סרטון של הרב יונתן זקס


בשנים האחרונות החברות באירופה ובאמריקה הפכו להיות יותר מקוטבות, והפערים שבין הימין לשמאל נעשו עמוקים יותר. חלה עלייה במפלגות הפופוליסטיות של הימין והשמאל הקיצוניים. הקצוות הלכו וגדלו, והמרכז ננטש. זוהי "הפוליטיקה של הכעס". למה זה קרה? והאם אנחנו יכולים ליצור סוג אחר של פוליטיקה: "פוליטיקה של תקווה"?

נקודת המוצא צריכה להיות העובדה שבמשך חמישים השנים האחרונות נשלטו החברות במערב על ידי שני מוסדות: המדינה והשוק - הפוליטיקה והכלכלה, ההיגיון של הכוח וההיגיון של העושר. המדינה היא אנחנו ביכולתנו הקולקטיבית. השוק הוא אנחנו כפרטים. והויכוח הגדול היה מי מהם יעיל יותר ביצירת עתיד טוב יותר. השמאל נוטה לטובת המדינה. הימין נוטה להעדיף את השוק.

אבל מה אם כל דרך החשיבה הזאת מפספסת משהו חיוני? נוכל לבחון רעיון זה אם נענה לעצמנו על כמה שאלות פשוטות. נניח שיש ארגון שבו יש לך כוח מוחלט. יום אחד אתה מחליט לחלוק אותו עם תשעה אחרים. כמה כוח נשאר לך? עשירית ממה שהיה לך בהתחלה.

עכשיו נניח שיש לך 1,000 ליש"ט ואתה מחליט לחלוק את זה עם תשעה אנשים אחרים. כמה נשאר לך? עשירית ממה שהיה לך בעבר.

הסיבה לכך היא שבטווח הקצר, כוח ועושר הם משחקי "סכום אפס". אם אני מנצח, אתה מפסיד. אם תנצח, אני מאבד. במשחקי "סכום אפס", ככל שאנו חולקים יותר, כך יש לנו פחות. לכן הפוליטיקה והכלכלה, המדינה והשוק, הם תחומי תחרות.

אבל עכשיו נניח שאתה מחליט לחלוק עם תשעה אחרים, לא כוח או עושר, אלא אהבה, או ידידות, או השפעה. כמה נשאר לך? לא פחות. יש לך יותר; אולי אפילו פי עשרה יותר. זאת משום שהאהבה, הידידות וההשפעה הן מוצרים חברתיים, ומוצרים חברתיים הם לא משחק "סכום אפס". אם אני מנצח, גם אתה מנצח. עם מוצרים חברתיים, ככל שאנו חולקים יותר, כך יש לנו יותר. זה בגלל שמוצרים חברתיים לא מבוססים על התחרות אלא על שיתוף פעולה.

אנו מוצאים מוצרים חברתיים לא במדינה או בשוק אלא במשפחות, קהילות, שכונות, קבוצות התנדבות וכדומה. והם חיוניים לכל קבוצה אנושית, כי אנחנו בעלי חיים חברתיים, ומה שנותן לנו את הכוח שלנו הוא היכולת שלנו לשתף פעולה, לא רק להתחרות. עולם עם תחרות בלא שיתוף פעולה הוא מקום בודד מאוד, אכזרי ומסוכסך.

כדי להבין את ההבדל בין שני סוגים אלה של אינטראקציה, אנחנו צריכים לעשות הבחנה בין שני רעיונות שנשמעים דומים אבל למעשה הם שונים: חוזה וברית.

בחוזה, שני אנשים או יותר, כל אחד מסיבותיו שלו, מתקשרים בחוזה שיש בו תמורה ותועלת הדדית. כך למשל, כשאני קונה ממך משהו, אתה מספק לי את הפריט או את השירות שאני רוצה, ובתמורה אני משלם לך. זה חוזה מסחרי, וזה מה שעומד בבסיס של כלכלת השוק. לחילופין, אני משלם מסים תמורת השירותים שהממשלה מספקת. זה החוזה החברתי, שיוצר את המדינה.

אבל ברית היא שונה. הדוגמה הפשוטה ביותר לברית היא הנישואין. שני אנשים, כל אחד מכבד את כבודו ואת שלמותו של האחר, מתחברים לקשר של נאמנות ואמון, לחלוק את חייהם, בכך שהם מתחייבים בנאמנותם זה לזה, על מנת לעשות יחד מה שלא ניתן להשיג לבד. החוזה מבוסס על אינטרסים, אבל ברית מבוססת על זהות. אתה ואני מתחברים כדי ליצור "אותנו". ההבדל הוא עצום. החוזה החברתי יוצר מדינה. אבל הברית החברתית יוצרת חברה. חברה היא על כל הדברים המחברים אותנו יחד כקבוצה קולקטיבית שקשורה לטוב המשותף, ללא עסקאות של עושר או כוח. בחברה אנחנו עוזרים לשכנינו לא בגלל שהם משלמים לנו, או בגלל שהמדינה מכריחה אותנו, אלא פשוט משום שהם חלק מה"אנחנו" הקולקטיבי.

כעת אנו יכולים לראות מדוע הפוליטיקה במערב הפכה חלוקה יותר. במשך חצי מאה לפחות התמקדנו בשוק ובמדינה, תוך התעלמות מהמימד השלישי שנקרא "החברה". התמקדנו בחוזים תוך התעלמות מבריתות. תחושת התחרות שלנו חזקה, אבל הקשרים של שיתוף פעולה הפכו להיות חלשים, דוגמא לכך היא השבר שבמשפחות ובקהילות. זה יכול לעבוד למשך זמן מה, בתקופות של צמיחה כלכלית ושלום, כאשר רוב האנשים מרגישים שהחיים נעשים טובים יותר להם ולילדיהם. אבל כאשר הם מרגישים שהחיים נעשים קשים יותר עבורם ועבור ילדיהם, הכל מתחיל להשתבש. אנשים רואים סביבם את "משחקי סכום האפס" של השוק והמדינה. מעטים ירוויחו ורבים יפסידו, והכל מבוסס על התחרות ועל האינטרס העצמי. אז אתה מקבל את הפוליטיקה של הכעס. התרופה האמיתית היחידה היא לחדש את האמנה החברתית שאומרת, אנחנו קשורים בקשרים שמתעמקים יותר מאינטרס עצמי. אנו חולקים זהות וגורל, ואנחנו אחראים באופן קולקטיבי על הטוב המשותף. עלינו לזכור שחברה חזקה כאשר היא דואגות לחלש. היא עשירה כאשר היא דואגת לעני, והיא בלתי פגיעה כאשר היא דואגת לפגיעים שבה. כאשר אנו משחזרים את האמנה החברתית, אנו מנצחים את הפוליטיקה של הכעס ומשחזרים מחדש את הפוליטיקה של התקווה.


נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות לסרטון "הפוליטיקה של התקווה" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.