למה נחוצה האמונה באלוקים וביהדות בזמננו? מאמר בראש צעיר


רבים שואלים: למה נחוצה האמונה באלוקים וביהדות בזמננו? הרי אנו רואים שאפשר להסתדר טוב מאד בחיים ולהיות אדם טוב גם בלי להאמין באלוקים ולשמור מצוות. יתרה מזאת, האנושות הולכת ומתפתחת בכל התחומים: נמצאות תרופות למחלות, פתרונות לרעב, דרכים להתמודד עם מזג האוויר וכן הלאה. בשביל מה צריך אם כן את האמונה באלוקים, ואת התורה והמצוות, אם אנחנו יכולים להסתדר לא רע בעצמנו?

במאמר זה נענה בקצרה על שאלות אלו, להרחבה בעניין קרא את המאמר המלא

ראשית, השאלה יוצאת מנקודת הנחה, שיש לבחון אמונות לפי מידת התועלת שיש לנו בהן. אם אמונה כלשהי מועילה לנו בדרך כלשהי, הרי זו סיבה לאמץ אותה, ואילו אם היא לא תורמת לנו דבר - יש לדחות אותה. אבל הנחה זו היא כמובן מוטעית; מה שאמור להנחות אותנו בבחירת אמונותינו אינו השאלה אם הן מועילות או לא, אלא אם הן נכונות. אם אמונה מסוימת היא נכונה, יש להאמין בה גם אם אין לה שום השלכות מועילות לגבינו, פשוט משום שזוהי האמת.

כך למשל יכול לשאול אדם, למה נחוצה לי האמונה שהעולם הוא עגול? הרי אני חי את כל חיי בכפר הקטן שלי ולא נוסע לארצות רחוקות. אני גם לא מדען שעוסק בחקר כדור הארץ. מבחינתי אני יכול לחיות חיים טובים ומאושרים גם אם אאמין שהעולם שטוח. מדוע עלי להאמין אם כן שהעולם הוא עגול, כאשר אמונה זו לא מביאה לי שום תועלת?

התשובה המתבקשת לאותו אדם היא כמובן: עליך להאמין שהעולם הוא עגול פשוט משום שזו האמת. אם תאמין שהוא שטוח, הרי אתה מאמין בשקר. אולי לא יהיו לכך שום השלכות מעשיות על חייך, ועדיין, האדם הנבון שואף לברר את האמת ולאחוז באמונות נכונות, ולכן הוא בוחן טענות שונות לפי מידת אמיתותן, לא לפי השאלה "מה יצא לו" אם יאמין בהן.

לענייננו, השאלה האם יש אלוקים והאם התורה היא מן השמים, היא שאלה חשובה שיש לדון בה לפי הראיות. אולם השאלה "למה נחוצה האמונה באלוקים" מחטיאה את המטרה, משום שאינה מחפשת את האמת אלא את התועלת בלבד.

שנית, השאלה מניחה הנחה נוספת, לפיה אנחנו מסתדרים לא רע בלי אלוקים - הנה אנחנו מפתחים תרופות, מתגברים על הרעב וכן הלאה. הנחה זו יוצרת למעשה אבחנה בין חלקו של אלוקים בעולם, לבין חלקם של בני אדם: כל מה שבני האדם עושים שייך להם, ולהם מגיע הכבוד והקרדיט על כך, ואילו אלוקים מטפל רק בדברים שאינם בשליטתם של בני אדם. ממילא לפי הנחה זו, ככל שגדלה שליטתו של האדם בעולם, כך הולך אלוקים ונדחק ממנה, עד שתפקידו נעשה שולי וזניח.

אבל כמובן שגם הנחה זו שגויה. אלוקים הוא מקור כל המציאות, המקיים אותה בכל רגע. הוא זה שיוצר את חוקי הטבע בהם משתמשים בני האדם, והוא הנותן לבני האדם את התבונה להבין את החוקים הללו ולהשתמש בהם לצרכיהם. ללא אלוקים, לא היה קיים עולם כלל, ובטח שלא היו קיימים חוקי טבע סדורים, וקל וחומר שלבני האדם לא היתה יכולת להבין אותם ולשלוט בעולם.

