ארבעים וחמישה לעומר- תפילה כשיחה
דיאלוג בקשר עם ה':
כאשר אמר ה' לאברהם שהוא הולך להשמיד את סדום, טען אברהם כנגדו: "חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?", דבריו חושפים מערכת יחסים מופלאה בין האדם לאלוהים, אברהם הצייתן טוען בפני הקב"ה שהנהגתו אינה עומדת בכללי המוסר והקב"ה לא אומר לו "שתוק כך עלה במחשבה לפני" אלא פותח עמו בדיאלוג. עמידה מופלאה זאת חוזרת גם במקרים אחרים. משה העניו אומר לא-לוהים "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" זוהי ביקורת נוקבת על ההנהגה האלוהית, וגם כאן לא שמענו שיצא אש משמים ואכלה אותו, להפך הקב"ה מקשיב למשה מקבל את ביקורתו ומשנה את הנהגתו. ממקרים אלו (ומדיאלוגים נוספים בתנ"ך) עולה שהמפגש בין האדם לאלוהיו מחולל דיאלוג, בה הנוכחות של א-לוהים אינה ממעטת או מבטלת את דמות האדם אלא מעצימה אותו.
גם היום לאחר שהשיח הפך להיות "חד סיטרי" אנו ממשיכים לדבר עם א-לוהים. בכל תפילה בה האדם פונה לקב"ה ומבקש לשנות את הנהגתו מבטא המתפלל עמדה דיאלוגית מול א-לוהים, שהרי בעצם כאשר אנו מבקשים שהקב"ה ירפא חולה למשל, אנו בעצם טוענים שיש מקום לאדם להשפיע על ההנהגה האלוהית ולא רק להיכנע לה.
עבודה מעשית
כשאתה מתפלל, נסה למצוא בתפילה מימד של שיחה, כלומר מה אתה חושב על מה שאתה מבקש? מה אתה מרגיש מול מה שאתה מבקש? חפש האם דרך התורה המצוות או בדרך אחרת ה' משוחח איתך?
מקור:
"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". אין שיחה אלא תפילה, שנאמר (תהילים קב) "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו".
(ברכות כו,ב)
מקור להרחבה: לחץ>
שאלה לדיון:
האם באמת יש בתפילה מימד של דיאלוג ולא רק מונולוג?