איפה היה אלוהים בשואה?


מאת: הרב אלדד יונה 

כמעט כולנו שמענו יותר מפעם את השאלה "איפה אלוהים היה בשואה?". בבואנו לדון בנושא השואה במבט אמוני עלינו לזכור בראש ובראשונה כי מדובר, ובצדק גמור, בנושא טעון מאוד מבחינה רגשית, ולכן יש לגשת אליו ברגישות הראויה. יש לזכור קודם כל כי מדובר בטרגיה לאומית ואנושית ואישית הגרועה ביותר שידעה האנושות. מדובר בפשע מלחמה החמור ביותר שנעשה מאז ומעולם. כלשון הכתוב בספר דניאל (י"ב, א') "וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא" - קטסטרופה חסרת תקדים ובלתי נתפסת ברגש או בשכל.

יחד עם זאת, בבואנו לדון לוגית עלינו לעשות הפרדה בין הרגש לשכל. כאב רגשי עצום ומוצדק לא אומר שאם דבר כזה התאפשר אז אין אלוהים חלילה או שחלילה אינו מוסרי. כאב רגשי רק אומר שזה כואב לנו, ואולי אפילו בלתי נסבל עבורנו מבחינה רגשית, ובצדק גמור.

נשתדל, בכל אופן, למקד את הדיון לוגית כרגע, למרות העניין הרגשי. אם התורה היתה מבטיחה שלעולם לא תהיה שואה, הרי שהשואה היתה הפרכה לתורה. אולם, כאשר התורה אומרת בכמה וכמה מקומות שקיימת אופציה לאסונות קשים, תוך מתן תיאורים מחרידים המזכירים את מה שקרה בשואה, הרי שלוגית אין שום קושיה על התורה מזה שהתאפשרה שואה. עלינו לזכור - אנו בוחנים כאן את התזה שהתורה עצמה מציגה, ולא תזה על אלוהים דמיוני שבדו הוגים, שרובם אינם יהודים, מליבם. האופיום להמונים על אלוקים דמיוני שבדינו מליבנו איננו תואם לגמרי לתזה שאותה מציגה התורה, ולכן לא בוחנים את אמיתות התורה באמצעות התחזיות שלו. את אמיתות התורה בוחנים באמצעות תחזיותיה שלה בלבד.

די לדעת תנ"ך או אפילו חומש, בצורה בסיסית ביותר, כדי לראות תיאורים מזעזעים ומחרידים של נבואות על אסונות וצרות מהגויים, המזכירים את השואה. יש כאלו לרוב בפרשיות הקללות שבפרשות "בחוקותי" ו"כי תבוא". יש אזכורים כאלו בפרשת "וילך" ו"האזינו". יש נבואות זעם רבות, בתנ"ך כולו.

אם כן, בשלב הזה נחליף את הטיעון השגוי "אם יש אלוהים לא תיתכן שואה כלל בשום מצב. ומשראינו שהיתה שואה זה אומר חלילה שאין אלוהים" בשאלה אחרת, קצת שונה "מדוע עשה אלוהים את השואה?"

התשובה העיקרית והאמיתית לשאלה זו, היא שמוחנו כבני אדם הוא קטן ומוגבל מלהבין חשבונות שמיים. כך אומר הנביא ישעיה בפרק נ"ה (פסוקים ח'-ט') : "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': ט כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם". אנחנו איננו יודעים חשבונות שמיים. זה נראה לנו, כבני אדם עם ראייה מצומצמת, כמאורע אקראי ולא מתוכנן מראש, אבל למעשה הכל מתוכנן מראש ויש לו סיבה אלוהית, רק שלנו כבני אדם אין כלים לראות את זה. פשוט לנו גם שה' הוא ישר וצודק. התורה מעידה (דברים, ל"ב, ד'): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא".