משל למה הדבר דומה? לאדם שישאל, בשביל מה צריך חמצן, הרי אנחנו חיים מצוין גם בלעדיו? או בשביל מה צריך חשמל, הרי כל המכשירים שלנו פועלים גם ככה... אותו אדם אינו מבין מהם חמצן וחשמל, וחושב שמשום שאיננו רואים אותם - הרי הם אינם קיימים, ומוכח שאנו יכולים להסתדר בלעדיהם. האמת היא כמובן שהחמצן מחיה את כולנו בכל רגע, והחשמל מפעיל את כל המכשירים המחוברים אליו, כך שלחשוב שאפשר להסתדר בלעדיהם זו לא סתם טעות, אלא אי הבנה בעצם מהותם. ולענייננו, מי שחושב שאנחנו מסתדרים בלי אלוקים, תופס כנראה את האל כמין קוסם מוזר שתפקידו לחולל ניסים מדי פעם כדי לעזור לנו להתגבר על בעיות. הוא אינו מבין שאלוקים אינו קוסם או סופרמן, אלא מקור הכוח והקיום של הבריאה כולה.

ישנה בדיחה ידועה על אדם שחיפש זמן רב חניה בתל אביב, ובייאושו התפלל ואמר: ריבונו של עולם, אם תזמן לי חניה, אתן 100 שקל לצדקה! בקושי סיים לומר את המשפט, והנה ראה מולו רכב יוצא מחניה ומפנה אותה. מיהר והכריז מיד: ריבונו של עולם, קבל ביטול, לא צריך עזרה, כבר הסתדרתי לבד!... כך בדיוק נשמע מי שחושב שפירושם של ההישגים הטכנולוגיים והרפואיים הוא שאנו "מסתדרים לבד", ואינו מבין שיד ה' היא העומדת מאחוריהם.

בדיוק משום כך מזהירה התורה: "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך... ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח, יא-יח). לאדם יש נטיה טבעית לייחס את הישגיו לעצמו במקום להודות לה' עליהם, ולכן מורה התורה להישמר מפני שגיאה זו, ולדעת שאמנם יכול האדם לעשות חיל - אולם ה' הוא הנותן לו את הכוח לכך.

סיכום ביניים: האמונה באלוקים וביהדות נחוצה כיום כמו תמיד, לא מתוך שיקולי תועלת כאלה ואחרים, אלא פשוט משום שזו האמת. המחשבה לפיה אפשר להסתדר בלי אלוקים נובעת מתפיסה שגויה של אלוקים, כאילו הוא קוסם המתחרה עם האנושות על השליטה בעולם, בעוד שבפועל הוא המקור המחיה את המציאות ואת כל כוחות הטבע ונותן לאדם כוח ותבונה להשתמש בהם.

בשלב זה ישאל אולי השואל: נניח שאלוקים אכן קיים והאמונה בו נכונה. אבל למה צריך לקיים מצוות? מה נותן קיום המצוות לאדם? הרי אנו רואים אנשים שאינם שומרי מצוות, והם אנשים טובים ומוסריים, מצליחים ומאושרים?

גם שאלה זו יוצאת מתוך הנחה שגויה, לפיה מטרת המצוות היא לתרום בדרך מסוימת לאדם - או בכך שתהפוך אותו לאדם מוסרי יותר, או בכך שתזכה אותו בשכר שמימי שיביא לו הצלחה ואושר. אולם שני הדברים הללו אינם תכליתם האמיתית של קיום המצוות. מטרת קיום המצוות היא בראש ובראשונה לעשות את דבר ה', מתוך אמונה בכך שהוא ציווה עליהן, ושבתור בורא העולם והאדם הוא יודע שאלה המעשים הטובים והנכונים ביותר שעל האדם לעשות.

תארו לעצמכם אדם שישאל, למה צריך להיות מוסרי? מה יוצא לי מכך שאתחשב באחרים, אנהג בחמלה ואכפתיות וכן הלאה? טוב לי בחיים ואני מאושר גם בלי להיות מוסרי! בשביל מה אני צריך מוסר?

אפשר לנסות לשכנע אדם כזה בטיעונים תועלתיים, כמו למשל שאם תהיה מוסרי כלפי אחרים - הם יהיו מוסריים כלפיך, ואתה תרוויח מזה. אולם טיעונים כאלה מחמיצים את מהותו של המוסר. התשובה לשאלה למה להיות מוסרי, היא פשוט משום שזה הדבר הנכון והטוב לעשות. יכול להיות שלא תרוויח מזה כלום ולא תפיק מכך שום הנאה, ויתכן בהחלט שהמוסר אף ידרוש ממך לוותר ולהפסיד מדי פעם. אולם אף על פי כן עליך להיות מוסרי - כי זו תכליתו של האדם, להיות טוב.

