אין ספק שהתורה כוללת ערכי מוסר רבים, שהשפיעו רבות על האנושות: ואהבת לרעך כמוך, כיבוד הורים, צדקה וחסד, מתנות עניים, איסורי רצח וגניבה, צער בעלי חיים ועוד. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמצוות מסוימות בתורה נראות מנוגדות לתפיסות המוסריות הרווחות כיום. בין המצוות הללו נזכרות בדרך כלל מחיית עמלק, היחס הלא-שוויוני כלפי נשים וגויים, עונשי מוות על עבירות כמו חילול שבת ומשכב זכור, ועוד.

האם המצוות הללו באמת לא מוסריות? או שמא הבעיה היא עם התפיסה המוסרית המקובלת? לפני שמתייחסים למצווה כזו או אחרת, יש לברר בצורה יסודית מהי בכלל משמעותו של "מוסר", מה מקור סמכותו וכיצד קובעים מה מוסרי ומה לא.

במאמר מקוצר זה נענה על השאלות הנזכרות לקריאה המאמר המלא לחץ כאן.

1. מהו מוסר?

לרוב בני האדם יש אינטואיציות, או תחושות מוסריות בסיסיות, מהן הם שואבים את ערכי המוסר שלהם. למשל, רתיעה מפני פגיעה בזולת, ושאיפה לחלוקה הוגנת של משאבים. השאלה הגדולה היא, האם התחושות הללו הן סובייקטיביות בלבד - לא יותר מרגשות ותחושות בטן - או שמא הן מבטאות אמת אובייקטיבית כלשהי על העולם?

שאלה זו היא משמעותית ביותר, כי היא הקובעת את מידת סמכותו של המוסר. אם המוסר הוא בסך הכל אוסף של רגשות סובייקטיביים, הרי שמדובר בעניין של טעם וריח אישיים בלבד; אדם אחד חש זעזוע ממחשבה על דברים כמו אלימות, גניבה או בגידה, ואילו אדם אחר דווקא נהנה מהם ביותר. אם זה רק עניין של רגש, הרי שאף אחד מהשניים לא צודק יותר מהשני, כשם שמי שאוהב קפה לא צודק יותר ממי שאוהב תה. כל אחד יכול לבחור להתנהג בהתאם לתחושותיו האישיות, ולאחרים לא תהיה שום אפשרות למתוח עליו ביקורת. אם אראה למשל מישהו מתעלל בחתולים להנאתו, לא תהיה לי שום הצדקה לומר לו שהוא עושה משהו רע או אסור; כל מה שאני יכול לומר הוא שאני באופן אישי סולד ממעשים כאלה - ותשובתו המתבקשת תהיה: אז אל תסתכל. בעיה שלך.

רק אם המוסר אינו סתם רגשות סובייקטיביים, אלא ביטוי למציאות אובייקטיבית כלשהי, אז אפשר לדבר על טוב ורע אמיתיים, שאינם נקבעים לפי תחושות בטן אישיות אלא לפי קנה מידה מוחלט. אם המוסר הוא אובייקטיבי, אפשר לומר שמי שמתעלל בחתולים, רוצח או בוגד, הוא באמת רע ובאמת עושה דברים אסורים - ולא רק "בעל העדפות שונות".

אבל כיצד יכול המוסר להיות חלק אובייקטיבי מהמציאות? הרי הוא לא נמצא בטבע או בחוקי הטבע. בטבע יש רק חלקיקים וכוחות פיזיקליים; אין "חלקיק מוסרי" שאפשר לראות במעבדה, או "כוח משיכה מוסרי" שאפשר למדוד. איפה הוא יכול להתקיים אם כך?

התשובה היא שמוסר אובייקטיבי יכול להתקיים רק מעבר לטבע. רק אם מניחים מציאות מטאפיזית שמעל הטבע, כמו רצונו של אלוהים או עולם האידיאות האפלטוני, אפשר לדבר על עובדות מוסריות מוחלטות, שחלות על כל בני האדם בשווה ללא קשר להעדפותיהם האישיות.

מכיוון שכך, השקפה חילונית-אתאיסטית, שאינה מכירה במציאות מטאפיזית על-טבעית, יכולה להכיל רק מוסר סובייקטיבי, רלטיבי, המשתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה; אין לה שום אפשרות למתוח ביקורת על אנשים בעלי ערכים שונים, אפילו אם הללו נראים לה מזעזעים ביותר - כי הרי לכל אחד הרגשות שלו, ואף אחד לא צודק יותר מהשני... ממילא, גם אין באפשרותה להאשים את היהדות בחוסר מוסריות. מי שאין לו בסיס אובייקטיבי למוסר, לא יכול למתוח ביקורת על גישות אחרות, בוודאי לא על אלה שכן מנסות לספק בסיס שכזה, כמו היהדות.

