שלושים יום לעומר- תפילה ודעת
מהו הדבר שהופך אותנו לאנשים חופשיים, משוחררים , חיים באמת, נאמנים לאמיתות פנימיות?
הדבר הזה הוא עמדה שאנו באים איתה אל החיים , איזו תפיסת מציאות פנימית, שנקראת בלשון של חז"ל 'דעת'.
תפיסת מציאות שמשתנה בי כמו הידיעה שאין לי מה לפחד, שיש מישהו ששומר עלי, שהמציאות לטובתי ולא נגדי .
בתפילה אנו עומדים לפני אלוקים ומבקשים ממנו דעת. תפילה אחרי תפילה, כשהקשר הולך ומתבסס, אנו זוכים לקבל בתפילה - דעת. דעת זו עוזרתי לי לצאת אל היום עם יותר ביטחון, עם יותר וודאות, עם יותר נוכחות ועם יותר מפגש.
כשאני זוכה לקבל דעת - במקרים שהחיים מזמנים לי, אני פועל אחרת.
מקור
אַתָּה חוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.
חָנֵּנוּ מֵאִתָּךְ דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְכֵּל.
בָּרוּך אַתָּה הֳ' חוֹנֵן הַדָּעַת.
עבודה מעשית
היזכר בתפילה שגרמה לך לראות את המציאות אחרת.
שאלה לדיון
האם התפילה היא שהשפיעה על התודעה שלנו או שה' הוא שחונן אותנו בדעת בעקבות התפילה?