המצוות כמורשת לאומית - מאמר בראש צעיר



זוהי גרסה קצרה של המאמר. לגרסה המלאה לחצו כאן.


לא צריך להיות מאמין או דתי כדי לראות ערך וחשיבות בקיום המצוות. כל מה שנחוץ הוא תחושת הזדהות כלפי עם ישראל לדורותיו, וראיית עצמנו כחלק ממנו, כהמשך של אבותינו.

תארו לעצמכם סבתא השומרת באהבה על תכשיט כלשהו, שהועבר במשפחתה לאורך הדורות. התכשיט הזה מלא עבורה בזיכרונות משפחתיים, וחשוב לה להעביר אותו הלאה, לבתה ולנכדתה אחריה, כסמל למורשת המשפחתית וכחיבור לדורות הקודמים. גם אם נניח שהנכדה הצעירה, המקבלת את התכשיט בימינו, אינה רואה בו יופי או ערך מיוחד - כמה אטימות לב צריך כדי להשליך אותו לפח בזלזול כ"חתיכת מתכת ישנה"? רק אדם המנותק לחלוטין מזהותו המשפחתית, ורואה את עצמו כאינדיבידואל תלוש ללא עבר ושורשים, יכול לזלזל במה שאבותיו החשיבו כל כך.

ואם כך לגבי תכשיט, קל וחומר לגבי מה שאבותינו האמינו בו בכל לבם ואף מסרו את נפשם עליו. כמה יהודים היו מוכנים למות בייסורים כדי לא לחלל שבת, בזמנים הקשים ביותר? לצום ביום כיפור? למול את ילדיהם?

גם אם מישהו חושב היום שכל אותם יהודים טעו באמונתם, הרי הם עדיין אבותינו. איך אפשר פשוט לירוק בפרצופם של מיליונים מאבותינו לאורך הדורות, ולרמוס בשאט נפש את מה שהיה כה חשוב להם? אפילו אם יהודים בני זמננו בוחרים לא לשמור שבת באופן אישי, על כל פנים עליהם להבין את ערכה של השבת, לראות בה חשיבות ולנסות לתת לה לפחות ביטוי מסוים במרחב הציבורי.

הרי אותם יהודים עצמם, מביעים זעזוע וזעם כאשר הם נתקלים בהתנהגות שנתפסת בעיניהם כזלזול ביום השואה או יום הזיכרון. זאת משום שהם רואים בערכים הללו משהו הנוגע לכל עם ישראל, שכולנו חלק ממנו. כשם שאנו דורשים בצדק כבוד כלפי הסמלים הלאומיים בני זמננו, כך ראוי לדרוש כבוד כלפי המצוות שאבותינו מסרו עליהן את נפשם, ולו רק בתור סמלי מורשת לאומיים. לא יעלה על הדעת לרמוס את קברו של הרצל כדי לסלול במקומו אוטוסטרדה או להקים עליו קניון, גם אם הדבר יכול להיות רווחי; מדוע אם כן תהיה השבת חשובה פחות?

ההוגה הבריטי ג.ק צ'סטרטון כתב ש"המסורת היא הדמוקרטיה של המתים": כשם שהדמוקרטיה נותנת זכות הצבעה גם לאנשים הפשוטים ביותר, כך המסורת נותנת "זכות הצבעה" לאבותינו שעברו מן העולם. עלינו לכבד את קולם ולהתחשב במה שהיו רוצים. "כבד את אביך ואת אמך" אינה רק מצווה בתורה, אלא ערך מוסרי אנושי בסיסי, ואוי לחברה שאינה מקפידה עליו. אין זה אומר שעלינו להישאר כפופים לנצח למנהגיהם ודעותיהם של אבות מלפני אלפי שנים, אבל על כל פנים עלינו לכבד אותם, ולו רק כחלק מהכבוד שלנו כלפי אבותינו. כלשון אמרתו הידועה של יגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל, ועתידו - לוט בערפל".


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.