אלוהים - לא מה שחשבתם


מאת צוות האתר

הדיון הדתי כולו מתחיל מאלוהים. אדם המתפלל בקביעות מבטא בכל יום מילה זו מעל למאה שבעים פעמים. אבל האם ברור לנו בכלל למה מתכוונים כשאומרים "אלוהים"?

עוד לפני שנתייחס לשאלה זאת, יש להסביר לְמה לא מתכוונים כשאומרים אלוהים. זאת מכיוון שלכל אדם בעולם יש תוכן מסוים שהוא מייחס למילה "אלוהים" - בין אם זה תוכן מודע או לא מודע. אבל התוכן הזה בדרך כלל שטחי ולא מדויק. בגלל התכנים הראשוניים האלה נוצרים נזקים גדולים, הן למאמינים והן לכופרים. לכן הדבר הראשון שנעשה הוא לשלול את התפיסות השטחיות האלה:

לאלוהים אין גוף, גם לא שקוף. הוא לא סבא זקן שיושב בשמים ומחלק סוכריות, והוא גם לא דיקטטור אכזרי המכה את הבריות. אף שרבים נוטים לחשוב כך על אלוהים, ברור שמחשבות שכאלה הן ילדותיות ושגויות.

לא נכון גם להגדיר את אלוהים כ"כוח עליון". הגדרתו כך מרמזת שהוא רק כוח אחד בתוך מציאות מגוונות, והוא הרי ברא את הכול. אמנם אלוהים, בהבנה הפשוטה, מוגדר כבעל הכוחות כולם , אבל "כוח עליון" הוא רק אחד מהביטויים שלו. כל זמן שמבינים את זה, ההבנה נכונה, אבל כשמציגים את המושג אלוהים כ'כוח עליון' בתור הגדרה אחת ויחידה, זו טעות שנובעת מחוסר דיוק וחוסר הבנה .

גם הגדרתו בתור "אהבה", או בתור "היופי המוחלט", "הטוב המוחלט" וכדומה אינן הגדרות מתאימות. נכון שאנחנו מרגישים את אלוהים בתוך האהבה והיופי, אבל האהבה והיופי עצמם הם מושגים בתוך העולם המוגבל שלנו, וברור שמי שברא את הכול אינו מוגבל למה שהוא ברא.

בדומה לכך, להגדיר את אלוהים בתור "הכול", גם זו הגדרה מגושמת. השכל האנושי תופס משמעות מצומצמת מאוד במילה "הכול": כשאנחנו אומרים "הכול", אנחנו מתכוונים רק למה שעינינו הקטנות קולטות. אך אלוהים הוא הרבה מעבר לכך.

אף הגדרתו כ"אין-סוף" שגויה. שהרי ב"אין-סוף" הכוונה שהוא לא סופי, אבל דבר לא סופי מאבד כל כך הרבה דברים טובים - כמו למשל היכולת להתמודד עם מצבי קושי או אם מצבים בלתי ידועים, שהם דברים שאנחנו מאוד מעריכים בעצמנו, אך לא שייכים למי שמוגדר כאין-סופי. מי שכל המצבים הסופיים לא קשורים אליו, הוא בעצם ממש לא "אין-סופי".

אי אפשר להגדיר את אלוהים גם כ"שלמות גמורה", משום שבהבנה שלנו דבר מושלם אינו יכול עוד להתקדם ולהתפתח, שהרי הוא כבר שלם. ואולם מישהו שלא יכול להתפתח רחוק מלהיות שלם. למעשה, להיות "תקוע" לנצח במצב של שלמות גמורה זה סוג של חידלון. כמו כן, מי שהוא שלמות גמורה אינו זקוק לאדם או לכל דבר אחר, שהרי הוא כבר מושלם לעצמו, ואולם מישהו שלא יכול ליצור קשר עם אחר זאת מגבלה בפני עצמה. עולה מכך שהמונח "שלמות" שאנחנו מבינים נושא בתוכו חסרונות רבים, והוא בוודאי לא תואם את אלוהים.

הגדרות שכאלה מתארת את אלוהים לפי ההבנה והשכל שלנו, ולכן בנוגע לאלוהים הן לעולם תהיינה שגויה. כל הגדרה מטבעה תוחמת את הדבר שמגדירים אותו לגבול מסוים, ולכן היא לא תהיה נכונה עבור מי שנמצא מעבר לכול הגדרה ולכול גבול. הנביא אומר "אֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יאמַר קָדוֹשׁ" (ישעיהו מ, כה). אלוהים הוא מקור העולם ולכן קודם לו, ולכן כל הגדרה שנלקחת מהמושגים של העולם לא יכולה להיות נכונה לגביו. אלוהים שאפשר להגדיר ולהגביל הוא לא האלוהים שבו מאמינים. 

ראינו אם כן לְמה לא מתכוונת המילה "אלוהים": היא לא מתכוונת לשום דבר שאפשר להגדיר באופן סופי.

