המבול- תקציר


מאמר זה הוא תקציר לקריאת המאמר המלא לחץ כאן.

סיפור המבול המופיע בתורה מעורר כמה וכמה שאלות: היכן הממצאים המעידים על התרחשותו של מבול עולמי לפני כמה אלפי שנים? איך היה מקום בתיבה לבעלי חיים כה רבים ולמזונם? איך הגיעו כל בעלי החיים לתיבת נח ממרחק קילומטרים רבים, יבשות וימים? מאין הגיעה כמות כה עצומה של מים, שמספיקה כדי לכסות את כל ההרים הגבוהים? וכיצד יש להסביר את הדמיון בין סיפור המבול שבתורה לסיפורים דומים המופיעים במיתוסים מהמזרח הקדום, ולמעשה בעולם כולו?

במאמר זה נבחן מספר גישות המתמודדות עם השאלות הללו, נראה את היתרונות והקשיים שבכל אחת מהן, ולבסוף נציע מבט מאחד הכולל את הפירושים יחד ונותן מענה המתיישב על הדעת.

הגישה הראשונה מקבלת את סיפור המבול כפשוטו. בין התומכים בה יש הטוענים שאין סתירה בין הבנת סיפור המבול המקראי כפשוטו לבין הממצאים המדעיים. הם מציגים טיעונים ומקורות מלומדים לכך שאכן ניתן היה להכניס לתיבה את מספר בעלי החיים הנדרש (שכלל רק את המינים העיקריים, לא את כל תתי-המינים שהתפצלו מהם אחר כך), שהללו יכלו להגיע לתיבה ולהתפזר ממנה אחר כך מכיוון שהיבשות עדיין היו מחוברות, ושכמות המים העצומה שכיסתה את העולם יכולה היתה להגיע מאסטרואידים מלאי קרח שפגעו בכדור הארץ, או מפגיעת מטאור באוקיינוס שגרם לאידוי עצום של מים לאטמוספירה ולירידתם כגשם. כמו כן הם מצביעים על ממצאים המעידים על מבול עולמי בדמות עצמות בעלי חיים פרהיסטוריים מעידנים שונים המעורבבות יחד, קונכיות ימיות על ראשי ההרים וכדומה.

אחרים הדוגלים בגישה זו שוללים את הצורך להתאים בין תיאורי המבול לממצאים המדעיים, מתוך תפיסה לפיה מדובר בנס בו פורץ האל הכל-יכול את חוקי היקום שהוא עצמו ברא. המבול היה אירוע פלאי החורג מחוקי הטבע של המציאות המוכרת, ולכן אין להקשות קושיות על היתכנותו של אירוע כזה, או לחפש ממצאים פיזיים המעידים על התרחשותו. יתרה מזאת, אפשר לומר שלא רק המבול היה אירוע ניסי, אלא שכל סיפורי בראשית מהבריאה ועד אחרי המבול (או מגדל בבל) התרחשו במציאות שהיתה שונה לגמרי מזו שלנו, מציאות המנוהלת ישירות בידי האל בהשגחה מתמדת, ובה לא שררו עדיין חוקי טבע קבועים והכל היה פלאי וניסי. רק לאחר המבול השתנה טיבה הבסיסי של המציאות, ונקבעו בה חוקי טבע יציבים ובלתי משתנים, שהעבירו את האחריות עליה מההשגחה האלוהית לידיו של האדם.  לפי עמדה זו ברור שאין להשליך מהמציאות המוכרת לנו על זו ששררה בעבר הרחוק, לפני המבול.

הגישה השניה סבורה שהמבול המתואר בתורה לא היה מבול עולמי, אלא מבול אזורי שהציף רק את אזור הים השחור והתרבויות שהתקיימו בו. ישנם ממצאים גיאולוגיים המעידים על כך שמבול כזה אכן התרחש בתקופה סמוכה לזו של נח, והסבר כזה מיישב שאלות רבות בנוגע לכמות המים, בעלי החיים שהוכנסו לתיבה (שלא כללו את כל המינים בעולם אלא רק את המקומיים) וכדומה. לחילופין, יש הרואים בסיפור המבול לא תיאור של מקרה אחד, אלא סיכום הכולל כמה מבולים איזוריים, שטפונות, הצפות ואסונות טבע שפקדו את האנושות בזמנים קדומים, אותם בחרה התורה לתאר כאירוע אחד מסיבות חינוכיות.

