היחס לאלוהים זוהי התשוקה העמוקה ביותר בנפש האדם והיא משפיעה בצורה מכרעת על כל המחשבות של האדם.
כאשר האדם יוצר יחס נכון לאלוהים, המציאות כולה נתפסת בדרך מתוקנת. לעומת זאת, כאשר האדם מתייחס לאלוהים בצורה מעוותת כל המציאות נתפסת בצורה איומה.
להרחבה בנושא ראה בפרק הראשון של הספר למה מתכוונים כשאומרים אלוהים.
אי אפשר למצוא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלהי. הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דוקא. אז ימצאו את מלואם, את יחושם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו. אם יוכל לשקע באיזה רפש עבה של גסות הרוח ועביות ההרגשה, יצלח לו למעט את אור חייו לאיזה משך זמן, עד שבקרבו ידמה שכבר מצא מנוח. אבל לא יארכו הימים, הרוח יחלץ ממסגרותיו והטירוף הקלעי יחל את פעלו בכל תוקף.
מקום מנוחתנו הוא רק באלהים!
(הרב קוק צמאון לאל חיי)
חשבו על חמישה דברים שהקשר עם אלוהים נותן לך? כיצד היחס אליו משנה את היחס שלך אל המציאות?
האם מי שלא מאמין באלוהים יכול לחיות חיים שלמים עם משמעות?
אפשר לענות למטה.