ארבעים וארבעה לעומר- התורה יצירה משותפת לאלוהים ואדם
למרגלות הר סיני בחר אלוהים בעמו וכרת עמו ברית נצחית. מתחת הר סיני נטע ה' בתוכנו תורה. כמו זרע וביצית שלאחר שהתמזגו הם אינם יכולים עוד להיפרד, כך נשארה התורה יצירה משותפת לעם ישראל ולאלוהיו.
עוצמת הקשר שבין אלוהים לעמו נגלתה במקום בו נאמרה התורה למשה. לפי הכתובים שמע משה את הנבואה מבין שני הכרובים. מקום מיוחד זה המשיל בצורה החזקה ביותר את החיבור העז שבין העם לה'. לא לחינם קבעו חז"ל שהכרובים היו פניהם כשל איש ואישה.
התורה היא יצירה משותפת לאלוהים ואדם, מקורה אומנם אלוהי אך היא מעוצבת דרך הגדרות ומחשבות של בני האדם. התורה כולה אלוהית אך היא כתובה בשפת אנושית והיא מדברת על אודות קורות האדם.
יחד עם התורה שבכתב קיבלנו גם תורה שבעל פה. על אף שתורה זו מקורה מאלוהים, "לא בשמים היא", היא ניתנה לאדם והוא זה שמפתח ומעצב אותה. הרב אינו רק מפרש את מה שנכתב, אלא על ידי המנדט ועל ידי כלים שקיבלנו מה' הוא ממשיך לעצב את התורה. בכך התורה היא שותפות מופלאה בין האדם לאלוהים, שותפות בה הם יוצרים יחדיו חוקה.
מקור
הזוהר ביטא יפה את האיחוד בין עם ישראל שנעשה על ידי התורה בקודש הקודשים:
"בשעה שהכרובים היו פורסים כנפיהם מלמטה למעלה, אותיות פורחות מלמטה למעלה, ואותיות [כנגדם פורחות] מלמעלה למטה. ונכנסות אלו באלו, ונכללות אלו באלו, בנשיקות של אהבה." (ע"פ זוהר חדש לשיר השירים)
עבודה מעשית
אתם לומדים תורה? נסו להיות קשובים למה שאתם לומדים היום, מה ה' אומר לי בו? מה אני מרגיש מול אימרה זו? האימרה מכעיסה אותי? או משמחת? בונה או מחלישה?
שאלה לדיון
האם באמת אנו נפגשים עם ה' דרך הטקסט?