פירושים אלה אמנם מיישבים את הקשיים הריאליים, אולם לכאורה הם אינם מתיישבים עם פשט הפסוקים בתורה, המדברים על כך שהמבול כיסה את "כל הארץ", "תחת כל השמים" וכדומה. אולם במקומות אחרים במקרא מוצאים ביטויים דומים מתייחסים רק לאיזור מסוים ולא לעולם כולו, ואפשר לומר אם כן שזו כוונתם גם פה. קושי נוסף עולה מכך שהתורה מציינת בפירוש שגם ראשי ההרים הגבוהים כוסו במים, מה שנראה בלתי אפשרי במבול איזורי; על כך ניתן לומר שמדובר על ההרים בתוך איזור המבול, שהפך למעין אגם ענקי. לחילופין, יתכן שהכוונה היא לסופות שלג וקרח, או לאדים של מים רותחים (שהרי גם הללו צורות של מים) שכיסו את ראשי ההרים. סימוכין לפירוש זה ניתן למצוא בגמרא, הדנה בשאלה האם היה מבול בארץ ישראל, ומדברת על ה"הבל" (האדים) שהגיעו לשם. בנוסף לכך, כתב הרמב"ם בהקשר אחר שסגנון הכתיבה הנבואי נוטה לתאר אירועים היסטוריים במונחים מופרזים, המשקפים את תחושותיהם הקשות של אלה שחוו את האסון, ולא תיאור ריאלי של המציאות. יתכן שהתיאור של מבול המכלה את העולם כולו מבטא את תחושתם של בני התקופה ואת הרושם שהאירוע השאיר עליהם, ואין לראות בו תיאור מדויק.

הגישה השלישית, שאיננו מקבלים, אינה מנסה כלל לברר את פרטיו הריאליים של המבול. מבחינתה, המקרא אינו מדבר על העולם הפיזי אלא הוא שיקוף של העולם הרוחני. סיפור המבול לא נועד מלכתחילה להתפרש כפשוטו, אלא להעביר לנו רעיונות רוחניים ומוסריים בצורה סיפורית. סיפור המבול קרה בעולם הרוחני ולא בעולם הפיזי.

יתירה מזו, אולי משום שסיפור המבול היה ידוע בעולם העתיק, ובתרבויות האליליות הוא ביטא מסרים שליליים על אפסות האדם וגחמותיהם של האלים שעשויים להחליט להשמיד אותו ללא כל סיבה, מה שהביא לגישה פסימית ומלאת חרדה ביחס לקיום. ה' לא רצה להתעלם מסיפור זה ומהשפעותיו המזיקות, ולכן הורה להכליל אותו בתורה תוך כדי עיצוב מחדש, שמדגיש דווקא מסרים הפוכים: את השפעות בחירותיהם של בני האדם על המציאות, את הצדק והמוסר של האל, ואת ההבטחה שלא יהיה עוד מבול, שמעניקה לאנושות אופטימיות, תקווה ומוטיבציה להתפתחות.

הגישה הרביעית כוללת למעשה את שלוש הגישות הקודמות. היא סבורה המבול הוא גם אירוע ממשי שהותיר רושם עז על כל העמים הקדומים, גם תמצות של כלל המבולים ואסונות הטבע שפקדו את בני האדם החל מהעידן ההיסטורי, והוא גם שיקוף של העולם הרוחני. ככזה הוא מתואר בסגנון מיתי שבקריאתו לא נפגמת האמינות שלו אלא דווקא מתחזקת, לא ברובד ההיסטורי אלא ברובד הסובייקטיבי של השפעת האירוע על ההכרה. לא משנה מה בדיוק קרה בפועל; בזיכרון הקיבוצי של האנושות אכן היה מבול ממשי שכיסה את כל העולם כולו, ועל מבול זה, בעיקר עליו, דנה התורה.