היהדות ומצעד הגאווה - מאמר בראש צעיר


למה היהדות מתנגדת למצעד הגאווה?
האם המאבק של הקהילה הגאה הוא מאבק צודק?

למאמר המלא: לאהוב את השונה - מענה לשיח הלהט"בי מאת הרב ניר מנוסי. 

התנועה הגאה נוצרה על מנת להיאבק באלימות ובאפליה נגד אנשים עם נטיות ששונות מהנורמה. זה מאבק חשוב, כי עד היום אנשים נפגעים ונרצחים בשל נטיות הומוסקסואליות. ברור שהיחס לאדם הפרטי צריך להיות אנושי ואוהב ולא משנה מי הוא.

אולם המטרות של הקהילה הגאה הן הרבה יותר רחבות. היא עומדת בחזית של זרם פילוסופי דומיננטי מאוד, שמערער על עצם המושגים "גבר" ו"אישה" במובן המוכר לנו, וממילא גם על מושג המשפחה. הפילוסופיה הזו קשורה לפוסט מודרניזם, ולדעות שאומרת שמתנגדות למושגי החברה והלאום. מדובר במהלך קיצוני מאוד לגבי החברה האנושית, שנוגע לאחד ממושגי התשתית שלה – המשפחה.

זוגות חד מיניים נהנים כיום בישראל מכל ההטבות להם זוכה זוג נשוי. אולם חלק מהם רוצים ללכת צעד נוסף ותובעים מהמדינה להגדיר אותם כמשפחה באופן רשמי. ברור שהגדרה כזאת משנה לחלוטין את מושג המשפחה. היא לא נוגעת רק לאותו זוג או רק לאותה קהילה, אלא משפיעה על החברה בכללה.

האם יש לנו מה להפסיד מזה?

המשפחה נמצאת במשבר במערב כבר כמה עשורים, והיא נתפסת יותר ויותר כמוסד שאבד עליו הקלח. כארבעים אחוז מהילדים נולדים מחוץ למסגרת נישואין, וגם אם נולדו לזוג נשוי יש סיכוי של חמישים אחוז שההורים שלהם יתגרשו. משמעות הדבר היא, שמה שלרובנו היה מובן מאליו: לגדול בתא יציב, לקבל אהבה ללא תנאי והזנה רגשית משני הורים, הן מהצד הגברי והן מהצד הנשי, ששניהם גם האנשים שהולידו אותנו – כל זה מפסיק להיות מובן מאליו. יותר ויותר ילדים במערב גדלים בלי כל זה.

הזהות הגברית נמצאת במשבר חמור, וכך גם הזהות הנשית. ככל שימשיכו ריבוי האפשרויות והטשטוש המיני, נערים יגדלו לתוך מציאות של מצוקה רגשית. בנוסף, בעולם כולו, הבאת ילד לעולם הולך ונעשה דבר נדיר יותר. כלומר שהחברה שלנו במובן מסוים גוזרת על עצמה כליה.

היהדות מאמינה שיש משמעות עמוקה להשלמה הזוגית בין גבר ואישה, ושלא לחינם נכתב הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". גם אם חיים עם בני אותו המין יכולים להגיע לרמה גבוהה של שותפות ואהבה, יש משהו בקשר עם בן המין הנגדי שהוא חסר תחליף. השוני וההשלמה ברמה הגופנית אינם דבר זניח, שכן הגוף הוא חלק ממי שאנחנו והוא משפיע על העולם הנפשי. זה שרק חיבור כזה יוצר פריון זה ממש לא עניין זניח, אלא מעיד על השלמה עמוקה.

לפי היהדות עלינו לדחות את הרעיון שלאדם אין ברירה אלא לקבל את נטייתיו הקיימות בשתי ידיים. ברור שגם לא צריך להתכחש להן, לדמיין שהן לא קיימות או לשנוא את עצמנו בגללן. אבל יש לכל אדם בחירה על חייו והוא יכול להחליט מה לעשות עם נטיותיו ואיך לתעל אותן. עלינו לגלות לא רק מי אנחנו, אלא גם מה אנחנו רוצים להיות. באופן מפתיע, מסתבר שבמקרים רבים גם התחושות והנטיות יכולות להשתנות בעקבות מהלך כזה. ברור שמדובר בתהליך אישי ביותר ששונה מאדם לאדם ושעל האדם לעבור עם עצמו.

אנחנו גם דוחים את המחשבה שנטיה רגשית כלשהי היא חלק מהותי וזהותי של האדם, ושפעילות מינית היא פסגת המימוש העצמי שלו. יש לכל אדם נטיות רבות, אבל האדם עצמו לא מוגדר לפיהן. אמנם יש למיניות ערך רב וכאשר היא במקומה היא מקודשת, אבל בשביל שהיא תהיה כזאת היא צריכה להיעשות באופי של מסגרת נישואין שמסוגלת להביא חיים לעולם. אחרת, היא דווקא מורידה את האדם.

הבעיה היא שהתאוריה הזאת לא רק מציעה את רעיונותיה לציבור, אלא סותמת כל קול אחר. כל מי שמשמיע דעה אחרת מוקע כ"הומופוב", וקולו מושתק. אין מקום לדיון פתוח בעניין או להבעת דעה אחרת. בישראל הודח ד"ר סודי נמיר מלשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בשל המלצה על טיפולי המרה בפורום וירטואלי. שרים ואישי ציבור, לא זו בלבד שאין להם אפשרות להביע הסתייגות ממצעד הגאווה, אלא שעליהם לספק תירוצים אם אינם משתתפים בו בפועל. כלומר יש כאן מהפכה רדיקלית שנוגעת בבסיס של הקיום האנושי, אבל היא נעשית באווירה שלא מאפשרת מחשבה ביקורתית או שיקול הדעת.

כאמור, צריכים להתייחס לכל אדם פרטי באהבה ללא תנאי, ובכלל לאחוז במידת הסובלנות. אבל סובלנות אינה אומרת שאנחנו מאבדים את הערכים שלנו, או שאנחנו מוותרים על ההבחנות שלנו בין טוב ורע. עלינו להיזהר מתפיסה ש"הכול יחסי" שמפרקת את ערכי התורה, למרות שבאופן אנושי ומעשי יש לנהוג בסובלנות ואהבה ולא בעלבון או בכפייה.

עם זאת, כמו כל תנועה שה' מנהיג בעולם, יש בתנועה הגאה ניצוץ חיובי, ויש מה ללמוד ממנה. פעם ההגדרות של "גבר" ו"אישה" היו מקובעות, גברים היו חייבים להיות מאצ'וים ונשים היו חייבות להיות עדינות וכנועות. היום אנחנו מגלים שזה מורכב יותר, ושיש תכונות אופי נשיים וגבריים בצורות שונות בכל אחד - למרות שברור שבסוף, ברמה הפיזית, הגבר הוא גבר והאישה היא אישה. ההבנה הזאת מאפשרת להגיע למקומות רוחניים מפותחים יותר וליחסים עדינים ומשוכללים יותר בחברה.