עונשי מוות ביהדות


מאת צוות האתר

הקורא את התורה עלול להתרשם שביהדות מתקיימות הוצאות להורג המוניות מדי שני וחמישי. חלק מהעבירות בהיסטוריה מחייבת עלין מיתה נראות לנו כמו דברים של מה שזה יכול; אפשר להבין את העבודה מי שחילל שבת במלאכה קלה חייב סקילה? האין זה הופך את היהדות לדת אלימה ואכזרית, בדומה לדאע"ש חלילה?

איזון התורה שבעל פה

שאלה זו הייתה במקומה אילו הייתה היהדות כוללת את התורה שבכתב בלבד. אולם כידוע ישנה גם התורה שבעל פה, וזו הגבילה מאד את התקומם של עונשי המוות האלה. לפי ההלכה, אדם מתחיל בעונש מוות רק אם שני עדים כשרים ראו אותו בזמן המעשה וההתרגשות כמובן שמקרים בהם מתקשרים כל התנאים האלה, ואכן המודרנית בעבודה שאסורה מהתורה וחייבים עלי מיתה לכל הדעות, הם נדירים ביותר. ידועים דברי המשנה במכות (א, י): "סנהדרין ההורגת אחד השבוע נקרא חובלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הם מרבין שופכי דמים בישראל ". כאילו אפשר לראות שעונש מוות בפועל היה דבר נדיר ביותר, והיו חברים כף שאפו לבטל אותו לגמרי. תיאור זה רחוק מאד כמובן מדאע"ש ודומיו.

עונש מוות קיים גם בחוקי מדינת ישראל כבר. בית משפט מחוזי יכול להטיל עונש מוות בתליה על עבודות של בגידה ניתנת ישראל, הכוללת פליטת בריבונות ישראל, חרון מלחמה, וסיוע לאויב במלחמה, ומגדיר על פשעים נגד ישראל או האנושות או פשעי מלחמה הספרופת השלטון הנאצי. בית דין צבאי יכול לגזור גזר דין מוות ביריה על חייל שבגד, עזב את המערכה, סייע לאויב או מסר לו מידע, ובלבד שמעשה כזה נעשה כתובופת לחימה. כמו כן יכול לגזור עונש מוות על מחבלים. קריאה של חוקים אלה במנותק במציאות, תוך מתן פרשנות נרחבת למעשים המתוארים בהם, יכולה להיות להוביל למסקנה שבמדינת ישראל ניצבים גרדומים פעילים בכיכרות הערים; בפועל, כידוע, היחיד שהוצא להורג על פי פסיקת בית המשפט בכל שבעים שנות קיומה של ישראל הוא הפושע הנאצי אדולף אייכמן. כמו על המדינה, כך גם התורה יש לדון לא לפי לשון החוק היבשה אלא לפי הנהלים הנהוגים בפועל, הנקודות על פי החכמים לפי התורה שבעל פה.

משמעות החיים והמוות 

אבל גם אחרי צמצום. גם אם רק אחת לשבעים שנה יוצא להורג מחלל שבת, עדיין צריך להבין את ההיגיון המוסרי שבכן.

התורה מתייחסת לחיים ולמוות בצורה שונה מזו המקובלת כבר בעולם החילוני. התפיסה החילונית אינה מכירה בקיומו של העולם הבא, או על כל הפנים האלה נותנת ביטוי מעשי לא אפשרות קיומו. הם חייבים שישנם. מתוך כך הופכים החיים לערך עליון, והמוות נחשב לאסון הנורא ביותר.

היה לך את זה, אתה צריך לעשות את זה. החיים בעולם הזה הם פרוזדור המוביל לעולם הבא, שהוא מקום החיים הנצחיים והשכר האמיתי. תכניתם של החיים אינה החיים האחרים, אל ניצולם לשם עבודת ה ', קיום מצוות והתעלות רוחנית, על המט שבאמצעותם יזכה האדם לחיי העולם הבא. המוות אינו סוף הקיום אלא מעבר לקיום גבוה יותר, בעולם האמת.

אני לא יודע את זה לא צריך לעשות את זה כמה שנים. דומה דבר לאסטרונאוט הנשלח למחקר מחקר מדעית על הירח, או לסוכן הנשלח למשימה חשאית בעומק האויב. הם צריכים לעשות את זה יותר טוב, אבל הם לא יכולים לעשות את זה.

איננו מבינים עד הסוף את התמי המצוות, וכיצד הם החוקרים על הסיפור, אבל ברור שהן ניתנו לנו. לא האסטרונאוט לא מבין בהכרח את אופן הפעולה של החללית, ואיך לדעת על אלה כפתורים מותר ללחוץ והאלה אסור. חריגה מההגדרת הספרים יכולה לגרום לאסונות שיתבררו לו רק מאוחר יותר.

בדומה לכך, איננו יודעים מה חמור כל כך בדברים כמו הדלקת אש בשבת או עבירות אחרת, אבל זה צריך שאיננו רואים את התמונה המלאה. איננו יודעים על אלה "כפתורים" לוחצים המעשים האלה, ואיזה נזק הם גורמים. אדם שעובר על עבירות חמורות כאלה, ומסרב לחדול אותם גם לנוכח עדים ותראה, לא יכול להמשיך את שליחותו בעולם הזה; אתה יכול לתת את הדברים שלך למעשים. זה הסיבה לכך שעונשי מוות נצרכים לפעמים. ברייתנו המוגבלת, רצון הוא דבר נורא וחילול שבת.

היהדות מאזנת אפוא בין הציווי האלוקי שבתורה שבכתב, המבטא את מלוא חומרתן של העבירות, לבין ההתחשבות בחולשות האנושיות ובעקרונות ושיקולים אחרים, אותם מבטאת התורה שבעל פה. התוצאה היא מצד אחד מודעות לחומרתן הגדולה של עבירות מסוימות, ומצד שני מציאות בה הוצאות להורג בפועל הנן נדירות ביותר, ובטלו לגמרי עם ביטול הסנהדרין לפני אלפי שנים.

סיכום

התורה שבכתב יד מפרטת עונשי מוות רבים, אבל התורה שבעל פה מגבילה למינימום את מימושם בפועל. למען המשימה נובה מתפיסה לפיה האדם נולד בעולם למלא תפקיד מסוים, ועבירות מסוימות מהוות מעילה חמורה בתפקידו שמחייבת את סיומו. כן, שיקולים אחרים באים לידי ביטוי תחת הדין, כך שלמעשה מעטים מאד הם שיוצאו להורג, אם בכלל. דיני התורה מבטאים עיקרון שיש ללמדו ולהבינו, אבל כאשר מגיעים הדברים לידי מימוש יש מקום גם לעקרונות נוספים. על כל פנים, אין ספק שהתנהלות הלה של היהדות שונה מאד מהרושם יכול לקבל מקריאה שטחית בתורה, וכל מקום להשוות בינה אחרת דאע"ש ודומיו.





הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.