זהו מאמר מקוצר. למאמר המלא לחצו כאן.


דמותו של ה', כפי שהיא מצטיירת במקרא, עשויה לגרום אי נוחות לקוראים רבים. בקריאה שטחית מופיע ה' כמלך מהיר חימה, שדורש הערצה ותשבחות מנתיניו, ומעניש אותם על כל חטא קטן. איך אנחנו אמורים להתייחס לדמות שכזו ולתיאורים כאלה?

נשיב על כך בכמה שלבים.

1. לרדת לרמה של המקבל

ראשית, עלינו לזכור שה' פונה לאדם ומתגלה לו באופן המתאים לכלים של אותו אדם. הסגנון והשפה של התורה נכתבו באופן המתאים לבני ישראל שיצאו ממצרים - עם של עבדים בראשית דרכו, שאך זה עתה השתחרר משעבוד פיזי ומנטלי ממושך, ותפיסת עולמו היא במידה רבה פגאנית ואלילית כמו זו של התרבות בה גדל. כאשר מציג את עצמו ה' בפניהם, עליו לעשות זאת במושגים ובדימויים שהם מסוגלים להבין. אילו היה משה מביא לעם חיבור פילוסופי בסגנון "מורה נבוכים" במקום את ספר התורה, לא היו מן הסתם מסוגלים להבין אותו כלל.

דומה הדבר ליחסים בין אב לבנו: כאשר הבן עוד תינוק או פעוט, צריך האב לצמצם את עצמו הרבה כדי לתקשר איתו. בעיני הפעוט, האב עשוי להיתפס כדמות מאיימת ובלתי מובנת, שכועסת עליו לפעמים ואף מענישה. אבל דימוי זה אינו משקף את האב כפי שהוא, אלא את ראייתו המצומצמת של הפעוט, ואת האופן בו נאלץ האב להנמיך את עצמו לקומתו. פעוט אינו מבין עדיין את העולם, אינו יודע מה טוב ומה רע עבורו ואלו השלכות יש למעשיו, ואינו מסוגל לתפוס רעיונות מופשטים או הסברים מורכבים. לכן צריך האב להיות לפעמים קשוח איתו, לכפות עליו להתנהג כמו שצריך, לדרוש משמעת עיוורת, ולגעור בו ואף להעניש אותו על מעשים שליליים (בעיקר כשהם מזיקים או מסוכנים). כאשר יגדל הבן ילמד להבין את אביו טוב יותר, יתוודע למכלול אישיותו, יזהה בו צדדים עמוקים ומורכבים, וייווכח עד כמה שונה אביו האמיתי מהדמות המאיימת שהצטיירה בדמיונו כשהיה קטן. לא האב הוא שמשתנה, אלא הבן ויכולת התפיסה שלו. האב מתגלה ומציג את עצמו בהתאם לכלים של הבן: עם ילד בן שלוש הדיבור הוא בסגנון "אם לא תסדר את החדר, תקבל עונש", ואילו עם ילד או נער גדול יותר הדיבור הוא אחר לגמרי.

2. דיברה תורה כלשון בני אדם

אחרי שהבנו את הנקודה הקודמת, אפשר להתקדם להבנה הבאה: כל התיאורים של ה' המופיעים בתנ"ך, כגון תיאורי רגשותיו ומחשבותיו, אינם מתארים אותו כפי שהוא, אלא נועדו רק לתת לנו מושג מסוים לגביו - "לשבר את האוזן" האנושית שלנו. כאשר מדובר למשל על זעמו של ה', אין הכוונה שהוא חש התפרצות רגשית של כעס כפי שאנחנו חשים, אלא שהוא הגיב ופעל בצורה הדומה לזו שבני אדם מגיבים בה כשהם כועסים. מה הוא חש בפועל - אין לנו ממש יכולת להבין. אם נחזור לדוגמת הפעוט, הרי אפילו כאשר הוא מבין ש"אבא כועס", הוא אינו מבין באמת את חוויית הכעס הבוגרת שחווה אביו. יתכן שהאב אפילו אינו כועס באמת בתוכו, אלא רק מציג פנים כעוסות לבן כדי לחנך אותו. קל וחומר שאנו איננו מסוגלים להבין מה משמעות הכעס, או רגשות אחרים כלשהם, ביחס לה'. אנחנו יכולים להבין שהוא פעל כאילו הוא כועס, בכך שגער, העניש וכדומה, אבל אין זה מלמד אותנו על אישיותו האמיתית. ההתגלויות נועדו כדי לקרב אותנו אליו, לתת לנו מושג מסוים לגבי האלוהות שנוכל ליצור איתו קשר, אבל תהיה זו טעות לחשוב שאנו מבינים את "הפסיכולוגיה של אלוהים" - ודאי שלא כאשר אנו מדמיינים אותו בצורה אנושית וילדותית.

3. הוא באמת אלוהים

שמעתי פעם מישהו שהתבטא ואמר, שהביקורות כלפי דמותו והתנהגותו של ה' במקרא נובעות מכך שאנשים אינם מבינים שה' לא "משחק את אלוהים" - הוא באמת אלוהים! נסביר את הדברים.

יש תכונות ומעשים מסוימים, שכאשר הם מופיעים אצל בני אדם, אנו מתייחסים אליהם בשלילה, משום שהללו אינם מתאימים להם. כך למשל, מידת הגאווה היא מידה רעה, משום שבאמת אין לאדם במה להתגאות, שהרי הוא מלא פגמים וחסרונות, והמעלות שבו הן קטנות ומעוטות ערך. מי שמתגאה, הריהו כביכול "משחק את אלוהים" בעוד אינו כזה. אבל ה', לעומת זאת, הוא באמת אלוהים - הוא באמת מושלם, נטול פגמים וחסרונות, והמעלות שלו הן אינסופיות. לה' אפוא ראוי להתגאות בשלמותו, ואין בכך כל דבר פסול. רק הסתכלות על ה' כאילו הוא פשוט "בן אדם חזק" (כפי שנתפסו למשל האלים היוונים)  מובילה למחשבה השגויה שהגאווה אצלו היא שלילית. אדם שקורא לכולם להלל ולשבח אותו, הרי הוא מגאלומן המתהדר בכתרים שאינו ראוי להם; אולם כאשר אלוהים קורא לכולם להלל ולשבח אותו, הרי שהדבר מתבקש בהחלט, שכן את מי ראוי להלל אם לא את מקור כל הטוב והשלמות?

סיכום

את תיאורי האל שבמקרא יש להבין מתוך ההנחות הבאות: 1. הדברים נאמרו בשפה ובסגנון המתאימים לבני אותה תקופה, כמו אב המצמצם את עצמו לרמה של בנו הקטן, ואינם משקפים את עצמותו של ה'. 2. תיאורים על רגשותיו ומחשבותיו של ה' נועדו לשבר את האוזן, וגם הם אינם מבטאים את מהותו, ויש לקרוא ולפרש אותם תוך זכירה במי מדובר. 3. תכונות ומעשים מסוימים אמנם אינם ראויים לבני אדם, אך כאשר הם מיוחסים לאל אין בכך כל חיסרון עבורו אלא דווקא מעלה.




 

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.