אינה מצווה – ועושה: חיוב ופטור של נשים במצוות (תקציר)


זהו תקציר למאמר "אינה מצווה – ועושה: חיוב ופטור של נשים במצוות" של הרבנית נוית צדיק.

ערך השוויון בעולם המודרני המערבי נחשב לאחד הערכים העליונים: שוויון הזדמנויות בעבודה ובלימודים, שוויון ביחסים בין אישיים בין איש לאשה בנישואים, ושוויון בכל תחום בחיים. גם בתורה יש אמירות שמהוות תשתית לאמונה שכל בני אדם שווים. לאור זאת, קשה לנו להבין מדוע קיים אי שוויון לכאורה בין גברים לנשים בתחומים מסוימים ביהדות.

בגדול, נשים וגברים שווים ביחס לקיום הדינים ומצוות התורה, כלשון חז"ל: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה" (קידושין לה, א). אולם חכמים קבעו שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, כלומר כאלה שקיומן תלוי בזמנים מסוימים, כמו סוכה, ארבעת המינים, ציצית (שזמנה רק ביום), תפילין (שזמנם רק בימות החול) ועוד. מה הטעם לכך? תשובות שונות נתנו לשאלה זו לאורך הדורות, וכאן נציג כיוון חדש ומעורר מחשבה.

נתחיל בשאלה: מי יותר גדול - מי שעושה מעשים טובים מתוך הכרח וציווי, או מי שעושה אותם מרצונו החופשי? הנטייה הטבעית שלנו היא לומר שמי שפועל מרצון ובחירה, גדול ממי שפועל מתוך הכרח. הרי מעשיו נובעים מאהבה, והוא גם מן הסתם ישתדל בהם יותר, מאשר מי שפועל רק מתוך כפייה וחשש מעונש. ואכן, כך סבר בתחילה האמורא רב יוסף, שמי שמקיים מצוות שאינו מחויב בהן - גדול יותר ממי שמקיים מתוך חיוב. אולם לאחר מכן שמע וקיבל את דברי רבי חנינא, לפיהם "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". כלומר, רבי חנינא ורב יוסף סבורים שדווקא מי שמקיים מצוות מתוך הכרח, גדול ממי שעושה זאת בהתנדבות!

איך אפשר להבין זאת? ישנם הסברים שונים בנושא. למשל, מי שפועל בהתנדבות קל לו יותר, משום שהוא יודע שיוכל להפסיק בכל רגע אם ירצה, בעוד שמי שפועל מתוך הכרח אינו יכול לעשות זאת. כמו כן, כאשר מחייבים אדם לעשות משהו, באופן טבעי מתעוררת בתוכו התנגדות לכפייה, שמצריכה ממנו מאמץ גדול יותר להתגבר עליה מאשר אצל מי שאינו מחויב. נמצא אם כן ש"המצווה ועושה" מתאמץ יותר כדי להתגבר על הקשיים הפנימיים שלו, ולכן מבחינה זו הוא גדול יותר מהמתנדב.

במדרשי חז"ל העוסקים בקבלת התורה, אנחנו רואים ביטוי לשתי הדעות - זו שסבר רב יוסף מלכתחילה, וזו של רבי חנינא. מצד אחד אומר המדרש, שהקדוש ברוך הוא שאל את כל העמים אם רצונם לקבל את התורה, וכולם סירבו חוץ מעם ישראל. מכך רואים שמעלתם של ישראל היתה בכך שבחרו את התורה מרצונם החופשי, ללא הכרח. לעומת זאת, במדרש אחר מסופר שה' "כפה עליהם הר כגיגית", ואיים עליהם שאם לא יקבלו את התורה ימצאו את מותם בהר סיני. מכך נראה שיש חשיבות דווקא לקבלת התורה מתוך כפייה, לא מתוך בחירה!

איך זה מסתדר? באמת, שני הדברים נכונים: כאשר משהו חשוב לנו באמת, אנחנו לא מאפשרים לגביו בחירה. רוב ההורים אינם נותנים לילד שלהם לבחור אם הוא רוצה לחגור חגורה באוטו או לרדת לכביש בלי להחזיק יד, אלא מכריחים אותו. אבל לילד מצדו קיימת בחירה - האם לשתף פעולה מרצון, או להתנגד עד שייכפו אותו. כך שהמצב הרצוי הוא שמצד ההורים יש הכרח, אבל מצד הילד יש רצון. בדומה לכך, מסביר המהר"ל שה' הכריח את עם ישראל לקבל את התורה, משום שכל קיום הבריאה תלוי בכך; אולם עם ישראל מצדם קיבלו את התורה מרצון, וזוהי מעלתם ושבחם.

נמצא ששני ההיבטים הללו חשובים: גם ההכרח, שמראה על חשיבות הדבר אותו מחייבים, וגם הבחירה החופשית, המבטאת את רצונו הטוב של האדם.

עכשיו אפשר להבין מדוע פטרה התורה את הנשים מחלק מהמצוות. המטרה היא ליצור עם שמבטא גם את העשייה מתוך הכרח וגם את העשייה מתוך בחירה. לכן קבעה התורה חלוקה שווה, לפיה כמחצית מהעם, הגברים, יקיימו את המצוות מתוך הכרח, ואילו המחצית השנייה, הנשים, יקיימו אותן מתוך בחירה. כך ממזג עם ישראל את ההיבטים הטובים של שתי האפשרויות!

דוגמא נוספת לרעיון זה מופיעה במצוות פרו ורבו. לפי ההלכה, רק הגברים מחויבים במצווה זו, אולם הדבר תמוה, שהרי בלי הנשים לא ניתן לקיים את המצווה! אלא שגם כאן ניתן לומר, שמצד אחד הולדת ילדים היא חובה חשובה שאי אפשר להשאיר לבחירה בלבד, ומצד שני הורות טובה קיימת רק במקום בו ההורים בחרו מרצונם להביא ילדים לעולם. לכן קבעה התורה מציאות בה אחד מבני הזוג, הגבר, מחויב במצווה, ואילו הצד השני, האישה, פטור ממנה ומקיים אותה מרצונו החופשי.

ולמה דווקא נשים הן הפטורות? משום שבאופן סטטיסטי, הן המצויות יותר זמן בבית ועם הילדים, ולכן עדיף לשחרר אותן ממחויבויות התלויות בזמן, כדי שתהיינה פנויות לעבודות אלה בשנים בהן הילדים דורשים את טיפולן ואינם מאפשרים להן מספיק זמן פנוי לתוספת בקיום מצוות. כמו כן יתכן שלנשים יש יותר חשק טבעי לעבודת ה', ולכן מתאים יותר שהן אלה שיעשו אותה מבחירה.

אז למה הנשים פטורות רק ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולא מכל המצוות? משום שלגבי מצוות לא-תעשה, מדובר באיסורים מזיקים שלא שייך לאפשר להן בחירה לגביהם, וכן בכמה ממצוות העשה האחרות קיימת זיקה לאיסור אחר. למרות זאת, בזכות אותו פטור של הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, מתבטא השילוב הראוי בין הכרח לרצון בעבודת ה'.

נמצא אפוא שהאידיאל הוא שגם גברים וגם נשים יקיימו מצוות, הראשונים מתוך הכרח והשניות מתוך בחירה ורצון, וביחד יגשים עם ישראל את עבודת ה' עם כל כוחות הנפש בצורה הטובה ביותר.

.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.