אמת ופלורליזם לאור אמונת הייחוד


מאת הרב אליסף ליבי

אנו חיים במדינה דמוקרטית. הדמוקרטיה כרוכה בתפיסת עולם פלורליסטית, הדוגלת בסובלנות. מכיוון שכך, חוויית החיים שלנו דוחפת לגישה ספקנית ופוסטמודרנית. בלב תלמידינו מקננת עמדה ששומטת את הדיון מיסודו. גם אם נסביר, נְלַמד ונוכיח, תישאר תמיד בליבם איזו הנחה סמויה לפיה על אף כל ההוכחות אין שום דבר בטוח. הרבה מהם חושבים בליבם: "כל ההוכחות הם לדעת המוכיח בלבד, בוודאי יש מי שאומר אחרת, לכן הדברים אינם מחייבים אותי". גישה כזו משאירה הכול בספק. מכיוון שכל הערכים והתכנים של המחזיקים בה מסופקים, מי שמאמין בגישה זו אינו מסוגל לאמץ שום ערכים או תכנים חזקים.  קל להתמסר, ואפשר אפילו למסור את הנפש, כאשר ברורה צדקת הדרך, אולם כאשר ההצדקה מוטלת בספק זה בלתי אפשרי. מסיבה זו חברה בה הכול סובייקטיבי תאבד את ערכיה ותישאר חסרת מוטיבציה אידיאליסטית[1].

אף שתפיסת העולם הפוסטמודרנית הרסנית ומחלישה את האדם, יש ביסודה נקודה עמוקה. ביסוד כל תפיסת עולם, מחשבה והגות עומד היחס לאלוהים. כך כתב הרב קוק בעניין : 

"כל המחשבות כולם, כל פרי הרוח, מתבסס הוא ביסודו על התוכן של המחשבה האלהית השוכנת עמוק בנשמת כל אשר נשמה באפו, וכל צביוני המחשבות על דבר כל הענינים החמריים והרוחניים הם תוצאותיה הרחוקים והקרובים של המחשבה האלוהית"(שמונה קבצים ח, ריא). 

מכיוון שהאלוהות היא מעל הכול, יש נקודת אמת מסוימת בכל תיאור שלה[2]; ומכיוון שבכל תיאור של האלוהות יש נקודת אמת, הכרות אלוהים שונות יכולות להצדיק כמעט כל תפיסת עולם. 

אולם למרות שבכל תפיסת עולם יש נקודת אמת, לא בכולן נקודת האמת שווה. יש תיאורים בהם נקודת האמת גדולה וישנם בעלי נקודת אמת קטנה. מהתפיסות בעלות נקודת האמת הקטנה ייגזרו תפיסות מעוותות ורעות, מלאות סיגים וקליפות. תפיסות אלוהות שכאלו מחוללת תפיסות עולם איומות (לדוגמא, הכרת אלוהים אלילית הובילה להקרבת ילדים, הכרת אלוהים של חברי דאע"ש מובילה אותם לרצח ולפריצות מינית). ככול שהיחס לאלוהים מצומצם ומוגדר יותר, כך הוא מחולל תפיסת עולם שקרית ואיומה יותר. לעומת זאת תפיסות הנגזרות מהכרת אלוהים עמוקה תהיינה טובות ומתוקנות.

ככול שמתייחסים לאלוהים באופן עמוק יותר, כך מתחוללת תפיסת שלמה ומתוקנת יותר. תפיסת עולם כוללנית יודעת למצות את הטוב שבכל דבר ולהילחם בשקר ובהגבלה שבו. הכרת אלוהים העמוקה ביותר, שאינה מגדירה כלל, היא הכרת אלוהים היהודית. מכיוון שהכרת אלוהים היהודית אינה מגדירה ומגבילה, היא מוצאת את אלוהים בכל. למרות זאת היא אינה סובלנית לכל, אלא קובעת פעמים רבות שתופעות ומעשים מסוימים אינם צודקים. 

היהדות, בדומה לפלורליזם, מוצאת נקודת אמת בכול, ואולם היא הפוכה ממנה בתכלית. הפלורליזם נובע מהעמדה שאין דרך להבדיל בין "האמיתות" השונות, ואילו היהדות יודעת להבחין היטב בעוצמה של נקודת האמת שבכל תפיסה. משום כך הגישה הראשונה מחוללת תודעה ספקנית, ואילו היהדות מחוללת תפיסת עולם שיש לה נקודת ייחוס וקריטריון לאמת.

