פרשת ויגש

פרשת ויגש ממשיכה את סיפורו של יוסף. ראינו בפעם הקודמת כי מקובל למקם את זמנו של יוסף בימי ה"חיקסוס", תקופה בה שלטו במצרים מלכים ממוצא כנעני-אמורי, אך שליטה זו לא הייתה מלאה. מצרים של התקופה הזו נחלקה לשתי ממלכות: ממלכה מצרית החולשת על צפון מצרים (ארץ גושן) ובמרכזה שלטה השושלת הכנענית-אמורית, ואילו בדרומה נשארה ממלכה מצרית חלשה, שגורשה לשם על ידי הכנענים והמשיכה את מסורת השלטון המקומי. לאחר כמאה וחמישים שנים פרצו מחדש מלחמות בין שתי הממלכות, עד שהממלכה הצפונית נפלה, והצפון חזר גם הוא לידי השליטים מדרום מצרים.

אך באילו נסיבות פרץ הסכסוך המחודש בין הממלכות? גם בנושא זה, ממרחק אלפי השנים, אנו משערים ואיננו יודעים בוודאות, אך אולי בסיפור יוסף ישנם פרטים שיכולים לעזור לנו להבין את הרקע. התעודות המצריות שמתעדות את החיקסוס נדירות עד כדי לא קיימות בכלל, אך מהמעט שיש לנו עולה כי מה שהוביל להידרדרות היחסים המחודשת בין הממלכות, לא היה אלא מיסים. כך לדוגמה כתב האג'יפטולוג הידוע ווילסון (המופיע בסוגריים מרובעים הוא הבהרות שלנו) :

שלטון כלשהו נמשך בתבאי [דרום מצרים. הממלכה הדרומית] לאורך כל התקופה, למרות שבמשך זמן מה היה גם שלטון זה כפוף למלכים החיקסוס מן הצפון... בבואנו לדון בחיקסוס עצמם, אנו מתמודדים עם תופעה מביכה: היעדר רשומות כתובות עכשוויות... אם כיבוש זה היה קריטי למהלך התרבות המצרית כפי שאנו טוענים, כיצד ייתכן שהכתבים המצריים עטפו אותו בשתיקה? התשובה נעוצה באופי ובמטרה של טקסטים מצריים, שקבעו את הנצחי ולא את החולף, ואשר הציגו לנצח את ההיבטים של החיים שהרגישו כמייצגים בצורה אמיתית את מטרות האלים עבור מצרים. בפסיכולוגיה ההיא, לא היה שום דחף לרשום את התיעוד של השפלה לאומית גדולה... אולם, בידינו מסמך כלשהו המתאר את שלטון החיקסוס ומתאר את השלטון היהיר של מלכי החיקסוס על מלכי הדרום. כך נכתב בו:

"מהומה הייתה בערי האסיאתים [החיקסוס], כי הנסיך אפופיס [מלך החיקסוס] היה באווארס [ארץ גושן], וכל הארץ הייתה כפופה לו עם חובותיה..."

הטקסט המרכזי שבידנו המתאר את התפרצות הלחימה בין הממלכות מקורו בעותק כתובת מהשושלת התשע עשרה. הכתובת משתמשת באמצעי ספרותי האופייני לטקסטים של האימפריה: ועידה בחצר המצרית. למרות החלק התעמולתי, חייבים להתייחס למסמך בכבוד של מקור היסטורי:

"הוד מלכותו דיבר בארמונו אל מועצת האצילים: 'תן לי להבין בשביל מה המלוכה [בדרום] לידי? הנסיך באוואריס [מלך החיקסוס], ומלך אתיופיה... לכל אדם יש את הנתח שלו ממצרים הזו... אף אדם לא יכול להתיישב, כשהוא נגזר על ידי המיסים של האסיאתים [החיקסוס]."

(J.A. Wilson, The Culture of Ancient Egypt, University of Chicago Press, 1956, pp. 158-164)

הנה, לפי המקורות המצריים, מה שעורר את זעם המדינה לא היה אלא... פרץ פתאומי של מיסים שהושתו לא רק על אדמות הצפון אלא אף על אדמות הדרום. מה גרם לכך? בשבוע שעבר דיברנו על רמזי הרעב במצרים. אולי גם באירוע זה ניתן לראות בעצם הדים למתואר בפרשה:

"(יח) וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ:

(יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם:

(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:

(כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ:

(כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם:

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:

(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:

(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:

(כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה:"

(בראשית מז,יח-כו)

האם אלו אותם האירועים? לא ניתן לדעת. כאמור, כלל זה יהיה נקוט בידינו – עלינו להיות זהירים ביותר בכל שחזור היסטורי. אין לנו כתובות מצריות רבות המתייחסות לדברים, ובקרב היסטוריונים מודרניים יש נטייה לפקפק באמינות התיאור המצרי. אך בכל זאת, אין ספק כי מרתק הדבר כי בתקופה המקבילה לזמנו של יוסף, לא רק שאכן שרר רעב, אלא גם המקורות המצריים מתארים התלקחות מלחמה שהתרחשה בעקבות גבייה קיצונית של מיסים. הסכסוך הוביל למלחמה, שבסופה הוקעו מנהיגי החיקסוס ממצרים, והובילו אולי – לשעבוד בני ישראל. אבל על כך נכתוב כשנגיע לספר שמות.