2. מוסר עשיר ומוסר עני

הפסיכולוג החברתי ג'ונתן הייט כתב על כך, שבעוד חברות דתיות ושמרניות אוחזות במערכת נרחבת של ערכים מוסריים מסוגים שונים, הרי שבחברה החילונית הליברלית נוטה המוסר להצטמצם לתחום צר שכולל רק ערכים כמו חמלה, הגינות וחופש - או בנוסח המקוצר: "חיה ותן לחיות". מי שעולם הערכים המוסריים שלו צר, פשוט לא מסוגל להבין מעשים שנובעים מערכים אחרים, כשם שאדם כבד שמיעה אינו מסוגל להבין מה מוצאים אנשים במוזיקה. הוא גם אינו מסוגל לראות את הפגם המוסרי שבמעשים מסוימים, כל עוד הם לא פוגעים ישירות באף אחד. מבחינתו, הכל מותר ולגיטימי כל זמן שאף אחד לא נפגע; אבל מבחינת האדם בעל המוסר העשיר יותר, יש דברים שנחשבים מגונים ואסורים גם אם הם אינם פוגעים בזולת: דברים שפוגעים בערכים כמו כבוד, נאמנות, קדושה, חיבור לכלל ועוד. תארו לכם את תחושתו של שומר מוזיאון הלובר, למראה קבוצת אנשים השורפת ומשחיתה להנאתה את אוצרות האמנות, בטענה שמדובר בניירות ישנים בלבד ואין זה פוגע באף אחד... אותם אנשים אפילו לא יבינו למה הוא מתנגד להם ומעניש אותם. בדומה לכך, ישנם אנשים שאינם מבינים את התנגדותה של התורה למעשים מסוימים, משום שאיבדו את הערכים המוסריים הקשורים להם. לא מדובר בהתקדמות, אלא דווקא בהתנוונות מוסרית.

3. המוסר החילוני אינו מוחלט

תמיד היו כאלה שמתחו ביקורת על המוסר של היהדות. הרומאים למשל, טענו שהיהודים אינם מוסריים, משום שהם שובתים בבטלה יום אחד בשבוע, החוקים שלהם רכים ורחמניים מדי, והם אפילו מתנגדים להמתת תינוקות בלתי רצויים... היום נשמעות טענות הפוכות, ואילו מחר יתכן ששוב תשתנה תפיסת המוסר, ומה שהיה בלתי נתפס יהפוך למובן מאליו, ולהפך. יהיה זה אבסורד לצפות מהיהדות ליישר קו עם כל אופנה מוסרית מתחלפת; יהיה זה גם אבסורד לחשוב שדווקא המוסר החילוני הנוכחי, נכון לרגע זה, הוא המילה האחרונה בתחום המוסר, ומבטא את שיא הקידמה המוסרית. התפיסה המאוחרת יותר אינה בהכרח המתקדמת יותר, כמו שאמר צ'סטרטון: יום חמישי אינו מתקדם יותר מיום רביעי...

קחו למשל את שינויי הנורמות המהירים שהתרחשו בציבור החילוני תוך כמה עשרות שנים, ואת המעבר משמירה כלשהי של צניעות למתירנות כמעט מוחלטת, שהמגבלה היחידה בה היא שהכל ייעשה בהסכמה. מהפכה זו כוללת בין היתר את היחס ליחסים חד-מיניים: לפני כעשרים או שלושים שנה, נחשבו הללו גם בציבור החילוני הרחב לתועבה מוסרית, ואף היו אסורים על פי החוק. לאחר מכן התחילה הכרה בלגיטימיות שלהם, ואילו כיום נוצר מצב בו מי שמתנגד ל"מצעדי גאווה" בעירום בחוצות הערים הוא "הומופוב" חשוך שדעתו מסוכנת ולא לגיטימית. מה שהיה "מובן מאליו" הפך כמעט בן לילה ל"לא יעלה על הדעת", ולהפך. שינויים רדיקלים דומים התרחשו סביב נושאים נוספים, כמו היחס לבעלי חיים, לאהבת המולדת והארץ, להתבוללות ועוד.

אי אפשר לדעת לאן יתגלגל המוסר החילוני. פעמים רבות הוא נובע מרגשות, לא מהשכל, ומושפע על ידי גורמים בעלי אינטרסים שונים. כיוון שכך, ביקורת שנמתחת מתוכו על התורה אינה מבטאת את קולו של המוסר המוחלט, אלא רק את האופנה המוסרית העכשווית נכון לרגע זה. במקום לקחת אותה ברצינות ולנסות להשיב עליה באופן אפולוגטי, אפשר פשוט לחכות קצת עד שהאופנה תשתנה שוב. מוסר חסר יציבות שכזה אינו מהווה בסיס מוצק לביקורת על היהדות.

4. מה באמת אומרת היהדות

כאשר מאשימים את התורה או היהדות בחוסר מוסריות, יש לברר קודם כל מה באמת הן אומרות. במקרים רבים יתברר שההאשמה היא חסרת בסיס, או נובעת מחוסר הבנה.

