למה ישראל לא תוקפת באיראן?

הרב דני לביא

מה עומד מאחורי מדיניות ההכלה שהובילה לטבח בשמחת תורה, וכעת מונעת מישראל לתקוף את איראן בעוצמה? והקשר המפתיע בין הפיגוע בבנייני התאומים למבצע חומת מגן

רגילים לומר שהעולם דורש מאיתנו התנהלות שהוא לא דורש מעצמו, ופעמים רבות זה נכון. אך בדברים הבאים אני רוצה להצביע על תפיסה שארה"ב מיישמת גם על עצמה, והיא זו שעומדת מאחורי הלחצים הדורשים לא להגיב בעוצמה למתקפה האיראנית על ישראל.

האם צריך להיות קרבן על מנת לצאת למלחמה?

יש נתון היסטורי מעניין שרבים לא מודעים אליו. ארגון אל-קאעידה ניסה למוטט את בנייני התאומים כבר ב-1993, אך הוא נכשל. בפיגוע נהרגו שישה אנשים, נפצעו יותר מאלף, ונגרם נזק בשיעור של כחצי מיליארד דולר. ארה"ב נמנעה מתגובה צבאית נגד הארגון, והסתפקה במעצר וכליאה של חברי ההתארגנות המצומצמת. אסון התאומים שהתרחש על ידי אותו ארגון ב-2001 גבה את חייהם של קרוב ל-3000 איש, ופחות מחודש לאחר מכן כבר פלשה ארה"ב לאפגניסטן. כלומר, גם ארה"ב הגדולה, חיכתה להיות 'קרבן ברמה גבוהה' על מנת לפעול נגד הרוע שניסה לפגוע בה. זו גישה שגויה ומעוותת שרק מגבירה את ההרוגים ואת היקף המלחמות. לעומת זאת, אחד מכללי היסוד במוסר המלחמה היהודי הוא 'הבא להורגך השכם להורגו' - יש לפגוע באויב בעודו קטן ופחות מזיק. לא צריך להיות קרבן כדי לקבל לגיטימציה לתקיפת אויביך שכל הזמן מתעצמים למען השמדתך. את המכה הקשה לחמאס היינו צריכים לתת שנים רבות לפני האסון בשמחת תורה, בזמן שהארגון היה חלש ובראשית דרכו, וכך גם בנוגע לחיזבאללה. לכאורה מדובר בשכל ישר, אם כך מדוע מדינת ישראל היתה צריכה לעבור טבח מזעזע על מנת לצאת למתקפה משמעותית כנגד הרוע? מדוע סבבים רבים נגמרו, בזמן שכולם יודעים שהתעצמות האויב הולכת ומתגברת? יש לכך סיבות עומק שונות, ואצביע כאן על יסוד אחד העומד בלב העניין – האם שימוש בכח הוא פסול? לפי התפיסה המערבית המתבססת גם על יסודות נוצריים – החלש הוא הצדיק והצודק, וכשם שהיחיד צריך למחול על כבודו ולהגיש את הלחי השנייה לשונאו, כך צריכה לנהוג גם האומה כולה. אך כאשר אותה אומה נפגעת והופכת לחלשה ולקרבן, היא כביכול מקבלת את הזכות והלגיטימציה לתקוף בחזרה (ראו בהרחבה אצל ליסון, 'במותם ציוו לנו את הלגיטימציה'). דהיינו, הותקפת ולא נרצחת? כאילו לא הותקפת.

מדיניות כוס הדם ואובדן הלגיטימציה הבינלאומית

לצערנו, מדינת ישראל אימצה למעשה גישה אנטי-מוסרית זו. לפני מבצע חומת מגן, על אף שהיו הרוגים רבים מפיגועים, זה לא הספיק לפעולה כנגד הטרור. הפיגוע הקשה במלון פארק בו נרצחו 30 ישראלים ונפצעו 160, הוא שגרם למצבר הלגיטימציה להתמלא דיו ולצאת למבצע. וכדברי אחד האלופים באותה תקופה: "כוס הדם התמלאה ואף גלשה". כך גם בתחילת המלחמה, מדינת ישראל קיבלה לגיטימציה בינלאומית רחבה בעקבות תמונות הזוועה שהתקבלו בעולם, שהראו שאנחנו החלשים והקרבנות, ולכן מותר לנו להשיב מלחמה. אך בעקבות אותו מבט מוסרי מעוות, כאשר לאחר זמן מגיעות תמונות קשות מן הצד השני, והוא נראה מסכן וקרבן, הלגיטימציה הבינלאומית מתפוגגת. כי אין קריטריון מוסרי לצדק, החלש הוא הצודק, ואתה כבר לא נתפס כחלש.   תפיסה זו הובילה גם ליישום שגוי של המושג 'צבא הגנה לישראל'. עסקנו בעיקר במגננה דרך כיפת ברזל, גדרות ופתרונות טכנולוגיים, ולא בתקיפה מוקדמת של האויב הזומם לכלותנו. ר' אליהו בן אמוזג אמר על הניסיון להחיל את חסידותו של היחיד המוחל על עלבונו ולא משיב, להתנהלות אומה ביחסיה הבינלאומיים, את הדברים החדים הבאים: "נראה אם מסוגלת אומה כלשהי לשרוד ע"פ קוד כזה, או שרק פלישה, כיבוש, שעבוד והכחדה יהיו התוצאות הבלתי-נמנעות" (בספרו, 'מוסר יהודי מול מוסר נוצרי').