אין זה אומר שהמילה ריקה מתוכן. האתאיסט לא מדבר על אלוהים כי מבחינתו הוא לא קיים, אך המאמין בהחלט מאמין שדבר-מה שנמצא מעבר לכל ההגדרות האלה. אלא שהוא לא מגדיר אותו כי הוא מעבר לכל דיבור והגדרה. לכן ככל שהאדם ישלול ממנה יותר הגדרות שגויות, הוא יישאר עם אינטואיציה חזקה וברורה יותר שהוא עומד מול שלמות שמעל ומעבר לכול.

יחס חיובי לאלוהים

ראינו שאלוהים אינו מוגדר בשום תואר, ולכן אין למאמין אלא אינטואיציה עמוקה לגבי קיומו. למאמין אין שום דרך להגדיר את אלוהים, אך הוא יכול להתייחס אליו, מתוך עמדה נפשית של עמידה מול מה שהוא מעל לכל הגדרה ומושג.

האינטואיציה שהזכרנו היא הבסיס לאמונה. מי שמחזיק בה כבר צעד דרך רחוקה והוא עומד על מפתן הדלת, ובכל זאת הוא עדיין לא מתייחס באופן שלם לאלוהים.

אדם שהגיע לשלב זה ועוד לא המשיך לצעוד בדרך, יודע בעיקר איך לא להתייחס לאלוהים, אבל הוא כמעט לא מכיר בשום תוכן חיובי, הדרוש כדי ליצור איתו קשר עמוק ועשיר. הוא עשוי למצוא את עצמו צמא ועייף לקרבת אלוהים, בלי שיוכל לשמוח במעלה אליה הגיע.

הדגשנו שאלוהים הוא מעל ומעבר לכל הגדרה. אבל מצד שני, דווקא משום שהוא שלמות גמורה, הוא מתגלה בתוך כל הגדרה ובתוך כל דבר. הדרך אל היחס המלא לאלוהים עוברת במפגש עם האלוהות המתגלה בכל: "בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור" (הרב קוק, אורות עמ' קי"ט).

אנו עומדים מול עניין פרדוקסלי, מצד אחד אין שום מושג שהוא אלוהים בעצמו, ומצד שני אלוהים מתגלה בכול. מצד אחד אלוקים הוא מעל ומעבר ואין לו שום תואר ומצד שני הוא מתגלה בכל תיאור ותואר.

אפשר לומר שאין לאלוהים שום שם עצם, אבל יש לו את כל שמות התואר. הוא מעל כל ההגדרות, אבל כל הגדרה מבטאים יחס מסוים כלפיו.  

כאשר אנחנו אומרים שאלוהים "רוצה" או "בוחר", איננו מתכוונים לייחס את התכונות האלה אליו בעצמו. ה"רצון" הוא חוויה אנושית, ואלוהים הוא מעל כל תואר אנושי. לכן כשאנחנו מדברים על "הרצון האלוהי", אין הכוונה שהרצון כפי שאנו מכירים אותו מעולמנו נמצא בו באופן פשטני. 

אך כמו שאי אפשר לומר שאלוהים "רוצה" כפשוטו, כך אי אפשר לומר שהבחירה אינה תיאור שלו. כשם שלא שייך לומר שהוא "גדול", כך אי אפשר לומר שלא שייכת בו גדולה. וכמו שאי אפשר לומר שהוא "חכם", ברור שהשלמות נשקפת דרך חכמתו. כל תיאור הוא עדשה מסוימות שחושפת משהו משלמותו, למרות שאין זה הוא עצמו. ולכן אנחנו מתארים אותו דרך כל הביטויים והשמות (ואפילו כאלה שסותרים זה את זה).

כשמבינים את הנקודה הזאת, יכולים לגלות את הופעותיו של אלוהים בכל המציאות כולה. אלוהים אינו העולם, ולא היופי, ההדר, הרוח או הנשמה של העולם – אך הוא מתגלה בתוך כל העולם, בתוך היופי ובתוך הרוח. הוא מתגלה בתוך כל צמח ופרח, בתוך הגאות והשפל, בכוכבים ובמאורות. הוא נמצא בכל תפיסה דתית, ומסתתר בכל הגות, בכל רעיון ובכל שיר. אלוהים מתגלה בכול.

ההבנה הזאת פותחת בפנינו את האפשרות של חיים עשירים ותוססים של הכרת האלוהים. אנחנו מתקדמים ומכירים אותו יותר ויותר ככל שאנחנו מרבים להתבונן בתארים שלו ובאלוהות הנשקפת בהם. 

חשוב לציין שאף שבמפגש עם ה' יש מקום לתארים שונים, ברור שיש תארים שמגלים הופעות עמוקות יותר ויש שמגלים הופעות נמוכות או חסומות. למרות שאלוהים מתגלה בכול, לא הכול טוב ושלם באותה המידה. 

סקירת הנושאים במדור בין אלוהים ואדם

בועדה זו נדון לעומק ביחס הזה ובתוצאות שלו על תחומי החיים השונים. בין היתר נעסוק בשאלות:

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "אלוהים - לא מה שחשבתם" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.