אם האדם שלפנינו הוא אגואיסט גמור, הטיעון הזה מן הסתם לא ישכנע אותו כלל. הוא אפילו לא יבין את משמעותו. אולם לרוב האנשים ברור שיש מוסר מחייב שצריך לנהוג על פיו, ושזוהי דרישה אנושית בסיסית שאינה קשורה רק לשיקולי תועלת.

ולענייננו, קיום המצוות הוא חלק מעבודת ה' המוטלת עלינו. אלה אינן סתם הוראות שרירותיות, אלא עצות אלוקיות שמדריכות אותנו איך לתקן את נשמותינו ולרומם את העולם כולו לקראת ייעודו הסופי. מטרתן של המצוות היא להיטיב לנו, כמו שנאמר "לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך" (דברים י, יג). אולם הטבה זו אינה מתבטאת בהכרח בשכר גשמי או באושר. חכמים הבהירו במקומות רבים ששכרן של המצוות הוא לעתיד לבוא, בעולם הבא. אין לצפות אפוא שמי ששומר מצוות יזכה להטבות מיוחדות כבר בעולם הזה.

נכון שהתורה מציינת מערכת של שכר ועונש גם במסגרת העולם הזה, ומפרטת את הברכות והקללות שיבואו בעקבות שמירת המצוות או עבירה עליהן. ואכן ביחס לכלל עם ישראל, הדברים התקיימו במלואם ובצורה מדויקת, כאשר עם ישראל אכן חטא וגלה מארצו ובאו עליו כל הדברים הכתובים בתורה. אולם אין לאף אדם שאינו נביא אפשרות להבין כיצד מתבטאים השכר והעונש בעולם הזה. אנו רואים פעמים רבות מקרים שנראים כמו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אולם מי יכול לקבוע מי צדיק ומי רשע, כמה זכויות וחובות יש לכל אחד לפי הרקע האישי והכוחות שלו, לפי תפקידו המיוחד בעולם והניסיונות שעוברים עליו, וכן הלאה? עקרונות השכר והעונש אמנם נכונים, אולם הם מהווים חלק ממערכת מורכבת מאד של שיקולים, שרק ה' יכול לשקול אותם ולהכריע מה לתת לכל אדם. מי שחושב שעל סמך כמה פסוקים הוא יכול להבין את ההנהגה האלוקית, דומה למי שקרא נוסח של כמה חוקים וחושב שדי בכך כדי להיות שופט בבית המשפט, או למי שלמד את חוקי ניוטון הבסיסיים וחושב שדי בכך כדי לבנות חללית. הידע הבסיסי הזה נכון, אבל לא די בו כדי ליישם אותו בפועל. התורה לימדה אותנו שה' משגיח על העולם, וגומל שכר לצדיקים ועונש לרשעים, אולם לא תמיד אפשר להבין ולראות את יישום הדברים בפועל. אנו רואים רק חלק קטן מאד מהתמונה הרחבה, ורק מי שרואה את כולה יכול להבין את הנהגת ה'.

לכן, בהחלט יתכן שאנשים מסוימים יזכו להצלחה ולאושר בעולם הזה בלי לקיים מצוות - בדיוק כמו שאנשים יכולים לזכות להצלחה ולאושר בלי להיות מוסריים. אולם בשני המקרים מחמיצים אותם אנשים את ייעודם בעולם, אינם ממלאים את תפקידם כהלכה, ובסופו של דבר הם גורמים לעצמם הפסד. הרי הם כמו אסטרונאוט שנשלח למשימת מחקר בחלל, ובמקום לעמול על הניסויים החשובים הוא מעביר את זמנו בשעשועים למיניהם, ומרגיש חופשי ומאושר; אולי כרגע הוא מרגיש כך, אבל כשיתברר לו כמה נזק גרם וכיצד מעל בשליחותו, יבין עד כמה התנהגותו היתה שגויה.

מן הראוי לציין ששאלה זו אינה חדשה ואינה קשורה כלל לעולם המודרני. כבר הנביאים שאלו מדוע דרך רשעים צלחה, וסוגיה זו העסיקה רבים וטובים לאורך הדורות. אפשר ורצוי ללמוד את הנושא בהעמקה, אך ברור שאין במציאות בת זמננו שום דבר שמבטל את הצורך בקיום מצוות.

לסיכום, מטרת קיום המצוות היא לעבוד את ה' על פי הוראותיו, כדי לזכות בכך לתיקון הנפש והעולם ולחיי העולם הבא. אפשר לחיות חיים נעימים ומאושרים בלי לקיים מצוות, כשם שאפשר לעשות זאת בלי להיות מוסרי, אולם אדם כזה פשוט מחמיץ את תכלית קיומו, וחבל.