בשלב הזה, ישאל הקורא, אם אין לנו מושג מדוע עשה זאת ה', מדוע עדיף לוגית להאמין שה' עשה זאת, וגם שיש בזה צדק אלוהי הנשגב מהבנתנו, ולא שפשוט מדובר באירוע אקראי? במילים אחרות - הטיעון שאמרתי למעלה יישמע לקורא כאפולוגטיקה שאולי תיתכן, אבל אין סיבה להאמין בה.
התשובה היא שעלינו לעמת שתי תיאוריות זו מול זו, ולראות איזו מהן התרחשה במציאות. נתחיל בתיאוריה הטוענת שהעולם מתנהל ללא כוח עליון המכוון אותו. נשאל את עצמנו, מה הסבירות לזה שמתוך גלות בת כמעט 2000 שנה, האסון הנורא ביותר שקרה לעם ישראל קרה באותו עשור שבסופו קמה מדינת ישראל? נכון, הגויים לא ממש עשו לעמנו חיים קלים במהלך כל שנות הגלות. אבל, לא היה ניסיון ממוסד ושיטתי ומקיף לרצח כל העם היהודי מימי המן הרשע ימ"ש ועד ימי היטלר ימ"ש. נתאר לעצמנו שאסון כזה היה קורה לא 1000 שנה קודם, אלא 50 שנה בלבד קודם. כל מי שלמד היסטוריה יודע שבשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, ועד קום המדינה, הפכו היהודים להפקר בעיני ההמון במדינות רבות. לולא היתה תשתית למדינה יהודית בארץ ישראל, לא יכל העם היהודי לשרוד כעם, לו התחוללה השואה 50 שנה קודם, השרידים היו מתים, נכחדים או מתבוללים תוך דור.
לא ניתן גם לטעון שבדרך טבעית השואה הובילה לקום המדינה. שוב, כל מי שלמד קצת היסטוריה יודע שהן הבריטים והן הערבים לא ממש חיבקו אל חיקם את העולים לארץ אחרי השואה, ואלו נאלצו להילחם על שרידות העם. לולא היתה תשתית למדינה בשנים אלו, הגויים לא היו נותנים לנו אותה מטוב ליבם. במילים האחרות- לו היה השואה מתרחשת 50 שנה קודם, זה לא היה מוביל להקמת המדינה 50 שנה קודם, אלא להיכחדות העם היהודי.
עכשיו נבחן מה ה"תזה היהודית" אומרת. נתחיל מהשוואה לשתי הגאולות הקודמות. לפני גאולת מצרים, על פי המדרש, מתו 80% מעם ישראל במכת חושך. רק חמישית זכו לצאת ממצרים. בתחילת ימי שיבת ציון היתה הגזירה של המן הרשע, שרק בזכות חזרה בתשובה מאסיבית התבטלה לפני שבוצעה והפכה לימי הפורים.
ומה בקשר לגאולה העתידית? הגמרא במסכת סנהדרין (דף צ"ז עמוד ב') מביאה ברייתא: "רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן". בהמשך הברייתא, אגב (בדף צ"ח עמוד א') משתתק רבי אליעזר, מה שאומר שהוא הסכים לטיעון של רבי יהושע. נתבונן היטב - אומר לנו רבי יהושע לפני מעל 1500 שנה, שכשיגיע זמן הגאולה של עם ישראל, אם עם ישראל לא יהיה ראוי מצד מעשיו, ה' יעמיד לישראל מלך שגזרותיו קשות כהמן מיד לפני הגאולה. ואכן, מיד אחרי השואה, קמה מדינת ישראל1.
יותר מזה, הגמרא בהמשך (שם) מביאה שגם תלמידי חכמים יהיו בסכנה באותה תקופה שלפני ביאת הגאולה "רבי אומר אף מזה שנאמר 'כי לפני הימים ההם (=לפני הגאולה) שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר' (זכריה, ח', י') מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר? רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב 'שלום רב לאהבי תורתך' (תהלים, קי"ט, קס"ה), אין שלום מפני צר". אם כן אומרת לנו הגמרא שבימים שלפני הגאולה גם צדיקים ותלמידי חכמים יהיו בסכנה ולא יהיו שרויים בשלום.
למעשה כבר הנביא ירמיה (פרק ג', פסוק י"ד) מתאר אופציה שרק אחד מעיר ושניים ממשפחה ישרדו, והם יעלו לארץ ישראל- "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן".
למעשה, אם מעיינים היטב בסוגיה המפורסמת של שלוש השבועות במסכת כתובות (דף קי"א עמוד א') ניתן להגיע גם למסקנה של קשר רוחני לכאורה בין השואה לתקומה. אומרת הגמרא "כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר ג' שבועות הללו (=שנזכרו בשיר השירים) למה (=כלומר, מה טיבן)? אחת שלא יעלו ישראל בחומה. ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם. ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי". שלושת השבועות מותנות אחת בשנייה, ונועדו להבטיח שבכל הגלות הארוכה עם ישראל ישרוד. ברגע שהיתה השואה, הרי שהגויים עברו על השבועה שלא ישתעבדו בעם ישראל יותר מדי, וממילא לאחריה הותרו גם שתי השבועות של עם ישראל, ורק אז התאפשר קום המדינה, מה שלא עלה בידי הציונות עד אז במשך עשרות שנים.
כאמור, איננו יודעים כלל חשבונות שמיים. איננו יודעים למה קרתה השואה. אולם אנו יודעים שסמיכותה לקום המדינה מסתדרת עם ספרות חז"ל ופחות מסתדרת עם תפיסה שמדובר בהיסטוריה אקראית. משהבננו את זה, נסמוך על החוכמה האלוהית, גם בחלק הגדול שאיננו מבינים, ואולי לעולם לא נזכה להבין.

המאמר פורסם אשתקד באתר "כיפה" ומפורסם כאן השנה בתוספת נופך. 


1 נעיר שהנוסח המלא שם בגמרא הוא "אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב, ויכול לשאול השואל שהרי אין זה תואם למציאות האמפירית, שעם ישראל לא עשו תשובה בין השואה לקום המדינה? ניתן להסביר בשתי דרכים. האחת, ניתן לראות בעיתוני אותה תקופה שהוכרזו כמה ימי תענית ותשובה בארץ הקודש להתפלל על המוני בית ישראל שהיו באירופה, ומכל מקום עשו תשובה באותן שנים בנושא אחדות העם וערבות הדדית. השניה, מיד אחרי הברייתא דלעיל, מביאה הגמרא ברייתא תואמת שבה דיון בין רבי אליעזר לרבי יהושע וראיות מפסוקים, וכך מסתיימת הברייתא:  "אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר 'ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה' (דניאל י"ד), ושתק רבי אליעזר", כלומר, הראייה המנצחת שקבעה הלכה כרבי יהושע מדברת במפורש שהגלות תכלה "ככלות נפץ ידי עם קודש", כלומר גם ע"י יסורין ללא תשובה.  נצטט גם את רש"י שם (סנהדרין צ"ח ע"א): "וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד: תכלינה - אלו הצרות... כדאמרינן כי אזלת יד".

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.