צריך להבין שהיהדות היא בראש ובראשונה דת של מסורת, של תורה שבעל פה, של מנהגים וקיום מצוות מעשיות. מה שקובע הוא לא מה שכתוב בספרים, אלא כיצד נוהגים יהודים בפועל על פי הדרכותיהם של החכמים והפוסקים שבכל דור ודור. ממילא ברור שלא כל הלכה או אמירה שמופיעה בספרות התורנית, בגמרא או אפילו בתורה שבכתב, יכולה להיחשב כמייצגת את היהדות. את היהדות יש לבחון לפי התנהגותה בפועל, לא לפי המילים הכתובות. ניתן לראות זאת כבר בפער שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, כאשר התורה שבכתב מלאה בעונשי מוות ועונשים גופניים חמורים, כמו "עין תחת עין" ו"וקצותה את כפה", ואילו התורה שבעל פה צמצמה עד למינימום את תחולתם של עונשי מוות, הפכה מצוות כמו בן סורר המורה ועיר הנידחת לתאורטיות בלבד, והמירה את עונשי הגוף בעונשי ממון. אין טעם אפוא להקשות על היהדות ממה שכתוב בתורה, אם חז"ל עצמם כבר הדריכו לנהוג בפועל בצורה שונה מהפשט.

על פי זה מובן, שבכל מקרה בו מצטטים מקורות תורניים וטוענים לסתירה בינם לבין המוסר, יש לבדוק קודם כל האם אותם מקורות אכן נוהגים בפועל, הלכה למעשה, בעם ישראל. במקרים רבים יתברר שמדובר באות מתה, שלא מקיימים אותה היום, ואולי מעולם לא קיימו; באמירות שנועדו בעיקר לבטא רעיונות מסוימים ולחנך, לא להתקיים בפועל כפשוטן.

כמו כן, צריך להבין את מצוות התורה על רקע זמנן, לא בצורה אנכרוניסטית. בתקופה בה תופעות כמו עבדות או מלחמות השמדה טוטליות היו חלק משגרת החיים, לא ניתן היה לצפות מהתורה להתעלם מהן או לבטל אותן לחלוטין, שכן היתה זו דרישה בלתי מעשית באותו הזמן. במקום זאת היא הציבה את הרף המוסרי גבוה מעל המקובל באותה תקופה - אולם גבוה במידה סבירה שניתן היה לשאוף אליו. כך למשל, יחסה של התורה לעבדים או לשבויות מלחמה היה מוסרי להפליא ביחס לנורמות של עמי הסביבה. נכון, מאז התקדמה האנושות מבחינה מוסרית בנושאים מסוימים, והיום גם דברים מעין אלה אינם מקובלים כלל - ואכן, גם היהודים כיום אינם מקיימים אותם. לא שמענו על חייל צה"ל שלקח לו לאשה שבויה יפת תואר, או על איזה רב שמחזיק עבדים כנענים בביתו. התורה שבכתב ניתנה על רקע זמנה, ואילו החכמים שבכל דור מורים כיצד ליישם אותה בפועל לפי הנסיבות המשתנות, ועל כן יש לבחון את היהדות לא לפי העבר אלא לפי מה שמורים הרבנים והחכמים בהווה. לבוא בטענות על הוראות שמופיעות בתורה בזמנים קדומים, זה כמו להתלונן על גננת על כך שהיא מתייחסת לילדים בגן כאל ילדים ולא כאל מבוגרים. לכל תקופה ישנן ההוראות המתאימות לה, ובדיוק משום כך מתנהלת היהדות לא לפי האות הכתובה אלא לפי התורה שבעל פה, המתחדשת בכל דור ודור.

5. הרגש המוסרי - טייס אוטומטי

אחרי כל זה, אנו עדיין עלולים לחוש לפעמים סתירה בין הרגש המוסרי הטבוע בנו לבין מצוות התורה. אין סיבה לבטל את הרגש המוסרי; זהו כלי שטבע בנו ה' כדי לכוון אותנו לכיוון המוסרי הנכון ברוב המקרים, כמו טייס אוטומטי היודע לנווט את המטוס ליעדו. אולם מדובר בנטיה כללית בלבד, שאינה קולעת תמיד למטרה; במקרים מסוימים יש צורך לחרוג ממסלולו של הטייס האוטומטי, לקחת את ההגה בידיים ולכוון את המטוס לכיוון המבוקש. בדומה לכך, מורה לנו התורה במקרים מסוימים לפעול בניגוד לרגש המוסרי, משום שה' בידיעתו העליונה יודע שדווקא התנהגות זו תוביל לתכלית העולם ולטובה השלמה. מנקודת מבטנו הנמוכה והמוגבלת איננו רואים את כל התמונה; אנו זקוקים לה' שיכוון אותנו לדרך הטובה ביותר, ומכירים בכך שמצוותיו מדויקות יותר מהרגש המוסרי הכללי, המעומעם והנתון להשפעה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.