נדגים את דברינו. האם אין נקודת אמת בהדגשתו של מוחמד את צדדי הגבורה והעוצמה שבאחדות האל? האם לא צדק במלחמתו באלילים, האם הוא לא תיקן בכך את המציאות? מאידך גיסא, האם אין נקודת אמת בקריאתו של ישו לנתינה אינסופית לחלשים? האם הוויתור הגמור, הנתינה ללא תנאי, והחסד האין-סופי אינם פנים אמיתיות של אלוהים? אם כן, איך קרה ששני אלו יצרו מציאות איומה כל כך? הסיבה לכך היא שהם חלקיים ובלתי מזוקקים. הם מתייחסים לאלוהים באופן מסוים, ולכן כאשר הם מגדירים אותו כחסד הם שוכחים לראות בו את הדין ואילו כאשר הם מתייחסים אליו כדיין הם שוכחים לראות את חסדו. רק היהדות מתייחסת לאלוהות כמעבר לכל תואר, ולכן היא רואה אותה מעבר לדין המוסלמי ומעבר לחסד הנוצרי. על אף שההלכה היהודית מוצאת את נקודת האמת שבשתי ההופעות היא לא מתבלבלת, אלא יודעת להכריע בכל  אירוע באופן מדויק בין שתי ההופעות השונות. 

יש נקודת אמת במונותיאיזם, שהרי אלוהים באמת אחד. המונותיאיזם הוא הבסיס לצדק ולשוויון בפני החוק. המונותיאיזם הוא שהפך את הדמוקרטיה היוונית למשנה שיש בה צד של אמת. הדמוקרטיה נכונה, אבל כאשר חושבים שהיא אמת ואין בלתה, מגיעים לתפיסת עולם איומה. הדבקות הפנאטית בדמוקרטיה גורמת לתרבות המערב לדחוף אותה למקומות רבים שהיא פשוט איננה מתאימה להם.


האביב הערבי והדמוקרטיה.  האביב הערבי נוצר מגל המוני של התנגדות למשטרים דיקטטוריים. על אף הבשורה שבכך, הניסיון להפוך את המדינות לדמוקרטיות הוביל לרצח של מיליונים. היום כבר קל לראות שבמקרים רבים מאוד צורת השלטון הדמוקרטי  היא לא המתאימה והטובה ביותר. 
[התמונה נוצרה על ידי Mona sosh  תחת חובת ייחוס CC BY 2.0].


התפיסה השמאלית הקיצונית נובעת מתפיסת האחדות, החותרת לביטול המסגרות המבדילות בין אנשים ולהסרת המחיצות בין הרצוי למצוי. אלוהים באמת נמצא בכל, ולכן השוויון שהיא מוצאת בכול אכן קיים, אולם כאשר דבקים בתפיסה זו ולא רואים את אלוהים מעבר לה נוצרת תפיסת עולם איומה המתנגשת בעיקרון החירות, שמעניק ערך ייחודי לזהות המיוחדת של כל אדם, עם ומין.

מכיוון שהיחס לאלוהים הוא מעבר להופעה מסוימת, העמדה השלטונית היהודית יודעת לתת מקום של כבוד לערך החירות אך גם יודעת לתת מקום לשוויון. היא מכירה בערך העליון שיש בעם ובחברה, ומצד שני יודעת לתת מקום של כבוד גם לפרט וליחיד. 

נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "אמת ופלורליזם לאור אמונת הייחוד" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו)


[1] עיין על נושא זה בהרחבה בספר הקריטריון לאמת, הקריטריון למוסר של הרב יוסף קלנר.

[2] וכך כתב הרב קוק (שמונה קבצים ב, צג):  "כל המחשבות הן אמת באלהות. לא יש [אין] עיכוב מכל מעלה, גם מכל חסרון, מפני שהגודל האלהי הוא כל כך נשגב עד שכל חסרון הוא בו מעלה גמורה" וע"ע בתחילת מאמר ייסורים ממרקים (אורות עמוד קכד)



הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.