החזית ביהודה ושומרון

אין כאן רק בכייה על העבר, אלא קריאה לשינוי ההתנהלות בעתיד – במהלך כל התקופה האחרונה ישנם תיעודים מרחבי יהודה ושומרון, בהם נראים אימונים צבאיים של כוחות פלסטיניים. כל הסקרים מראים שהתמיכה בשטחי הרשות הפלסטינית בחמאס ובטבח שביצע אדירה (יותר מבעזה), ובמשך 18 שנים לא מתקיימות שם בחירות, על מנת למנוע את עליית החמאס! הנהגת הרשות לא גינתה את הטבח ואף תמכה בו, וחומרי הלימוד לילדים מלאים בהסתה אנטישמית. אם כך, בפועל ברור שאוכלוסיית יו"ש היא גם חמאס, אז למה מחכים לקיום המבצע הצבאי הגדול? מדוע ישנן התקבצויות המוניות של בעלי נשקים, ולא נעשה דבר? התשובה נמצאת בדבריו של גדי אייזנקוט כאשר שימש כרמטכ"ל: "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו'.

מהכור בעיראק לכור באיראן

הדברים משליכים כמובן, גם על החזית האיראנית. לפי התפיסה המערבית, רק תקיפה איראנית שתגבה קרבנות גדולים, תתן לנו את הגליטימציה להשיב מלחמה במלוא העוצמה מול ראש התמנון השולח זרועותיו ומכה בנו מכל עבר. משום כך, מדינת ישראל ככל הנראה תגיב, אך זאת באופן מדוד שלא יגרום להסלמה באיזור. זו בדיוק המדיניות שהובילה לטבח המזעזע בשמחת תורה. מדיניות דומה כלפי איראן עשויה להוביל בעוד שנים בודדות למתקפה גרעינית כלפי ישראל ש'תכריח' אותנו סוף סוף להגיב, אך זאת במחיר נורא הרבה יותר מהטבח המזעזע שחווינו. ראש הממשלה אמר בנאומו הקצר "מי שפוגע בנו אנחנו נפגע בו" – זו משוואה בלתי מוסרית. אנחנו לא צריכים להיפגע בפועל על מנת להשמיד את אלו שמתכננים ופועלים לכלותנו.  במילים אחרות ניתן לקרוא לזה 'הקונספציה המוסרית' – לא חסר לנו מודיעין ולא כח, חסרה לנו האמונה בכך ששימוש בכח במתקפת מנע - זה הדבר המוסרי ביותר שניתן לעשות, משום שלטווח הרחוק הוא מונע מלחמות, ומפחית את הסבל למינימום ההכרחי. כמה פשוט והגיוני, ככה רחוק מיישום. לחצים בינלאומיים אינם דבר של מה בכך, וישראל לא פועלת בחלל ריק. אך כאשר מדובר בהתנהלות המובילה לסכנה קיומית למדינת ישראל, אי אפשר לשעות אליהם. נזכיר שמדינת ישראל בהנהגתו של בגין, הפציצה את הכור העיראקי בשנת 1981, בפעולה עצמאית אמיצה בלי לשתף את ארה"ב. הפעולה גונתה על ידי כמעט כל ממשלות העולם, ובהן ממשלת ארה"ב, שטענה כי ההתקפה פוגעת בסיכויי השלום במזרח התיכון. זעמה של ארה"ב היה רב כיוון שהתקיפה לא תואמה מראש עם הממשל האמריקאי, תוך שנעשה בה שימוש בציוד צבאי של ארצות הברית. האו"ם גינה בחריפות, ובאופן חריג ארה"ב תמכה בגינוי. המבצע הביא להקפאה זמנית של משלוחי ציוד צבאי אמריקאי לישראל, אך ההקפאה בוטלה בהמשך. שנה לאחר מכן, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, נאם בגין נאום חשוב בזכות מלחמה היש ברירה, שלא ממתינה לשלב שבו כבר מאוחר מדי.

לא לייבא כישלון

במבחן התוצאה ארה"ב ואירופה נכשלות בהתמודדות עם הרוע העולמי. האמריקאים לא מצליחים לעצור את איראן וציר הרשע מתחזק, והאירופים לא מצליחים להתמודד עם התאסלמות היבשת. לכן אסור שהשיטה שלהם בלוחמה בטרור תנחה אותנו. אנחנו צריכים להתבסס על המבט של המוסר היהודי, שתואם את המציאות, לעומת הגישה המערבית שכושלת פעם אחר פעם באיבחון המציאות. טוב למות בעד ארצנו, אך לא נמות למען לגיטימציה שנובעת מתפיסות מנותקות שפעם אחר פעם מובילות לקטסטרופה ביטחונית. ווינסטון צ'רצ'יל אמר בנאום: "אנו חבים ליהודים שיטת מוסר... [שהיא] הנכס היקר ביותר של האנושות", הגיע הזמן שנעז לבוא עם שיטת מוסר זו לעולם, ובראש ובראשונה נתחיל ליישם אותה אצלנו. מתברר שזה הכרח קיומי עבורנו, לא פחות מכך. אחרי הכל, צריך שיישאר מישהו שיוכל לקבל לגיטימציה...