה, הוא מעל כל מה שאנחנו תופסים, אי אפשר להשיג אותו, אי אפשר להבין אותו. אבל מצד שני, התפיסה היהודית גם לא חושבת שהוא  משהו כל כך לגמרי מופשט ומרוחק וחסר פנים. בהמון אופנים היא כן נותנת מקום לסוג של האנשה שלו, כלומר הוא כן מתגלה ומופיע. אנחנו אומרים "את פניך ה' אבקש", ועצם העובדה שהוא מתלבש בתוך תורה עם 22 אותיות, וחמישה חומשים, ותרי"ג מצוות, כלומר שהוא מתלבש ומתגלה בצורה מאד מפורטת ופרטית. אז "לא מחשבותי מחשבותיכם", הכוונה היא אני לא מה שאתם חושבים, אני לא אנושי ואלילי כמו שאתם חושבים, אבל אני גם לא ההפך הגמור של הדבר הזה, איזה מין שכל מופשט או משהו מרוחק "עזב ה' את הארץ". יש בזה נשיאת הפכים מאד מאד עמוקה, מעין אלוקות שמצד אחד נשגבת וחסרת פנים, ובכל זאת הצד השני שלה זה שהיא מתייחסת ומופיעה ומתגלה, ומתגלה באופן מאד מאד מפורט. הרבה דתות מדברות על משהו אינסופי שנמצא מעבר, שאפשר להתמזג בו, להתעלות אליו. והיהדות לא שואפת אל הדברים האלה, זה נקרא תנועה של רצוא. היהדות שואפת לרצוא שהוא בדרך לשוב. שוב זה לשוב אל העולם הזה, עולם הריבוי, עולם הפרטים, ולכן הקדוש ברוך הוא גם מופיע כבעל פנים ואמירה וחזון ומצוות, שיוצרות קשר אישי אלינו. לפי הקבלה מדובר באור אינסוף עם נקודה מרכזית. זה דבר שהוא פרדוקסלי: באור אינסוף כל נקודה אמורה להיות מרכזית או לחילופין שאין שום מרכז. הציור של אינסוף עם נקודה מרכזית היא בעצם אמירה שהאינסוף הזה הוא לא אינסוף אדיש, הוא לא אינסוף שהכל בהשתוות אצלו. הוא אינסוף שבכל זאת יש איזה נקודה ששם משהו יותר אכפת, יותר מופיע, יותר מגלה אותו, יותר מגלה את המהות שלו מדברים אחרים. מתוך הנקודה הזאת הוא בורא את העולם, בתוך הנקודה הזאת הוא בוחר באברהם אבינו, בתוך הנקודה הזאת הוא בוחר שפה ובוחר מקום, וזה גם האינסוף שנותן מקום לכל האנשים ולכל המקומות ולכל הזמנים, אבל זה גם דבר שיש בו איזשהו מרכוז והופעה שמאפשרת לפנים ולקשר האישי - הפרסונלי עם הקדוש ברוך הוא להופיע. אני חושב שהשילוב הזה, נשיאת ההפכים הזאת, זה אולי הבשורה העמוקה ביותר של מה האמונה היהודית רוצה לנסות להביא לעולם.


נקודות:

  • ביהדות הא-לוהים הינו ללא גוף, אך גם לא ההיפך המוחלט – מנותק לגמרי מהעולם, אלא יש בו את שני ההפכים

  • הא-לוהים אינו כאדם בעל גוף ותכונות של אדם, אלא הוא אינסופי, אך בכל זאת יש בו גם את ההיפך – מרכז, עיקר, התגלות.

(שימו לב הנקודות לא נכתבו על ידי הרב)

מקורות להרחבה:



(שימו לב המקורות לא נכתבו על ידי הרב)[2]


האדם מבקש את אלוהים - הרבנית רחלי פרנקל

האם אתם מתגעגעים לדבר נסתר שאינכם יודעים מיהו? אולי בעצם אתם מחפשים את אלוהים? 

 




 


   


[1] 

   

[2] 

   

[3] 

   

[4] 

   

[5] 

   

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.